מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' ענאשה

החלטה

בפני בקשה לחישוב מניינה של תקופת הפסילה מיום מתן גזר הדין בעניינו של המבקש, היינו מיום 20.11.07, וזאת על יסוד טענה, לפיה, רישיונו של המבקש כבר הופקד בתיק אחר בעבר, ולפיכך, ביום מתן גזר הדין לא היה בידו רישיון נהיגה.

סעיף 42(ג) קבע עיקרון לפיו התקופה שחלפה מיום גזר הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסמכת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה.

בעקבות קביעתו של עיקרון זה, נקבע ההסדר שבתקנה 557 לתקנות התעבורה, שהוא מינהלי באופיו, שהנחיותיו לעניין מסירת הרישיון או חליפו (התצהיר) ברורות, ואינן מצריכות פרשנות.

לאור האמור לעיל, תחילת מניינה של תקופת הפסילה בעניינו של המבקש תחל מן היום בו יפקיד תצהיר בתיק זה.

הבקשה נדחית.

תשומת לב הסניגור לאי תקינותו של סעיף 2 לתצהיר שהוגש ביום 20.01.10, ולצורך להגיש תצהיר תקין בטרם מתן החלטה.

ניתנה היום, ל' שבט תש"ע, 14 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: