מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' משולם

פסק דין

ההליך בבית משפט קמא

המשיב הורשע בבימ"ש השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט מ' לנדמן), בת"פ 1437/09 בסדרת עבירות: תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר, חבלה במזיד ברכב, גניבת רכב, נהיגה בקלות ראש וכן נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא רישיון. ציון הוראות החיקוק אינו נותן עדיין את התמונה המשתקפת מהעובדות המפורטות בו.

המשיב גנב רכב בחולון, נכנס אליו באמצעות מפתח שהיה ברשותו (שאינו מפתח הרכב). כעבור מספר ימים הבחינו מתנדבים של המשמר האזרחי (להלן: "השוטרים") ברכב הגנוב, תצפתו עליו וכשהמשיב נכנס לתוכו, ביקשו ממנו מסמכים. בתגובה, תקף המשיב את אחד השוטרים בכך שדחף אותו, התניע את הרכב ופתח בנסיעה. השוטר האחר ניסה למנוע מהמשיב להמשיך בנסיעה ואחז בו. המשיב התנגד והמשיך בנסיעה כאשר רגליו של השוטר נגררו על הרצפה ואף נחבלו. אגב הנסיעה, פגע המשיב ברכב נוסף ולאחר מכן, תקף פעם נוספת את אחד השוטרים בכך שדרס את רגלו וגרם לו לשבר בבוהן רגל ימין וכן לשפשופים ברגל שמאל. גם בכך לא הסתיים האירוע, המשיב נהג אחורית, פגע ברכב נוסף וגם בפח אשפה.

לכל העבירות הללו, בהן הורשע על פי הודייתו, צירף המשיב תיק נוסף, שאף בו עבירות דומות. המשיב נהג ברכב, כאשר התנהל אחריו מרדף, לאחר שביצע עבירת תעבורה. המשיב נהג בקלות ראש, לא נתן תשומת לב לדרך, סטה עם רכבו שמאלה, פגע בניידת שרדפה אחריו, איבד שליטה על הרכב והתהפך.

בימ"ש קמא הטיל על המשיב, בגין שני התיקים דלעיל, עונש מאסר בפועל בן 22 חודשים. כמו כן, הופעל מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגד המשיב של 15 חודשים, כך שסה"כ יהא עליו לשאת בעונש מאסר של 37 חודשים בפועל. עוד הוטלו על המשיב עונשי מאסר על תנאי לתקופות שונות וכן פסילה מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך 12 חודשים מיום שחרורו.

על מה שהיא רואה כקולת העונש, מערערת המדינה בפנינו.

טיעוני המדינה

המדינה מסבה את תשומת ליבנו לשני רכיבים עיקריים, שלשיטתה מצביעים על כך ששגה בימ"ש קמא כשהסתפק בענישה דלעיל. הרכיב האחד הינו חומרת העבירות בפני עצמן, במיוחד לעניין כתב האישום המקורי. מדובר בנסיבות שקרובות באופיין לסיכון חיי אדם בנתיב תעבורה, על המשמעות העונשית שיש לנתון זה. בנוסף, מדובר בפגיעה ממשית בשוטרים שכל חטאם הצטמטם לכך שרצו לבצע את תפקידם. הרכיב השני אליו מפנה המדינה את תשומת הלב הינו מיהותו של המשיב בפנינו. למשיב לא פחות מאשר 22 הרשעות קודמות, המגלמות 83 עבירות קודמות בהן הורשע המשיב. העבירות הקודמות דומות באופיין לאלה בהן הורשע המשיב בתיקים הנוכחיים וכוללות תקיפת שוטרים, שימוש ברכב ללא רשות, גניבת רכב וכן עבירות רבות ושונות נוספות. צירוף הנתונים, קרי: התנהלותו של המשיב לאורך כל שנותיו, ביחד עם מהות העבירות שמדובר בהן, מצדיקות, לשיטתה של המדינה, החמרה משמעותית בענישה וזוהי עתירתה בפנינו.

טיעוני ההגנה

הסנגורית, מצדה, טוענת כי בימ"ש קמא כימת נכונה את הנסיבות הכוללות שהובאו בפניו. באשר לאופיין של העבירות בתיק המרכזי: אם חפצה התביעה להעלות את נורמת הענישה, עמדה בפניה האפשרות להגיש כתב אישום לביהמ"ש המחוזי בעבירות חמורות ביותר, כגון עבירה על סעיף 329(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. משלא עשתה כך, מה לה כי תלין על העונש שהטיל בימ"ש קמא?

באשר למיהותו של המשיב, הסנגורית מפנה לכך כי תסקירי המבחן שניתנו בעניינו היו חיוביים, הגם שהמשיב בסופו של דבר לא השתתף בטיפול שהוצע לו משום שלא היה מי שילווה אותו, כך לטענת הסנגורית, לאותו טיפול. אין מקום להחמיר בענישה רק משום שבפעם הקודמת ריצה המשיב 42 חודשי מאסר ולראות בתקופה זו נקודת מוצא שממנה ואילך יש להתחיל את גזירת העונש בתיקים הנוכחיים.

דיון והכרעה

שמענו את טיעוני הצדדים ודעתנו היא כי ערעור זה, בדין יסודו. המשיב שלפנינו הוא עבריין רצידיביסט שזו דרכו לאורך כל שנותיו. את העבירות נושא התיק המרכזי ביצע המשיב כחודשיים לאחר שהשתחרר ממאסר ארוך בגין עבירות דומות. ניתן היה לסבור, כי אותה תקופת מאסר ארוכה תותיר את חותמה במשיב, לפחות לזמן מה. לרוע המזל, המציאות טפחה על פנינו שוב, והמשיב הוכיח, חד משמעית, כי זו דרכו והוא איננו מתכוון לשנות אותה.

לכך מצטרפת התמונה העולה מכתבי האישום, במיוחד כתב האישום בתיק המרכזי. לא בכדי הארכנו בפירוט העובדות. העובדות מלמדות כי המשיב שלפנינו הוא חסר מעצורים, חיי אדם כנראה לא נחשבים בעיניו, הדרך שבה נהג בשוטרים מדברת בעד עצמה. אין ממש בטענתה של הסנגורית כי אם רצתה המדינה להעלות את רף הענישה, היה עליה להגיש כתב אישום לערכאה גבוהה יותר ובעבירות חמורות יותר. גם בעבירות בהן הואשם המשיב מספקות פלטפורמה מתאימה לענישה חמורה מזו שהטיל בימ"ש קמא ונראה לנו כי אם היה אי פעם מקרה שבו היה מן הראוי לעשות שימוש בפלטפורמה זו, הרי זה המקרה הנוכחי.

התוצאה היא, כי אנו מקבלים את ערעור המדינה. בהיותינו ערכאת ערעור שאיננה נוהגת למצות את הדין עם משיבים, אנו מעמידים את תקופת המאסר בגין העבירות בהן הוא הורשע בתיקים הנוכחיים על 40 חודשי מאסר. לכך מצטרפת תקופת המאסר על תנאי שהופעלה. כמונו כבימ"ש קמא אנו מורים על הפעלתה במצטבר, כך שסה"כ ישא המשיב ב-55 חודשי מאסר בפועל. באשר לפסילה, אנו מעמידים אותה על 5 שנים מיום שחרורו מן המאסר, כאשר פסילה זו תצטבר לכל פסילה אחרת שקיימת לגבי המשיב. יתר רכיבי גזר הדין של בימ"ש קמא יישארו בעינם.

ניתן היום, י"ח טבת תש"ע, 04 ינואר 2010, במעמד הצדדים.

דבורה ברלינר, נשיאה

אב"ד

זאב המר סג"נ,