מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' שלאעטה

פסק דין ללא הרשעה

הנאשם הורשע על פי הודייתו בכתב אישום מתוקן בעבירות של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין ודרישה באיומים של רכוש, עבירה לפי סעיף 404 רישא לחוק העונשין.

הנאשם הורשע כאמור בכך שביום 03.04.2009 סמוך לשעה 05:00 במלון באילת התעורר בחדרו והבחין כי סך 800 ₪ מכספו נעלם. בסמוך לאחר מכן, הגיע הנאשם לחדר אחר בו ישנו אותה עת נערים, עת חשד כי הם לקחו את כספו, הנאשם העיר נער אחד תוך שנתן לו מכה בכתף תוך שאמר לו "קום קום", נער אחר תפס בחולצתו ומשך כלפי מעלה, כאשר את ידו השניה הרים לכיוון פניו של הנער בצורה מאיימת. הנאשם איים על אחד הנערים, בכך שאמר לו כי לא יעצבן אותי וכי יכה אותו, דרש מהנערים לתת לו את הטלפון שלו ו-800 ₪, תוך שהוא מאיים עליהם בפגיעה בגופם, ובמעמד האמור לקח מהנערים 800 ₪ שאותם אספו מחבריהם ועזב את המקום.

הנאשם יליד 1983 והוא נעדר עבר פלילי.

לאחר שהורשע הנאשם הוא נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן. התסקיר הינו חיובי ומתאר כי הנאשם נשוי ואב לשני ילדים. הנאשם לקח אחריות, בפני שירות המבחן לביצוע העבירות, טען כי התקיפה אינה מאפיינת את דפוסי התנהגותו בדרך כלל ונוגדת את הערכים שחונך לפיהם והוסיף כי התנהגותו כלפי המתלוננים נבעה מתוך לחץ שלא יוכל לחזור באותו יום למשפחתו בצפון.

הנאשם הביע בפני שירות המבחן חרטה וצער על אופי התנהגותו והפזיזות שפעל בה.

שירות המבחן מוצא לנכון כי בשיחותיו עם הנאשם התרשם מכנות מלאה בדבריו בכל הקשור להתייחסותו לכתב האישום.

שירות המבחן מתרשם מאדם רציני המנהל לרוב אורח חיים נורמלי, המביע דאגה ואכפתיות רבה כלפי משפחתו ועתידו.

שירות המבחן מתרשם בדבר קיום יסודות בריאים לתפקוד והתמודדות הבאים לידי ביטוי במישור המשפחתי והתעסוקתי ובנוסף מתרשם שירות המבחן כי שהותו בתנאי מעצר וההליכים הפליליים הרתיעו אותו מכל הסתבכות אחרת.

שירות המבחן מוסיף כי הרשעתו חווה הנאשם בושה, דיווח על מצב רוח ירוד, פגיעה בבטחון העצמי והדימוי העצמי.

לאור כל האמור ולנוכח הערכת שירות המבחן כי הנאשם למד לקח ממעשיו ויש בהרשעתו כדי לפגוע בתדמיתו, ממליץ שירות המבחן לבטל את ההרשעה ולהטיל על הנאשם עונש בדמות של"צ ופיצוי לקורבן.

ב"כ המאשימה מתנגד לביטול הרשעת הנאשם וטוען כי פגיעה בתדמית לא מקימה חריג להרשעה וכי לא מדובר על עיסוק קונקרטי שהוכח כי אם הנאשם יורשע, הוא לא יוכל לעסוק באותה עבודה.

לטענת ב"כ המאשימה כתב האישום חמור דיו גם לאחר התיקון ומחייב להרשיע את הנאשם.

ב"כ המאשימה סבור ששל"צ ופיצוי אינם מהווים ענישה ראויה ועותר להותרת ההרשעה ולמאסר על דרך עבודות שירות, ככל שהנאשם יתאים לכך ובנוסף קנס, התחייבות, פיצוי ומאסר מותנה.

ב"כ הנאשם מדגיש את היות הנאשם ללא עבר פלילי ואדם המנהל אורח חיים נורמטיבי ואת העובדה שהוא איבד את אביו בגיל צעיר, ונאלץ לנטוש את המוסד האקדמי בו התחיל ללמוד על מנת לפרנס את אמו ושאר משפחתו.

ב"כ הנאשם מפנה לתסקיר, לתחושת הבושה של הנאשם ומבקש לקבל את המלצת שירות המבחן. עוד מפנה ב"כ הנאשם לכך שהנאשם היה עצור משך 5 ימים ומאז שוהה בתנאי מעצר בית חלקי וכי לא נרשמה כל הפרה של תנאי השחרור.

הנאשם אמר כי היה מדובר באירוע אשר קרה בפעם האחרונה שהוא ישן מחוץ לביתו. ציין שהוא אדם עובד והוא נגד אלימות.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, באתי למסקנה שענינו של הנאשם נופל לגדר החריגים להרשעה וכי יש לבטלה.

הכלל הוא כי משנקבע כי אדם ביצע עבירה עליו להיות מורשע. אי ההרשעה היא חריג.

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן."