מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' תאקי(עציר) ואח'

גזר - דין

פתח דבר:

הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם, בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות (בחבורה) – עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק"), ובעבירה של קשירת קשר לפשע (שוד בנסיבות מחמירות) – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 5.8.09 או בסמוך לכך, תכננו הנאשמים יחד עם אחר בשם עבדאללה אבו חוטי (להלן: "אבו חוטי") קשר לשדוד כסף מעובד תחנת דלק. באותו היום, בסביבות השעה 02:56 הגיעו הנאשמים ואבו חוטי לתחנת דלק ברחוב אליזבט ברגנר בה עבד כריסטין קרסימיר (להלן: "המתלונן"). נאשם 1 ואבו חוטי כיסו את פניהם בחולצות. המתלונן שהבחין במעשיהם נכנס לחדר המתדלקים ולחץ על לחצן המצוקה. נאשם 1 ואבו חוטי צעדו לעבר חדר המתדלקים בעקבות המתלונן – על דעת נאשם 2, אשר נשאר בסמוך לחדר בכדי לחזק ידיהם ולשמור – ונאשם 1 צעק למתלונן "שוד יא מניאק תוציא את הכסף" סטר למתלונן בפניו ודחף אותו. המתלונן, בשל פחדו, מסר לנאשם 1 שטר של 100 ₪. אבו חוטי היכה את המתלונן בראשו, דחף אותו וצעק עליו להסיר את הכובע מראשו. המתלונן הסיר את הכובע ולאחר שאבו חוטי נוכח כי אין בכובע כסף, השליך את הכובע על הרצפה. מיד לאחר מכן, נמלטו הנאשמים ואבו חוטי מתחנת הדלק.

התביעה:

הפרקליט המלומד, עו"ד איתי פרוסט, הדגיש בטיעוניו חומרת מעשי הנאשמים. הנאשמים, יחד עם אחר, חברו יחד לביצוע מעשה שוד אותו תכננו, שוד של עובד תחנת דלק באישון ליל. השודדים השתמשו באלימות כלפי המתדלק. הפרקליט המלומד הדגיש, כי נאשם 1 היה הדומיננטי בביצוע השוד משאיים על המתדלק והיכה אותו. חלקו של נאשם 2 בביצוע היה מופחת, אולם היה הכרחי להשלמת ביצוע העבירה משזה איבטח את חבריו. הפרקליט המלומד ציין עברו הפלילי של הנאשם 1 חרף גילו הצעיר בשנים, ועתר לעונש זהה לעונש שנגזר על אבו חוטי – עונש מאסר של 33 חודשי מאסר לריצוי בפועל. לעניין נאשם 2 עתר הפרקליט המלומד לעונש מאסר בפועל, קל מזה לו עתר בעניין נאשם 1. בנוסף, עתר הפרקליט המלומד להשתת פיצוי על הנאשמים. התובע המלומד תמך עתירתו בפסיקה שיצאה מלפני בית המשפט העליון.

ההגנה:

פרקליטתו המלומדת של הנאשם 1, עו"ד מאיה גלעדי, עמדה בטיעוניה על כך שקשת הפסיקה בענישה בעבירות השוד מגוונת. לגישתה, במקרה דנן המדובר בשוד בו התכנון לא היה מורכב, לא היו מעורבים כלי נשק, הנאשמים היו שיכורים והאלימות שננקטה כלפי המתדלק הינה במדרג הנמוך של עבירות האלימות. הסניגורית המלומדת ציינה, כי יש לאבחן בין העונש שהושת על אבו חוטי לבין העונש שיש להשית על הנאשם 1, שכן, אבו חוטי מבוגר מהנאשם בשנתיים, הנאשם הודה בביצוע העבירות ונטל אחריות על שכמו וחש כי הודאתו מסייעת לו בשיקומו ואילו אבו חוטי ניהל הליך הוכחות, לאבו חוטי היה מאסר על תנאי שהופעל להבדיל מההנאשם נגדו לא תלוי ועומד מאסר על תנאי. בנוסף, בעברו הפלילי של חוטי ישנה הרשעה בעבירת שוד. הסניגורית המלומדת עתרה להשית על הנאשם עונש קל לאין שיעור מהעונש שהושת על אבו חוטי, עונש שיאפשר לו הזדמנות לשקם חייו.

פרקליטו המלומד של הנאשם 2, עו"ד עופר בן נתן, עתר להשית על הנאשם עונש קל שירוצה בדרך של עבודות שירות. הסניגור המלומד ציין, כי הנאשם חפץ להודות באשמה במסגרת הסדר טיעון עוד בתחילת המשפט, אולם הדבר נבצר ממנו לאור העובדה שלא ניתן היה לערוך הסדר טיעון רק עם אחד מהנאשמים. הסניגור המלומד ציין, כי הנאשם עבר כברת דרך ארוכה מאז מעצרו. הנאשם שהה כחודשיים ימים במעצר מאחורי סורג ובריח, ומאז שחרורו שוהה במעצר בית מלא תחת תנאי פיקוח מכבידים וביניהם איזוק אלקטרוני. הנאשם נעדר הרשעות פליליות קודמות, ובעברו רישום ללא הרשעה מבית משפט לנוער בעבירת רכוש. הנאשם צעיר בגילו וחלקו בביצוע העבירה שולי ביותר. לגישת הסניגור המלומד, הנאשם היה תחת השפעת אלכוהול בעת ביצוע העבירה והביע חרטה כנה על מעשיו. הסניגור המלומד עתר לאמץ המלצת שירות המבחן בעניין הנאשם, ולשלבו בקבוצה טיפולית.

הנאשם 1 הביע חרטתו וצערו על ביצוע מעשיו בבית המשפט. בנוסף, הגיש מכתב (נ/3) בו תיאר מציאות החיים בה גדל, הקושי הסביבתי וטעותו בביצוע העבירה אותה ביצע תחת השפעת אלכוהול. הנאשם הביע חרטה על מעשיו, הביע רצונו להשתקם ולכפר על מעשיו, ולמזער הנזק שגרם לחברה ולמשפחתו. הנאשם עתר לרחמי בית משפט בעת גזירת עונשו.

הנאשם 2 הביע בבית המשפט צערו על ביצוע מעשיו וציין כי לא ישוב על מעשיו.

דיון:

הנאשמים ביחד עם אחר תכננו וביצעו שוד עובד בתחנת דלק.

השלושה לאחר בילוי משותף מצאו מטרה נוחה בדמות עובד בודד בתחנת דלק. עובד שעל פי הערכת השלושה היו מזומנים אמורים לשכון בכיסיו. דמים שנצברו אצל עובד תחנת הדלק לאחר שעות עבודה של הספקת דלק לכלי רכב בתחנה. שניים מהשודדים כיסו פניהם ובאמצעי הפחדה ואלימות פרצו לתחנת הדלק ודרשו שללם. השודדים היכו עובד תחנת הדלק ונטלו הכספים שהיו ברשותו. העובדה שאלה "זכו" אך בסכום צנוע אינה עומדת לזכותם, שכן מדובר בנתון שלא היה בידיעתם, ובטח לא בשליטתם.

המדובר בעבירה חמורה ומכוערת.

הנאשמים זיהו "טרף קל" והשתמשו באלימות ממשית כנגד אזרח עמל, שכל חטאו היה עבודתו במשמרת לילה בתחנת דלק.

הנאשמים גילו תעוזה במעשיהם המכוערים – נאשם 1 היכה המתלונן, והנאשם 2 איבטח השוד באופן שאיפשר ביצועו.

בית המשפט העליון אמר את דברו.

בע"פ 7908/09 מוראד חסן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) מיום 9.2.10 קבע כבוד השופט רובינשטיין כדלהלן:

"עבירות שוד דינן מאסר בפועל, והטעמים לכך ברורים - הצורך בהרתעה ובגמול, לרבות בהרחקת העבריין מן החברה לתקופה מתאימה; ויש מן השודדים הנענשים בשנות מאסר ארוכות. מובן כי לנסיבות האישיות משקל בגזירת הדין, ובהן גיל צעיר, עבר נקי, חרטה והודיה ( ע"פ 3219/09 חביבי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו]) - אך מנגד, יש מקום ליתן משקל גם לנסיבות העבירה. לא אכחד - הפסיקה בכגון דא מגוונת, ויש מקרים שבהם נגזרו עונשים קלים מאשר בענייננו (כולל בפרשת חביבי הנזכרת); ואולם, בלבי חשש שמא אין אנו מחמירים די הצורך בעבירות כגון דא, מקום שהחומרה ניכרת במיוחד".