מ.י. שלוחת תביעות אילת-משטרת אילת נ' בסמי

החלטה

1.ביום 12.7.2012 גזר בית המשפט (כב' השופט יואל עדן) את דינו של המבקש, לאחר שמיעת ראיות, בגין נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון תקף ונהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה.

בית המשפט גזר על המבקש, בין היתר, עונש של פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 11 חודשים.

2.ביום 4.4.2013 הפקיד המבקש את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט במסגרת תיק זה וקיבל אישור הפקדה בהתאם.

כעת, בחלוף כשישה חודשים בלבד ממועד ההפקדה, עותר הנאשם להורות כי תקופת הפסילה תמנה ממועד הפקדת הרישיון במזכירות בית המשפט בתל אביב, דהיינו מיום 10.6.2012, למעלה מחודש עובר מתן גזר הדין בתיק דנן.

לטענת המבקש לא היה ברשותו רישיון נהיגה ממועד גזר הדין, הוא לא חידש ולא קיבל רישיון נהיגה. כן נטען כי הינו נהג משאית וכי מצב בריאות אימו ירוד כך שהינו זקוק לרישיון הנהיגה שלו לפרנסתו ולהסעת אימו. לבקשה לא צורף תצהיר ולא צורף אישור ממשרד התחבורה לעניין מצב רישיון הנהיגה של המבקש אך בתיק נמצא תצהיר מיום 12.7.2012 תצהיר, ממנו עולה כי ממועד הפקדת הרישיון בבית משפט בתל אביב, לא קיבל הנאשם ולא חידש את רישיון הנהיגה שלו.

המאשימה מתנגדת לבקשה ומפנה להוראות פקודת התעבורה ותקנות התעבורה, מהן עולה כי מניין הפסילה יחל עם הפקדה פוזיטיבית של רישיון הנהיגה במזכירות בית המשפט שהורה על הפסילה.

3. סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], שכותרתו: "פסילה וחישוב תקופתה", קובע כך:

"(א)פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת.

(ב)הוטלה פסילה על מי שנדון לפסילה במשפט קודם אשר תקופתה טרם נסתיימה, תהיה הפסילה שהוטלה כאמור מצטברת לקודמתה ותקופתה תחל בתום הפסילה הקודמת.

(ג)בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין –

(1)התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;

(2) תקופה שבה נשא בעל הרשיון עונש מאסר על העבירה שבגללה נפסל כאמור".

תקנה 556(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961, שכותרתה: "פסילה על ידי בית המשפט, מורה כי:

"נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט".[ההדגשה אינה במקור. י.ט.]

תקנה 557(א) לתקנות התעבורה, שכותרתה: "רשיון שפקע תוקפו, שהומצא לרשות או שאבד", מורה כי:

"הודע לבעל הרשיון על פסילת רשיונו או על התלייתו על ידי בית המשפט או לפי צו של קצין משטרה או לפי החלטה של רשות הרישוי, לפי הענין, ימציא את רשיונו כאמור בחלק זה אף אם רשיונו אינו בר-תוקף אותה שעה".

4.בתי המשפט הביעו עמדתם לא אחת, כי במקרים של פסילת רישיון נהיגה, יש להקפיד הקפדה יתרה על קיומן של הוראות פקודת התעבורה והתקנות לפיה. בית המשפט העליון עמד ברע"פ 4446/04, 5217/05, 5218/05 ביטון ואח' נ' מדינת ישראל, תקדין עליון 2005 (4) 44, על חשיבות מסירה בפועל של רישיון הנהיגה, בין אם הוא עדיין בתוקף או פג תוקפו טרם מתן גזר הדין וטרם מועד ביצוע העבירה.

כב' השופט לוי קבע בפס"ד ביטון בעניין זה כדלקמן:

"...סעיף 42(ג) לפקודה קבע עיקרון אחריו אין מהרהרים, ולפיו התקופה שחלפה מיום גזר-הדין ועד למסירת הרישיון לרשות המוסכמת, לא תבוא במניין תקופת הפסילה. בעקבות קביעתו של אותו עיקרון, נקבע ההסדר שבתקנה 557, שהוא מינהלי באופיו, שהנחיותיו לעניין מסירת הרישיון או חליפו (התצהיר) ברורות, וממילא אין צורך להידרש לו לא במסגרת גזר-הדין ולא בבקשות נוספות מן הסוג שהוגשו לערכאות קמא ("בקשה לחישוב תקופת הפסילה")".