מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' ישראלי

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירה של גרם מוות ברשלנות.

הנאשם גרם ברשלנותו למותו של רוכב אופניים, ליר פנקס, קטין כבן 15 (להלן "המנוח"). שחצה את רחוב דה וינצ'י בת"א במעבר החצייה או בסמוך לו מאוד.

האסון המחריד אירע ביום 21.11.2006 בשעה 17:30 או בסמוך לכך. לאחר שפגע במנוח, המשיך הנאשם

בנסיעה עוד כ- 20-30 מטרים, עד שעוברי אורח הפנו את תשומת ליבו לפגיעה במנוח.

התאונה ומותו של המנוח נגרמו כתוצאה מרשלנותו של הנאשם, אשר התבטאה בכל אלה:

1.הנאשם נהג בחוסר זהירות ובחוסר מיומנות כמתחייב ומתבקש מתנאי הדרך.

2. הנאשם לא הבחין כלל במנוח אף שתנאי הדרך אפשרו זאת.

3. הנאשם פנה ימינה בנסיעה, מבלי שוידא שהוא עושה זאת בבטחה, ואינו מסכן עוברי אורח כמתחייב.

4. הנאשם לא נתן זכות קדימה למנוח כמתחייב, ולא אפשר לו להשלים את חציית הכביש.

5. הנאשם לא השית ליבו לדרך, אף לאחר הפגיעה במנוח, והמשיך בנסיעה מרחק ניכר עד לעצירתו המוחלטת.

ב"כ המאשימה עותרת לגזור על הנאשם עונש של מאסר ממשי בפועל, שיתן ביטוי לרשלנותו של הנאשם, רשלנות ברף הגבוה, ולתוצאותיה הקטלניות של התאונה. כמו כן, מבקשת ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם עונש של מאסר על תנאי, פסילה ממושכת בפועל, קנס ופיצוי למשפחת המנוח.

ב"כ המאשימה מדגישה חומרת המעשה, תוצאותיו הטרגיות, ואינטרס הציבור בהרתעת הנאשם ונהגים אחרים.

הנאשם נהג אוטובוס, נהג מקצועי, נסיבות התאונה הקשות מלמדות על רשלנות רבתי של הנאשם, רשלנות ברף גבוה, חוסר תשומת לב לכביש ולמשתמשי הדרך. הנאשם המשיך בנהיגה, ועצר רק לאחר ההמולה, וצעקות העוברים ושבים.

אמו של המנוח, תיארה האסון שפקד משפחתה. תיארה את המנוח: "...ילד מצחיק.ילד אוהב. ילד שמח. חבר טוב שלי. הוא היה המגשר של האחים, של החברים. הדבק של כולם...". (עמ' 56. שורות 12-13).

מנגד, מבקשת ב"כ הנאשם להתחשב בנסיבות חייו המיוחדות והקשות של הנאשם. הנאשם אלמן, שגידל לבד את בנותיו היתומות. מצבו הנפשי ירוד, עולמו מצומצם, סובל מנדודי שינה, חוסר תיאבון, ומתקשה לתפקד.

ב"כ הנאשם מדגישה, כי הנאשם הורשע לפי עובדות שונות מאלו של כתב האישום. לו טענה התביעה, כי כיוון חציית המנוח את מעבר החצייה היה ממערב למזרח, כפי שנקבע בהכרעת הדין, ייתכן ועמדתה לעניין ניהול ההוכחות הייתה שונה. ב"כ הנאשם מבקשת כי רשלנותו התורמת של המנוח, שרכב על אופניו במעבר החצייה, ואשר לא די היה בה, כקביעת ביהמ"ש, כדי לנתק הקשר הסיבתי, תבוא לידי ביטוי בגזירת העונש.

ב"כ הנאשם הגישה אסופת פסקי דין, כאשר היא עותרת לפני ביהמ"ש לאפשר לנאשם לרצות עונש של מאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, וזאת לצד פסילה ממושכת בפועל.

בתו של הנאשם ביקשה רחמי ביהמ"ש. תיארה את אביה כאב תומך, אשר לאחר פטירת אמה בגיל צעיר ממחלת הסרטן: "נשאר איתנו לבד. הוא המשיך לעבוד ולפרנס ולדאוג ולקנות, לבשל ולכבס". (עמ' 56. שורות 25-26). לאחר התאונה הפך אביה: "להיות כמו ילד שלי. הפכנו להיות תומכים בו במקום נתמכים. הוא לא אוכל. לא ישן. לא יוצא מהבית... הוא לא חי. הוא חי מת... הוא חרדתי. הוא דכאוני". (עמ' 57. שורות 4-6).

בתו של הנאשם חוששת, שאם ייגזר על אביה עונש של מאסר בפועל, הוא עשוי למות מצער.