מ.י. שלוחת תביעות כפר סבא נ' גאבר בן אחמד

גזר - דין

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של הסעה - בניגוד לסעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, באירוע מיום 16.11.2008, עת הסיע בסמוך לקבר בנימין בכפ"ס, ברכב מסוג יונדאי, 9 תושבי שטחים, אשר אין להם אישור כניסה או שהייה בישראל.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה וחסך מזמנו של ביהמ"ש – שיקול זה אני שוקל לקולא.

ב"כ הצדדים טענו לעניין הענישה הראויה, כאשר ב"כ המאשימה עותרת להשתת עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח באשר הנאשם הסיע 9 נוסעים בשכר, מאידך, ביקש הסניגור שלא להשית על הנאשם עונש של מאסר כלל ועיקר, אלא ענישה הצופה פני עתיד בלבד וקנס.

כב' השופט א.א. לוי, ברע"פ 2276/06 שמואל נ' מד"י, כתב:

"למרבה הצער, וכפי שהוכח במציאות, אין אתה יכול לשער מבעוד מועד מי מבין כל אותם שוהים בלתי חוקיים ישלח, חלילה, ידו בפעילות חבלנית בתחומיה של המדינה, הואיל ואינך יכול להבחין, בטרם תוחמץ השעה, בין שוהה אחד למשנהו, ביקש החוק למנוע לחלוטין את הסיוע לשוהים אלה"

יצויין עוד, כי ברע"פ 3173/09 פרג'ין נ' מד"י, קבע בית המשפט העליון כי:

"המסר שצריך לצאת תחת ידיהם של רשויות אכיפת החוק ומערכת בתי המשפט אל תושבי מדינת ישראל שעליהם להימנע מהושתת סיוע לתושבים בלתי חוקיים, כל מי שינהג שלא על פי מצוות הדין הרי שתמוצה עימו מלוא חומרת הדין.

הנאשם, בדברי הסניגור ראה את חלק מהנוסעים אישורים כלשהם, בכל הכבוד, כשרואה הנאשם אישורים היה צריך לבחון אותם היטב ובוודאי אינו יכול להסיע כאלה שאין בידם כל אישור שהוא. לפיכך, אין לי אלא לדחות את טענת הסניגור בעניין זה.

שמעתי אף את דבריו של הסניגור לעניין נסיבותיו האישיות של הנאשם ואולם, בעבירות של הסעה או בסיוע לעובדי שטחים לשהות בארץ, עדיף האינטרס הציבורי על האינטרס הפרטי. שלומם של תושבי ישראל עדיפה עליי לאין ערוך מנסיבותיו האישיות של הנאשם, וכאשר הנאשם מסיע 9 תושבי שטחים תמורת תמורה – הרי שהדבר מלמד כי הנאשם מתעלם, במודע, מן הדין ומן הסכנה הצפויה בגין התנהגותו.

לטעמי, כאשר מדובר במסיע מקצועי, המסיע כמות כה גדולה של נוסעים, הענישה הראויה היא ענישה של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח ואף לא בדרך של עבודות שירות.

יתר על כן אומר, כי עבירת ההסעה שנעשית בתמורה יש לה אף פן כלכלי ולפיכך, גם שיעור הקנס חייב לשקף הוא את סלידתו של בית המשפט מהתנהגותו של הנאשם.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל של 8 חודשים.

ב.         מאסר על תנאי של 7 חודשים למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר - שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל.

ג.         קנס בסך 5000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו.

            הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 01.09.2010 ובכל 1 לכל חודש שלאחר מכן.

ד.          אני פוסל את הנאשם מלהחזיק ו/או לקבל רישיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים באם בתוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל.

זכות ערעור בתוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום ב' אב תש"ע, 13/07/2010 במעמד הנוכחים.