מ.י. שלוחת תביעות תחנת פ"ת תעבורה נ' דוד

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בכך שנהג רכב בהיותו שיכור. הנאשם היה מעורב בתאונה (לא יוחס לו אשם גרימתה).

בעקבות התאונה, התעורר חשד בדבר היותו שיכור, הנאשם סירב לבדיקת שכרות. על נסיבות ההתרחשות, עמדתי בהרחבה בגוף הכרעת הדין.

אולם, לאחר שמיעת טיעוני הסנגור, התולה יתדותיו בסירוב בלבד, ומוצא בו סיבה יחידה להרשעה בעניין השכרות ולא היא, מצאתי לנכון לשוב ולהדגיש, כי אין אמת בנטען כאילו השכרות יוחסה לנאשם אך ורק מכוח הסירוב. לעניין השכרות ראיות נוספות ובכללן ריח אלכוהול חריף שנדף מן הנאשם וכן הודאתו בדבר שתיית משקה אלכוהולי לפני הנהיגה.

בקביעת העונש הראוי, יש להזכיר כי בשעת התאונה היו ברכבו של הנאשם 2 נוסעים נוספים אשר הנאשם – מטעמים השמורים עימו, נמנע מהעדתם.

יש ליתן משקל לחומרא לנוכחותם ברכבו. לא רק שהנאשם בחר לסכן חיי עצמו בנהיגתו, אלא שהוסיף חטא על פשע, ובחר להסיע ברכבו נוסעים נוספים ולסכן חייהם, בהיותו שיכור.

לאורך כל הדיון ואף לאחר הכרעת הדין, הנאשם אינו מוכן לקחת אחריות על טעותו. מסיבה זו, לא יוכל בית המשפט לצאת מנקודת הנחה שהנאשם הינו בבחינת "מודה ועוזב".

זאת ועוד, הנאשם נשלח לתסקיר שירות המבחן, כאשר הנאשם מודע לכך שביהמ"ש הורה לשירות המבחן "להתייחס ספציפית לענייני שתיית אלכוהול וכן צריכת סמים".

הוראה זו ניתנה לשירות המבחן לאור העובדה כי הונחו בפני הרשעות קודמות שעניינן החזקת כלים להכנת סם לצריכה עצמית, וכן הרשעה נוספת שעניינה החזקת אגרופן או סכין.

שירות המבחן הגיש בפני תסקיר, ותסקיר משלים.

הנאשם ניסה לטעון בפני כי נתן מספר בדיקות אך התקשה לשתף פעולה עם קצינת המבחן בנושא בדיקות השתן היות והתקשה להפסיד ימי עבודה...

תירוץ זה אין בו ממש.הנאשם היה מודע לחשיבות בדיקה ולחשיבות שבית המשפט מייחס לתוצאותיה, למעשה, מיום הכרעת הדין עד לקבלת התסקיר המשלים עברו כ- 11 חודשים!!!

לנאשם היה די והותר זמן ליתן הבדיקות.

משבחר שלא לבצע הבדיקות כנדרש, יש להניח כי המדובר בבחירה אשר כוונה בצידה.

התרשמות שירות המבחן הינה כי יש להטיל ספק בנכונות טענות הנאשם לפיהם הפסיק שימוש בסמים.

שירות המבחן, מנימוקים העומדים בפני הביקורת, נמנע מהגשת המלצה טיפולית.

במצב עניינים זה, אין מנוס אלא מלגזור על הנאשם עונש ממשי של מאסר. אפשר ובעונש זה, יהיה כדי לגרום לנאשם להבין – סוף סוף – חומרת מעשיו ומידת הסכנה הממשית שיש בהם לחיי אדם.

מנימוקים שפורטו לעיל, אין די בתקופת הפסילה המינימאלית הקבועה בחוק.

סוף דבר –

1.הריני גוזרת על הנאשם 18 חודשי מאסר מתוכם 6 בפועל והיתרה ע"ת שבמשך 3 שנים לא יעבור עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או סמים או סירוב לבדיקת שכרות לסוגיה או נהיגה בזמן פסילה.