מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' חסן

גזר דין

רקע וטיעוני הצדדים

הרשעתי את הנאשם, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע עבירות של התפרצות לדירה והפרת הוראה חוקית.

בליל שבת, בין 11.9.09 ל-12.9.09, התפרץ הנאשם לביתו של חגי נחום ברחוב האנפה 70 בתל מונד, בכך שהשעין כיסא על קיר הבית, פתח את חלון המטבח ונכנס אל הבית בכוונה לגנוב. מעשי הנאשם הפעילו את אזעקת הבית, וסמוך לאחר השעה 2:00 לפנות בוקר נמלט הנאשם מהמקום מבלי שעלה בידו לאחוז בשלל. הנאשם נתון היה אותה עת בתנאים מגבילים, שקבע בית משפט זה, שכללו "מעצר בית" בשעות הלילה בבית דודיו ברחוב האנפה 66 בתל מונד. בהיותו מחוץ לבית דודיו הפר אפוא הנאשם את התנאים המגבילים שנקבעו בהחלטה שיפוטית זו.

הנאשם העיד עד אחד לעניין העונש. דודו של הנאשם, מר בנימין חיון, העיד כי בעת האחרונה ניסה לשקם את הנאשם המסובך עד מעל לראשו בפלילים. מר חיון העסיק את הנאשם במשך שלושה חודשים בבית העסק שלו ואף יצר לדבריו קשר עם מרפאה לטיפול בסמים אליהם התמכר הנאשם, והיום הנאשם אינו מכור עוד לסמים. מעצרו של הנאשם בתיק הנוכחי קטע את שיקומו.

ב"כ המאשימה, עו"ד בן יוסף, הגיש לבית המשפט את גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם. חרף גילו הצעיר לנאשם עבר פלילי רב, עיקרו בעבירות רכוש. בעת שביצע את העבירות נושא הליך זה, תלויים היו ועומדים נגד הנאשם שני מאסרים על-תנאי שגזר עליו בית משפט זה בת"פ 1446/05: האחד בן 18 חודשים בגין עבירות רכוש, והשני בן 6 חודשים בגין הפרת הוראה חוקית. הנאשם, כך נטען, ניצל את החלטת בית המשפט לשחררו בתנאים מגבילים, ומיד שב לדרכו העבריינית ופרץ לבית שכנו. לדעת התובע, יש להבהיר לנאשם את המחיר של התנהגותו זו. עוד הפנה התובע לפסיקה המלמדת על כך שיש להחמיר בעונשם של עברייני הרכוש, אשר פגיעתם רעה ובמעשיהם מערערים הם את תחושת הביטחון של האזרח.

התביעה בקשה כי בית המשפט יגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת, וכן יפעיל נגדו את המאסרים על-תנאי במצטבר ויגזור עליו קנס כספי.

ב"כ הנאשם, עו"ד איצקוביץ, הפנה לנסיבות האישיות של הנאשם, אשר לאחרונה – בעת שהוא נתון במעצר – הביא ילד לעולם. עוד טען הסניגור כי מעשיו של הנאשם מצויים ברף הנמוך של עבירות הרכוש, שכן לדבריו מדובר ב"כניסה ויציאה" בלבד. הסניגור הזכיר כי הנאשם נתון במעצר תקופה של כ-10 חודשים, והפנה למקרה דומה בו נגזרו על נאשם 22 חודשי מאסר בפועל (ת"פ 10731-12-09 של בית משפט השלום בראשון לציון).

הנאשם בדברו האחרון לא הביע חרטה על מעשיו, אך ביקש את רחמי בית המשפט.

דיון והכרעה

מעשי הנאשם חמורים. הנאשם התפרץ לדירת מגורים בשעת לילה, תוך שהוא מפר את תנאי "מעצר הבית" שנקבעו לו בגין מעורבותו בהליך פלילי אחר. אין לדעת כיצד היו מתפתחים הדברים לוּ היו אנשים בבית, ומכל מקום צודקת התביעה בטענתה כי תחושת הביטחון האישי של בני הבית נפגעה, הגם שבסופו של יום לא הצליח הנאשם לגנוב את רכושם.

העבירות בביצוען הורשע הנאשם אינן ברף הנמוך: ההתפרצות לא הבשילה לכדי גניבה או שוד אך משום שהנאשם הופרע ממעשיו וברח מהמקום; הפרת ההוראה החוקית בוצעה לצורך הגשמתה של עבירה פלילית, ועל כן מצויה היא דוקא ברף הגבוה.

הנאשם נושא על גבו קופת שרצים לא מבוטלת בדמות 7 הרשעות קודמות, בעבירות רכוש מרובות, איומים, אלימות, הפרעת שוטר במילוי תפקידו, הפרת הוראה חוקית, החזקת סמים לצריכה עצמית, נהיגת רכב ללא רישיון, הצתת מבנה ועוד.

תחילה נקטו בתי המשפט גישה מקלה כלפי הנאשם, ודנו אותו לעונשים צופים פני העתיד. מאסרים על-תנאי שהושתו על הנאשם – הוארכו; בשנת 2005 נשלח הנאשם לראשונה לרצות עונש מאסר. הוא נדון, לאחר שהורשע בביצוע שורה של עבירות אלימות, רכוש, נהיגה ללא רישיון והפרת הוראה חוקית, ל-14 חודשי מאסר בפועל, להם נצברו שני מאסרים על-תנאי, כך שהנאשם נשלח לרצות עונש של 31 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח; באותה שנה (2005) דן בית משפט זה (ת"פ 1446/05) את הנאשם, בין היתר, ל-18 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות רכוש, איומים והפרעת שוטר במילוי תפקידו. 6 חודשי מאסר נחפפו לעונש המאסר אותו ריצה הנאשם אותה עת; ועוד באותה שנה (2005) נדון הנאשם לעונש מאסר בפועל בן 15 חודשים, 14 מתוכם בחופף לעונש אותו ריצה אותה עת.

הנאשם השתחרר ממאסר ביום 7.7.07. הוא נעצר כבר ביום 16.10.08 ושוחרר ביום 8.4.09 בגין הליך אחר. בעת שביצע את העבירות בהליך הנוכחי עמדו נגד הנאשם שני מאסרים על-תנאי שגזר עליו בית משפט זה בת"פ 1446/05; האחד בן 18 חודשים בגין עבירות רכוש מסוג פשע, והשני בן 6 חודשים בגין עבירות רכוש מסוג עוון וכן הפרת הוראה חוקית.

מעשי הנאשם בהליך הנוכחי, בצירוף עברו הפלילי, מעידים על מוּעדותו. לא עברו ימים רבים מאז שוחרר בתנאים מגבילים בתיק אחר וכבר ניצל את ההזדמנות, הפר את האמון שנתן בו בית המשפט, והתפרץ לבית שכנו במטרה לגנוב. גם מאסרים על-תנאי לא הרתיעוהו מביצוע מעשיו. ענישת אדם שכזה מטרתה אינה מתמצה בגמול או בהרתעת הרבים, אלא מכוונת היא בראש ובראשונה להרחקתו מן החברה ויחידיה על מנת להגן עליהם מפני פגיעתו הרעה.

נקודת המוצא היא אפוא כי יש להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת.

ב"כ הנאשם הציג לבית המשפט גזר דין של בית משפט השלום בראשון לציון (ת"פ 10731-12-09), בגדרו הושתו 22 חודשי מאסר בפועל (הכוללים הפעלת מאסר על-תנאי בן 18 חודשים) על נאשם שהתפרץ לדירה וגנב ממנה רכוש. מעבר לעובדה כי גזר דין של בית משפט השלום אינו מדריך וודאי שאינו מחייב בית משפט זה, יצוין כי המדובר היה בהסדר טיעון "סגור", שיסודו בין היתר בקושי בראיות, וברי שאין ללמוד מן העונש שנגזר שם לענייננו.

לא הוצגה לי כל טענה משכנעת בנוגע להפעלת המאסרים על-תנאי בחופף לעונש שאגזור על הנאשם בגין הרשעתו בהליך זה. מאסר על-תנאי הינו עונש שביצועו נדחה, וכדי לתת לו תוקף מלא ראוי ככלל להפעילו במצטבר לעונש בגין העבירה הנוספת, כפי שקבע בית המשפט העליון בע"פ 384/78 מדינת ישראל נ' משעלי, פ"ד לב(3) 245, 248:

"עיקרו של דבר, הבלעת המאסר שנגזר בתיק זה בעונש על-תנאי שהופעל, בדרך בו נעשה הדבר על-ידי בית-משפט קמא, יש בה כדי לשלול כל אפקט מרתיע מן העונש ולרוקן את המאסר-על-תנאי מתכנו ומגמתו.