מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' עאזם

גזר דין

1.ביום 9.12.2009 הודה הנאשם בעבירה של הסעת שב"ח בניגוד לסעיף 12א (ג)(1) לחוק הכניסה לישראל התשי"ב – 1952 וכל זאת במסגרת הסדר טיעון בו הסכימו הצדדים כי הנאשם יודה, יורשע וישלח לקבלת תסקיר שירות המבחן אשר יבחן בין היתר לקיחת אחריות ומסוכנות.

ככל שהתסקיר יהיה חיובי – התביעה תעתור ל- 3 חודשי מאסר בפועל, למאסר על תנאי, קנס ופסילה, והסניגור יטען בלא כל מגבלה.

עוד הוסכם, כי אם התסקיר יהיה שלילי, הרי שהצדדים יטענו כל אחד לפי מיטב הבנתו.

2.אין ספק, כי במסגרת ההסדר התכוונו הצדדים כי ככל שהתסקיר יהיה חיובי, הרי שלושת חודשי המאסר ירוצו בדרך של עבודות שירות.

3.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן, כיביום 10.6.2008, בסמוך לשעה 15:57 הסיע הנאשם שני תושבי אזור אשר לא החזיקו בהיתר כניסה ו/או אישור עבודה.

4.שירות המבחן הגיש כאמור תסקיר הפורס את התנהלותו של הנאשם באירוע, ולטעמו של שירות המבחן מדובר בנאשם המתקשה לבחון ולקחת אחריות על התנהגותו, כי הוא חווה חוסר שליטה ומתקשה להמנע מהסתבכויות.

עוד מציין שירות המבחן, כי הנאשם, על רקע מעורבותו בפלילים, ריצה עונשי מאסר ולא הפנים כי התנהגויותיו הם הגורם לשובו לחטוא מעת לעת. לא זו בלבד, הנאשם אף התקשה לבדוק לעומק נסיבות מעורבותו בעבירות והתקשה לקחת אחריות על מעשיו.

אינני יכול להתעלם אף מהדברים המופיעים בסייפא של התסקיר, לפיו לא ניתן לשלול הסיכון להישנות התנהגותו מאחר וניכרים קשיים משמעותיים בהתנהלותו וכי אינו לוקח אחריות על מצבו.

5.מדובר בתסקיר שאינו חיובי וממילא ב"כ הצדדים רשאים היו לטעון כל אחד כהבנתו, מהי הענישה הראויה בעניינו של הנאשם.

ב"כ המאשימה עתר איפא להטלת עונש של מאסר ממש על הנאשם, קנס וכן עונשי פסילה בפועל ועל תנאי וכן מאסר על תנאי.

מאידך, הסניגור ביקש, כי עונש המאסר בן שלושת החודשים ירוצה בדרך של עבודות שירות.

אינני סבור, כי עמדתו של הסניגור נכונה היא לענין הפרשנות של תסקיר שירות המבחן. מדובר בתסקיר אשר עומד לו לנאשם לרועץ וממילא טיעוני הצדדים לענין הענישה היתה כחלק מההסדר באם התסקיר הינו תסקיר שלילי.

6.על פי ת/1 – גליון הרשעות קודמות של הנאשם – מדובר בנאשם אשר נושא על גבו 4 עבירות מכח חוק הכניסה לישראל: מיום 4.11.2001, כאשר הסיע תושב זר וכן העסיקו, וכן בעבירה מיום 6.5.2001 עת סייע להעסקת עובד זר, וביום 11.2.2002 הסיע עובד זר.

בגין עבירות אלה נדון לקנסות, למאסרים ולמאסרים על תנאי ומסתבר שהנאשם לא הפנים את חומרת מעשיו.

7.אין ספק, כי בעבירות של הסעת תושבי שטחים והכנסתם או גרימה לשהייתם בישראל, יש חומרה יתירה והמחוקק אף נתן דעתו לענין זה והפסיקה, בשורה ארוכה של פסקי דין, קבעה את העונש לו ראוי נאשם העובר על הוראות חוק הכניסה לישראל.

8.לטעמי, הענישה הראויה לנאשם זה הינה ענישה של מאסר של ממש, אשר עשויה להביא את הנאשם לתובנה כי אל לו להפר את חוק הכניסה לישראל, בין אם מדובר בהסעה ובין אם מדובר בהעסקה.

9.הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של ביהמ"ש ושיקול זה אני שוקל לקולא. כמו כן, גילו של הנאשם שהינו יליד שנת 1950 עומדת לזכותו.

מאידך, מדובר בנאשם שאינו מפנים את חומרת מעשיו ותוצאותיהן הבטחונית מחד, והשלכות מעשיו על חייו הוא.

10. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: