מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' משעלי

פסק דין ללא הרשעה

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירות של הונאה בכרטיס חיוב, לפי סעיף 17 רישא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986, וקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 (רישא) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ב – 18 מופעים בגין כל אחת מהעבירות.

הנאשם הורשע כאמור בכך שבמהלך חודש אוקטובר 2007 במלון באילת, נטל את מספריהם של שני כרטיסי אשראי מסוג ויזה השייכים למתלונן, אשר עבד יחד עימו במלון, ובין התאריכים 09.10.2007 ל- 14.10.2007, השתמש בכרטיסי האשראי בכך שהתקשר לבתי עסק בעיר אילת, מסר להם את מספר כרטיס האשראי וביצע באמצעותם 18 עסקאות בהן קיבל מוצרים ושירותים בסכום כולל של 620.5 ש"ח.

הנאשם יליד 1982 והוא נעדר עבר פלילי.

לאחר שהורשע הנאשם הוא נשלח לקבלת תסקיר שירות מבחן. התסקיר הינו חיובי ומתאר את הנאשם כאדם נורמטיבי אשר גדל ברקע נורמטיבי, והערכת שירות המבחן הינה כי ביצוע העבירות הינו על רקע כעסים וקונפליקטים לא פתורים אל מול המתלונן.

שירות המבחן מתאר את מהלך חייו ואת עבודתו כעת של הנאשם.

על פי התסקיר הנאשם לוקח אחריות על ביצוע העבירות. לדברי הנאשם לשירות המבחן הוא חדל מביצוע העבירות עוד לפני שמעשיו נחשפו בשל תחושה קשה שחווה לגבי מעשיו, הביע צער על התנהגותו, והוא מתקשה להסביר את מעשיו.

על פי התסקיר הנאשם התנצל בפני המתלונן על התנהגותו והחזיר לו חלק מהסכום, על פי דברי המתלונן.

שירות המבחן מתרשם מהנאשם כאדם בעל מערכת ערכים ושאיפות נורמטיביות, אשר ביצוע העבירה הינה נקודתית לתקופה בה נעברה ולא מדובר בהתנהגות עבריינית מתמשכת.

לאור התרשמות שירות המבחן כי הרשעה תפגע בדימויו העצמי של הנאשם ועל מנת שלא לחסום בפניו אפשרויות קידום תעסוקתיות במסגרת עבודתו כיום או במסגרות אחרות, ממליץ שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו של"צ בהיקף של 180 שעות ופיצוי למתלונן.

ב"כ המאשימה מתנגד לביטול הרשעת הנאשם וטוען כי לו היה מדובר במופע בודד של עבירה אז היה ניתן לטעון שמדובר במעידה חד פעמית, אולם מדובר במספר לא מבוטל של עבירות אשר אמנם נעברו בפרק זמן קצר, אך בין כל עיסקה לעיסקה היתה לנאשם שהות לעצור, ובמקרה זה אין לבטל את ההרשעה.

ב"כ המאשימה מסכים להטלת של"צ, אולם בהיקף רחב יותר, וכן קנס, פיצוי ומאסר מותנה.

ב"כ הנאשם מצטרפת להמלצת שירות המבחן, ומציינת כי מדובר בעבירות שבוצעו על רקע סכסוך אישי, וכי גם מסכומי העיסקאות ניתן ללמוד כי הן לא היו למטרת הפקת רווח כספי.

ב"כ הנאשם מציינת כי הגם שמדובר ב – 18 עבירות הרי שהן בוצעו בטווח של 5 ימים, והנאשם עצר מביצוען בשל צו מצפונו, ומוסיפה כי הותרת ההרשעה תפגע באפשרויות הקידום של הנאשם.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתסקיר שירות המבחן באתי למסקנה שענינו של הנאשם נופל לגדר החריגים להרשעה וכי יש לבטלה.

הכלל הוא כי משנקבע כי אדם ביצע עבירה עליו להיות מורשע. אי ההרשעה היא חריג.

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק בהעמדת נאשם במבחן בלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן."

ע"פ 96 / 2513 מדינת ישראל נ' ויקטור שמש נ (3) 682, עמוד 683.

"הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל." ע"פ 96 / 2083 תמר כתב נ' מדינת ישראל נב (3) 337, עמוד 342.

בפסק הדין הותוו ע"י המשנה לנשיא שורת קווים מנחים (שאינם בבחינת רשימה סגורה) לאי הרשעה.