מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' צוף

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בשתי עבירות של שהייה בלתי חוקית בניגוד לסעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952, בשתי עבירות של התחזות כאחר בניגוד לסעיף 441 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 ובשתי עבירות של הפרעה לשוטר בניגוד לסעיף 275 לחוק העונשין.

עסקינן בשני אירועים: האחד ביום 18.7.07 והשני ביום 13.6.08, עת נכנס הנאשם שהינו תושב שטחים לתחום מדינת ישראל ומשנתבקש להזדהות התחזה כאחר. הנאשם נשוי לתושבת ישראל ולו ארבעה ילדים, והשם שהזדהה בו היה שמו של גיסו, אחי אשתו, ובכך חשב להטעות את גורמי הבטחון.

2.בפתח ישיבת יום 2.6.2010 הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסכמה עונשית ברכיבים הבאים: לפיה על הנאשם יוטל מאסר על תנאי, קנס בסך 5,000 ₪, שלילת רשיון בפועל ושלילה על תנאי, ואולם לענין עונש המאסר בפועל אשר יושת על הנאשם נחלקו ב"כ הצדדים, כאשר המאשימה עותרת ל- 6 חודשי מאסר בפועל ומאידך הסניגורית מבקשת שלא להשית עליו מאסר כלל ועיקר, נוכח העובדה כי מדובר בנאשם אשר נשוי לאזרחית המדינה, הקים בית ונולדו לו 4 ילדים.

הסניגורית אף סבורה, כי לנאשם לא היתה כל כוונה פלילית בביצוע העבירות בהן הורשע וכל בקשתו של הנאשם היא להיות עם אשתו וילדיו, ולפיכך הוא נכנס מעת לעת לתחום מדינת ישראל.

3.הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של ביהמ"ש ושיקול זה אני שוקל לקולא. כמו כן, העובדה כי לנאשם משפחה בתחום מדינת ישראל, אף היא עומדת לזכותו. ואולם, אינני יכול להסכים עם באת כח הנאשם, כי יש להקל עם הנאשם נוכח מצוקתו האישית, שכן הנאשם לא רק עבר עבירות על חוק הכניסה לישראל אלא אף התחזה לאחר והפריע לשוטרים במיתוי תפקידם. כל עוד היה מדובר בעבירות של כניסה שלא כדין בלבד, הרי שנטיית לבי היתה לילך לקראתו של הנאשם ולא להשית עליו עונש מאסר בפועל, אלא שהנאשם עבר עבירות נוספות נלוות, תוך שהוא מתחזה לאחר ובכך יש כדי לשלול את עמדת הסניגורית על העדר כוונה פלילית.

4.ב"כ המאשימה אף הגישה, במסגרת הטיעונים לעונש, את ת/1, עבירה מבימ"ש צבאי משנת 1999 על חוק הכניסה לישראל. בכל הכבוד, אינני נותן משקל לעבירה זו שנעברה בשנת 99'.

5.לטעמי, הנאשם - מעבר לעבירה של כניסה לישראל שלא כדין בשני אירועים, הורשע אף בעבירות של התחזות לאחר והפרעה לשוטר בשני אירועים. דברים אלה מחייבים אמירה ברורה לפיה ביהמ"ש רואה בחומרה התנהלות כאמור והענישה הראויה הינה ענישה של מאסר. ואולם, פרק הזמן אותו ירצה הנאשם מאחורי סורג ובריח יהיה קצר יותר מהנטען על ידי המאשימה.

6.אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 4 חודשים.

ב.מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל או עבירה בה הורשע.

ג. קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.11.2010 ובכל 1 לכל חודש שלאחר מכן.

ד.אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים מיום שחרורו מהמאסר.

ה.אני פוסל את הנאשם מלהחזיק או לקבל רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים באם במשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל.

ניתן היום, י"ז תמוז תש"ע, 29 יוני 2010, במעמד הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: