מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' מצגורה

הכרעת דין משלימה

השופטת נ' אחיטוב – אב"ד:

1. בתאריך 13.01.10 גזרנו על הנאשם עונש של 12 שנות מאסר בפועל ולצדן עונש מאסר מותנה לאחר שהורשע בעבירת הריגה על-פי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

במסגרת ערעור שהגיש הנאשם, ואשר יפורט להלן, החזיר בית המשפט העליון את התיק לדיון בפנינו, על מנת שנדון בחומר ראיות נוסף שהוגש לערכאת הערעור, וכן שנאפשר חקירה נוספת של מומחה מטעם התביעה ונחווה דעתנו אם יש בחומר הראייתי החדש כדי לשנות מתוצאת פסק הדין המקורי.

זהו עניינו של הליך זה.

רקע והליכים

2. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת רצח לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, ביקר הנאשם ביום שישי 28.03.08 את חברו ליאוניד מירושניקוב (להלן: "המנוח") באתר של מע"צ ברח' הרצל ביפו, בו עבד האחרון כשומר. הנאשם והמנוח שתו יחד כמות גדולה של וודקה, אכלו ושוחחו. בשלב כלשהו התפתחה ביניהם מריבה ובמהלכה הכה הנאשם את המנוח מכות נמרצות בכל חלקי גופו, חנק אותו ודרך עליו, תוך שהוא גורם לו לפצעים וחבלות רבות, ובכללם, שבר בסחוס המגן של עצם הגרון, שברים בצלעות ושבר בעצם החזה, שגרמו למותו, בכוונה תחילה לגרום לתוצאה זו.

הנאשם הודה כי ביקר את המנוח ואירח לו לחברה, וכי שתו יחד וודקה. עם זאת, כפר בכך שגרם למותו של המנוח.

הכרעת הדין ניתנה על ידינו פה אחד ביום 13.12.09. קבענו שם, כי הנאשם נמצא במצב שכרות מרצון כמשמעותו בסעיף 34ט(ב) לחוק העונשין, ועל פי לשון הסעיף :"... רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה". ציינו כי הראיות הנסיבתיות מלמדות שאין תסריט סביר אחר לגרימת מותו של המנוח מלבד היותה תוצאה של פעולות הנאשם משום ש:

"הנאשם בשל מצב שכרותו אינו יודע לתאר את התפתחות האירועים שהובילה בסופה לקיפוד חייו של המנוח.

בעניין זה יש לבצע את ההשלמות הנדרשות מממצאים שנמצאו בזירת האירוע ומפרשנות ראיות אלו כפי שבאה לידי ביטוי בעדויות המומחים. דהיינו, יש להשלים את הפסיפס הראיתי מאיסופן של ראיות נסיבתיות.

הנאשם אינו חולק על כך, שבהליך איסוף חומר הראיות ובחינתו על ידי גורמי החקירה לא נפל כל פגם.

אין גם חולק על כך, שמנתיחת גופתו של המנוח עולה כי מותו נגרם במעשה אלימות, אשר כלל הפעלת לחץ על צווארו שנגרמה בדריכה בנעל.

עוד עולה מן הממצאים, וגם על כך אין חולק, שאותו אדם דרך על גופת המנוח מספר רב של פעמים ולא חדל גם לאחר שהמנוח נפל על הרצפה ובעת שהוא מדמם מראשו ונחנק למוות.

הנאשם היה האדם היחיד שנמצא עם המנוח במתחם שהיה נעול בשער חשמלי. השער היה סגור כאשר העד טרומר [סייר מטעם חברת השמירה – נ.א.] הגיע למקום בסמוך לשעת המוות.

בזירה ובקרבת המנוח ועל חולצתו, לא נמצאו כל עקבות נעל נוספות, זולת עקבות המתאימות לדגם, לגודל, לסוג ולפגמים של נעלי הנאשם [ההדגשה לא במקור – נ.א.].

בנוסף, נמצאו על גופו של הנאשם חבלות ושריטות שמקורן יכול להיות בציפורני אדם. הסברו של הנאשם להימצאותן, שיכול ונגרמו מהספסל עליו ישן, לא מצא ביטוי בראיות ההגנה, משלא צולם הספסל ולא הוכח כי היו בו חלקים חדים כאלו היכולים לגרום שריטות בכל חלקי הגוף.

זאת ועוד, מתחת לציפורני המנוח נמצאו סימני ד.נ.א. של הנאשם, שלא ניתן הסבר למציאתם לבד מן ההסבר הדחוק שייתכן והמנוח ייצב את הנאשם שהיה שתוי. לא הובהר כיצד בתמיכת האחד באחר, יגיע חומר גנטי של האחר מתחת לציפורני התומך.

לכל הראיות הללו, מתווספת אף העובדה שסכום הכסף של כמה אלפי שקלים שנשא המנוח לא נלקח ממנו, ומכאן שלא מדובר בקטילה במהלך ניסיון גניבה או שוד.

מהפסיפס הראיתי דלעיל עולה כי אף על פי שכל ממצא בנפרד אינו מבסס מסקנה חד-משמעית כי הנאשם הוא המבצע, הרי משקלן המצטבר של ראיות אלו ומשמעות התלכדותן לידי מסכת ראיות שלמה אינו מותיר כל ספק בדבר היות הנאשם המבצע"