מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' מזור מזורקביץ

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

המדובר בסדרה של התפרצויות למגורים וגניבה, כאשר כתב האישום כולל 5 אישומים שבעיקרם עבירות דומות.

על פי עובדות כתב האישום, הנאשם התפרץ בצוותא חדא עם אחר ביום 25.11.2008 לדירת מגורים בשכונת נווה מדבר באילת בכך שנכנס לדירה דרך דלת המחסן והוא ואחר נטלו מצלמת וידאו ויהלום ובהמשך בין 25.03.2009 לתאריך 30.03.2009, התפרץ הנאשם יחד עם אותו אחר לדירה בסמטת המכרות באילת בכך שניפץ יחד עם אחר את חלון חדר השינה ונכנס דרכו לדירה. וביום 01.04.2009 בשעה 17:00 לערך, התפרץ הנאשם יחד עם האחר לדירת מגורים ברחוב כיכר נמרים באילת ויחד עם האחר שבר תריס הדירה ונכנס אל תוך הדירה.

ביום 07.04.2009 בשעה 14:00 לערך, התפרץ עם האחר לדירת מגורים בשכונת נווה מדבר בכך שקרע את רשת ההגנה של החלון ונכנס לדירה, נטל משם תכשיטים, כסף מזומן בסך של כ- 700$ ובהמשך ביום 15.04.2009 בשעה 22:20 התפרץ לדירה באילת בכך שפתח את רשת חלון סלון הדירה, עיקם את התריס יחד עם האחר ובאותו מעמד הנאשם והאחר נטלו ונשאו תכשיטים, שרשראות, צמידים, עגילים, טבעות כאמור בכתב האישום.

הנאשם הודה בביצוע העבירות והביע חרטה על מעשיו ויש לכך שיקול לקולא.

הנאשם הופנה לשרות המבחן שערך 2 תסקירים בעניינו, האחד ביום 22.02.2010 והשני ביום 13.06.2010. בסיכומו של עניין שרות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו של הנאשם. שרות המבחן נמנע מהמלצה כלשהי בעניינו תוך שקבע כי הנאשם מוכר לו לאורך שנים מאבחונים קודמים ולדעת שרות המבחן הנאשם סובל מהפרעת אישיות גבולית עם קווים נרקסיסטים ויש לו קושי לקחת אחריות על התנהגותו. שרות המבחן קבע כי למרות שהנאשם מבקש להשתלב בטיפול, המדובר במוטיבציה חיצונית על רקע מצבו המשפטי.

שרות המבחן כבר בתסקירו הראשון הטיל ספק ביכולתו של הנאשם לשתף פעולה ואכן בתסקיר המשלים נקבע כי הנאשם איננו מתאים לטיפול של שרות המבחן ומתוך כך נמנעה המלצה בעניינו.

שמעתי את טיעוני הצדדים בפניי, כאשר ב"כ המאשימה הגיש את טיעוניו בכתב ולשיטתו יש להשית על הנאשם עונש מאסר ארוך, זאת בשל העובדה כי הנאשם ריצה מאסרים בעברו, לא למד את לקחו כמו כן סדרת מעשי ההתפרצות לדירות של אזרחים תמימים מחייבת ענישה מחמירה.

ב"כ המאשימה התאים כי לנאשם זה עבר פלילי מכביד וחרף המאסר שהושת עליו הוא לא נרתע מלעבור עבירות ולחזור לדרך העבריינות.

עוד הוסיף ב"כ המאשימה כי נגזר דינו של האחר שהיה שותף באישומים בגינם הורשע הנאשם, נדון ל- 12 חודשי מאסר זאת לאחר שערעור המדינה בעניינו התקבל כאשר אותו שותף אומנם נדון בגין 11 מקרי התפרצות ואולם המדובר באדם צעיר ללא עבר פלילי כאשר אותו אחר נדון כאמור למאסר בן שנה.

הסנגור ביקש להקל בדינו של הנאשם, זאת על רקע הודאת הנאשם בקבל אחריות ולכן לאור העובדה כי שהה במעצר בית מלא של כ- 8 חודשים, ואשר לנאשם קשיים כלכלים רבים וכי הגיע לפת לחם והוא מטופל בילדים אותם הוא צריך לסעוד, כאשר מדובר בילדה בת 10 ובחיילת.

עוד ביקש הסנגור לגזור מאסר על דרך של עבודות שרות וזאת לשיטתו על פי עקרון אריתמטי על פיו אם הוטל על הנאשם האחר עונש של 12 חודשים בגין 11 התפרצויות, הרי שנאשם זה שבפניי ביצע רק 5 התפרצויות ומתוך כך עונשו צריך להגזר לפחות מ- 6 חודשי מאסר.

שמעתי את טיעוני הצדדים ובחנתי את תסקירי שרות המבחן, כמו כן הצדדים הגישו לעיוני פסיקה לתמוך את טיעוניהם.

הנאשם ביצע עבירות חמורות אשר מהוות פגיעה חמורה בתקינות רווחת החיים של תושבי המדינה, בכך שהנאשם חודר לפרטיות ביתם של אזרחים תוך גרימת נזק לרכושם, נכנס ונוטל חפצים היקרים להם וחשובים להם.

המדובר במעשים שנעשים פעם אחר פעם, כאשר הנאשם שבפניי יודע משמעותם של ביצוע עבירות חמורות שכאלה, שכן עברו הפלילי מכביד והוא ביצע עונשי מאסר בגינם ביניהם מאסר בן 3 שנים אותו ריצה החל משנת 2003 וממנו שוחרר בספטמבר 2005.

הנאשם כבן 46 שנראה כי בחר באורח חיים הכולל ביצוע עבירות מסוגים שונים, כאשר ביצע בעבר עבירות אלימות וככלל המדובר באדם אשר ניתן לומר לגביו כי קיים דפוס התנהגות עברייני, שכן הוא חוזר ומבצע עבירות ואיננו לומד את לקחו.

בעניינו של האחר, בית המשפט המחוזי קיבל את ערעור המדינה והעמיד את עונשו על 2 שנות מאסר כאשר אחת מהן לריצוי בפועל והיתרה מאסר מותנה.

אומנם המדובר בענישה עם מספר רב יותר של אישומים, סה"כ 11 אישומים של התפרצות, יחד עם זאת הנאשם האחר שנדון היה נעדר כל עבר פלילי ושרות המבחן נתן המלצה חיובית בעניינו, זאת ועוד, הנאשם האחר הינו יליד 1988 ומתוך כך אין לגזור גזירה שווה בין שני הנאשמים.

עבירות ההתפרצות הינן חמורות שכן הינן לא רק פגיעה ברכוש של אזרחים, כי אם גם פגיעה בפרטיות של אזרחים ובתחושת הבטחון שלהם והתפרצות לדירת מגורים יכולה להתפתח חלילה לעבירת אלימות שכן אין הנאשם ושכמותו יודעים אם בתוך דירה מצוי אדם ובמקרה של מפגש בין קורבן עבירה למבצע עבירה יכולה להתהוות סיטואציה אלימה וגם שיקול זה צריך לעמוד בפני בית המשפט בגוזרו את הדין בעבירה של התפרצות.