מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' טרוגמן

החלטה

1.זוהי בקשת הנאשם לביטול הכרעת דין וגזר דין שניתנו בהיעדרו.

פסק הדין ניתן בתאריך 19.1.2009 והבקשה הוגשה בתאריך 24.10.2011.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בגין עבירה של נהיגה במהירות של 127 קמ"ש חלף מהירות של 90 קמ"ש הרשומה בתמרור, בדרך שאינה עירונית. כתב האישום הוגש בעקבות בקשת הנאשם להישפט.

הנאשם לא התייצב לדיון, ולאור אי ההתייצבות ניתנו הכרעת דין וגזר דין בהיעדרו, והוטל על הנאשם קנס בסך 750 ₪.

2.בבקשה נטען כי אמנם על גבי אישור המסירה מסומן כי דבר הדואר שוגר לכתובתו של הנאשם, אולם הנאשם טוען כי לא קיבל כל הזמנה לדיון בענינו.

נטען כי רשיון הכרחי לנאשם והגם שלא נפסל הוא עומד על חפותו, כי רכבו של הנאשם לא היה בודד, כי המדידה לא בוצעה על פי הנהלים וכי אם תיוותר ההרשעה תיפגע מראית פני הצדק. עוד נטען כי המדידה בוצעה על פי טופס הפעלה ישן ולקוי של מכשיר הדבורה.

עוד נטען כי המאשימה לא הציגה כל מסמך המעיד מה עלה בגורל דבר הדואר, וכי קיים רינטרס הנאשם להביא גירסתו בפני בית המשפט, אשר אינו פחות מאינטרס היעילות.

לבקשה לא צורף תצהיר למרות ששלובות בה טענות עובדתיות דוגמת אי היות רכבו של הנאשם הרכב הבודד, ועוד.

המאשימה מתנגדת לבקשה וטוענת כי קיימת חזקה כי דבר הדואר הגיע לתעודתו, כי אין בטענות הנוגעות לטופס ההפעלה ולא כלום, כי ההליך שננקט אינו במקומו שכן פסק הדין חלוט, ועוד נטען כי בבסיס הבקשה אימת זקיפת נקודות.

3.שני תנאים, שאינם מצטברים, נדרשים לביטול פסק דין בהתאם לסעיף 130 (ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982. האחד – קיומה של סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות, והשני מניעת עיוות דין. ככל שאין חשש לעיוות דין, לא יבוטל פסק הדין, אלא אם קיימת סיבה מוצדקת להיעדרות. ראה רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, פד' נז'(6) 793, ר"ע 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פד' לט'(3) 279, רע"פ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מדינת ישראל (2004) לא פורסם וע"פ 4808/08 מדינת ישראל נגד שרון מנחם (2009), לא פורסם. אי התייצבות כמוה כהודאה ואין לומר כי כל מי שכופר ולא התייצב זכאי לביטול פסק דין. כמו כן אין חובה לקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין בנוכחות הצדדים (ראה רע"פ 9142/01 וע"פ 4808/08 דלעיל).

4.לאחר שעיינתי בבקשה ושקלתי את טענות הצדדים לאור סעיף 130 (ח) וההלכות דלעיל לא מצאתי מקום להיעתר לה.

סיבה מוצדקת –

לא הובאה סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם. חזקה היא כי דבר הדואר התקבל. הנאשם לא הביא כל טענה או עובדה של ממש אשר יכול ויהיה בה כדי לסתור חזקה זו.

הבקשה, בה נטענה הטענה העובדתית בדבר אי קבלת הזמנה לדיון, אף לא נתמכה בתצהיר.

על מגיש בקשה לביטול פסק דין לתמוך טענותיו העובדתיות בתצהיר, והנאשם לא עשה כן.

מכל מקום, גם לגופו של ענין לא די בטענה הכללית הנטענת בדבר אי קבלת הזמנה.

עסקינן בבקשה המוגשת כשנתיים ותשעה חודשים לאחר פסק הדין. מדובר בפרק זמן לא סביר של שיהוי ואיחור בהגשתה, אשר יש בהם כדי להעיד בבירור על כי הנאשם נטש הלכה למעשה את בקשתו הראשונית, ואת ההליך, וניתק עימו כל קשר.

כך, במסגרת הבקשה גם אין כל הסבר להגשת הבקשה כעת, בחלוף זמן כה רב. הנאשם אינו מפרש מה הוא זה אשר הביאו דווקא עכשיו להגיש את הבקשה, ואינו מציין מתי נודע לו על פסק הדין.

אי הבאת נתונים מהותיים אלו, בנוסף לאי הגשת תצהיר, לשיהוי הרב, ולאי הצגת כל ראיה עו טענה אשר יהיה בה לסתור את חזקת המסירה, יש בה כדי לשלול קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם.