מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' שבו

פסק דין

1.בישיבת יום 18.1.2009, במסגרת הסדר טיעון, הודה הנאשם בעבירה שעניינה איומים בניגוד לסעיף 162 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

הצדדים הגיעו להסדר הטיעון כי עוד טרם ההרשעה, ישלח הנאשם לקבל תסקיר שירות המבחן על מנת שיבחן הימנעות מהרשעה וכן חלופת של"צ או פיקוח.

2.העובדות הינן, כי ביום 10.2.1008, בסמוך לשעה 09:10 נכנס הנאשם לתחנת השירות של חברת "פרטנר" וניגש לעובד החברה. הנאשם, אשר לו טענות כלפי חברת "פרטנר", צעק על המתלונן-עובד החברה וטען, כי ניתן יהיה להוציאו ממרכז השירות רק כשהוא כבול באזיקים ובניידת. יתר על כן, הנאשם איים בפגיעה במתלונן והודיע, כי בשעות הערב יבוא למרכז השירות עם בלוני גז ויפוצץ את המרכז וכי יתנקם באופן אישי במתלונן ובנציגי השירות.

3.שירות המבחן הגיש בעניינו של הנאשם מספר תסקירים, אשר סקרו את הרקע להתנהלותו של הנאשם, את העובדה שהנאשם השתלב בקבוצה טיפולית לגברים צעירים, אשר להם בעיות הקשורות לשליטה בכעסים ובהתנהגות מוקצנת ובעייתית. הנאשם השתתף באופן פעיל ובאופן קבוע במפגשים השבועיים וזאת לתקופה של למעלה משנה.

שירות המבחן אף ציין, כי מאמציו של הנאשם לשנות אורחותיו ניכרים, הוא החל לגלות תובנה לדפוסיו הבעייתיים ואף הגיע למיצוי אפקטיביות הטיפול במסגרת שירות המבחן.

4.שירות המבחן, במספר תסקירים, המליץ שלא להרשיע את הנאשם באשר הרשעה משמעותה מכשול בקבלת תעודת קבלן רשום אשר יפריעו לנאשם בניהול העסק אותו הוא מנהל עוד מגיל צעיר, נוכח מחלת אביו, אשר אינו יכול לנהל את העסק המשפחתי.

5.שירות המבחן אף המליץ, כי הנאשם יבצע עבודות של"צ בהיקף של 80 שעות וכן ישולם פיצוי למתלונן.

6.ב"כ המאשימה, על אף התסקיר, עתר להרשעתו של הנאשם, הטלת מאסר על תנאי, קנס וכן פיצוי למתלונן. לטעמו של ב"כ המאשימה, האינטרס הציבורי גובר על האינטרס הפרטי של הנאשם. מאידך, ביקש הסניגור שלא להרשיע את הנאשם, שכן מדובר בעבירה שהינה עבירת עוון והאירוע כולו ברף חומרה כה גבוה שבאיזון שבין חומרת העבירה והאינטרס של שיקום הנאשם, ישלהעדיף את אינטרס הציבור.

7.הלכה היא, כי הרשעה הינה הכלל הרחב, ואי הרשעה הוא החריג.

לענין זה, הלכה פסוקה, שהימנעות מהרשעה אפשרית רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעה לבין חומרתה של העבירה (ראה את קביעתה של כב' השופטת פרוקצ'ה בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני).

במקרה דנן, היחס בין הרשעה לבין חומרת העבירות אינו סביר, ולטעמי מדובר במקרה חריג ויוצא דופן וכל זאת נוכח העובדה כי הנאשם עלול לאבד את האפשרות לקבלת תעודת קבלן רשום ובכך תגדע פרנסת המשפחה, כאשר כבר בהיותו צעיר לימים, נטל את ניהול העסק המשפחתי נוכח מחלת אביו.

הרשעה במקרה דנן אינה פורפורציונאלית לחומרת העבירה ונסיבותיה כאשר מדובר בנאשם שאין לו הרשעות קודמות ואף לא נפתחו נגדו תיקים נוספים מאז האירוע – פברואר 2008, ולכן אינני מרשיע את הנאשם בעבירה בה הודה.

8.אשר על כן, אני קובע כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו ואני גוזר עליו את העונשים הבאים:

א.עבודות של"צ בהיקף של 80 שעות במסגרת אגף הרווחה של עירית הרצליה בחלוקת מזון לנזקקים.

ב.פיצוי למתלונן (עד תביעה 1) בסך 1,800 ₪ אשר ישולם באמצעות גזברות ביהמ"ש, ב- 2 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, ב- 15.8.10 וב- 15.9.10.לא ישולם התשלום הראשון במועדו תועמד כל היתרה לתשלום מיידי.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תשלח עותק פסה"ד לשירות המבחן.

ניתן היום, כ"ד תמוז תש"ע, 06 יולי 2010, בנוכחות הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: