מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' לוי

גזר דין

הנאשם הודה והורשע בעבירות המפורטות בכתב האישום. על פי כתב האישום ביום 19.03.2009, בשעה 00:30, החזיק הנאשם בעת שנסע במונית כנוסע, סם מסוג חשיש ביחד עם אחרים, במשקל כולל של כ – 182 גרם. הנאשם הופנה לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינו, תסקירו מונח בפניי.

התסקיר מפרט את נסיבות חייו של הנאשם, כאשר הנאשם עבר השתלת כליה לפני כשלוש שנים, ונמצא במעקבים רפואיים רצופים, ונוטל טיפול תרופתי.

עוד עולה כי מצבו הבריאותי של הנאשם איננו יציב גם היום, וקיימת תלות שלו בתרופות ובקשר עם בית החולים, כחלק משיגרת חייו, ועולה כי יש השלכה למצבו הרפואי, גם על מצבו הנפשי.

עוד עולה מהתסקיר כי כבר לפני כשנה, חדל הנאשם להשתמש בסם, ונמצא בהליך שיקומי

ב"בית חוסן", שיתף פעולה והגיע למרבית בדיקות השתן שנערכו עבורו, ולקח חלק בקבוצה טיפולית שמתקיימת אחת לשבוע. שירות המבחן מציע לבנות תוכנית טיפולית חדשה עבורו, שתכלול השתלבות בעבודה, והמשך השתלבות בטיפול קבוצתי בשירותיו, שלאחריהן שיחות פרטיות מתוכננות עמו.

לדעת שירות המבחן יש להטיל על הנאשם עונש שיקומי, ומוצע צו מבחן למשך שנה, שיחפוף בחלקו את העונש הקודם שהוטל בתיק אחר, אותו הוא מרצה כיום.

כמו כן ממליץ שירות המבחן, על הטלת של"צ בהיקף של 80 שעות.

לעניין ההרשעה, להמלצת שירות המבחן עקב גילו והשינוי שערך בחייו, ראוי לבטל הרשעתו.

שמעתי את טיעוני הצדדים, כאשר ב"כ המאשימה עותרת למאסר בפועל, בנוסף להרשעה, ובמאסר מותנה, לאור חומרת העבירה, ואילו הסנגור עותר לאמץ על המלצת שירות המבחן.

הנאשם הינו אדם צעיר, כאשר נדון בשני תיקים בבית משפט לנוער בעברו, האחד עוסק בהחזקת סם לצריכה עצמית, והשני החזקת סם שלא לצריכה עצמית. בגין תיקים אלו לא הורשע הנאשם, והועמד לפיקוח שירות המבחן, כאמור בתסקיר.

העבירה שבגינה הועמד הנאשם לדין הינה חמורה, ועל פי רוב מחייבת עונשי מאסר בפועל, לריצוי לאחר סורג ובריח, המדובר בכמות סם גדולה, העולה פי תריסר מהכמות הקבועה בחוק כמוחזקת לשימוש עצמי.

לנאשם שבפניי ניתנו בעבר הזדמנויות, על ידי בית המשפט לנוער, בכך שלא הורשע למרות שביצע עבירות, ואולם לא היה בכך כדי להניעו להימנע מלהמשיך בביצוע של העבירה נשואת כתב האישום.

מתוך כך, אין מקום ליתן לנאשם הזדמנות נוספת בעניין ההרשעה, שכן על בית המשפט להעביר מסר ברור, לציבור בכלל ולנאשם זה בפרט, כי בעבירות סמים, ובמיוחד כאשר מדובר בהחזקת סם שלא לצריכה עצמית, יש להעדיף את האינטרס החברתי הכללי, על פני השיקולים הפרטניים של הנאשם.

רק במקרים חריגים ונדירים, ניתן בעבירה שכזו להימנע מהרשעה. ייתכן שנאשם זה שבפניי יכול היה להיכנס בגדרו של מקרה חריג ונדיר בשל מצבו הרפואי, וכברת הדרך אותה עבר בהליך השיקומי. ואולם, העובדה כי בעברו ניתנו לו שתי הזדמנויות ובית המשפט לנוער נמנע מהרשעה בעניינו, הינה חורצת את הדין בתיק זה ויש לומר "עד כאן", על הנאשם לשאת בתוצאות של מעשיו.

לאור גילו הצעיר של הנאשם, מצבו הבריאותי המיוחד המשתקף בתסקיר, והתהליך השיקומי אותו הוא עובר, ניתן להקל בדינו ולהימנע מהטלת עונש של מאסר מאחר סורג ובריח, תוך תקווה כי ימשיך בהליך השיקומי ויסגל לעצמו אורח חיים נורמטיבי.

אשר על כן אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר מותנה בן 10 חודשים למשך 3 שנים, שלא יעבור עבירה על פי פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע.

2.מאסר מותנה בן 2 חודשים למשך שנתיים, שלא יעבור עבירה על פי פקודת הסמים המסוכנים מסוג עוון.

3.אני מורה על הארכת צו המבחן, על פי הקבוע בתסקיר, על ידי שירות המבחן למבוגרים, זאת למשך שנה. צו המבחן יחפוף בחלקו את הצו אותו מרצה הנאשם כיום בתיק אחר.