מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' יפרח

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של חבלה ברשלנות, לפי סעיף 341 לחוק העונשין, וכן עבירות של אי בדיקת מכונת הרמה ושימוש ראשון, לפי סעיפים 81 + 225 וכן 86+225 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל – 1970, וכן אי מסירת מידע בדבר סיכונים, עבירה על תקנה 2+15 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים), תשנ"ט – 1999.

לנאשם הרשעות קודמות כמפורט בת/1, בגין עבירות שונות לרבות עבירות אלימות ורכוש, שהאחרונה בהן, משנת 2008.

במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים, עותרת ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר בן שישה חודשים, שאפשר וירוצה בדרך של עבודות שירות, וכן מאסר מותנה. ב"כ הנאשם במסגרת אותו הסדר טיעון, עותר להסתפק במאסר מותנה בלבד.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המתלונן פיצה בתיק זה ולכן אין עתירה להשתת פיצוי.

בנימוקים להסדר הטיעון, בהתייחס לרף העליון שלו, הסבירה ב"כ המאשימה כי מדובר היה באירוע שבו נפגע המתלונן פגיעה חמורה ובנס לא קופחו חייו. תאונה זו אירעה על רקע התרשלותו של הנאשם במסגרת עבודה, עבירה שיש להרתיע מפני ביצועה, הן את הנאשם והן עבריינים בפוטנציה.

ב"כ הנאשם עתר מנגד, שלא להטיל על הנאשם מאסר בדרך של עבודות שירות, סנקציה שיהא בה כדי לקפח את פרנסתו של הנאשם אשר השתלב בעבודה כשכיר.

ב"כ הנאשם הסביר כי מייד לאחר המקרה נסגר עסקו של הנאשם והוא הגיע עד כדי הליכי פירוק ופשיטת רגל, כמשתקף בנ/1. כמו כן, הנאשם התגרש מאשתו וגם לאחרונה נפטר אביו, כאשר מצבו הכלכלי כיום בכי רע.

ב"כ הנאשם הוסיף וציין כי יש לקחת בחשבון מבחינת טיב העבירה את רשלנותו התורמת של המתלונן, אשר עבד במקום כחמש שנים, היה מודע לסיכונים ובחר מיוזמתו לעלות במעלית בשל נוחות העבודה.

ב"כ הנאשם ציין כי יש להתעלם מהאמור בתסקיר לפיו הנאשם איננו נוטל אחריות על מעשיו, שכן הנאשם בהחלט מודע למעשיו וגם מצטער על המקרה ועל תוצאותיו.

העבירות בהן הורשע הנאשם בתיק זה הן עבירות שאין להקל בהן ראש. תאונות במסגרת עבודה הפכו לדאבוננו לעניין נפוץ כתוצאה של רשלנות וחוסר תשומת לב שפשטה בחברתנו.

מעשים אלה ראויים להתייחסות עונשית רצינית, הן למען הרתעת היחיד והן למען הרתעת הציבור ועבריינים בפוטנציה.

על רקע האמור לעיל, קבלת עתירת ב"כ הנאשם, להסתפק במאסר מותנה בלבד (במיוחד ביודענו כי הנאשם כבר איננו מנהל את העסק והחשש להישנות מעשים דומים איננה גבוהה), תהווה סנקציה מתחשבת מידי בנאשם על חשבון אינטרס הציבור.

עוד צריך לקחת בחשבון, שלאור מצבו הכלכלי של הנאשם והיותו פושט רגל, לא עומדת בפני בית המשפט אופציה אמיתית להשתת סנקציה ממונית ממשית שהיתה יכול בנסיבות מסויימות להוות תחליף למאסר בדרך של עבודות שירות.

לצורך קביעת משך המאסר שבדעתי להטיל על הנאשם, אקח בחשבון את רף הענישה המקסימלי בגין העבירות בהן הורשע וכן אקח בחשבון את הנסיבות הכוללות לרבות הרשלנות התורמת מצידו של הנפגע.

סיכומו של דבר, במכלול השיקולים והאיזונים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים:

1.מאסר בפועל למשך 3 חודשים, המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות, בהתאם לחוות דעת הממונה על עבודות שירות, באופן שהנאשם יעבוד בבית החולים וולפסון, ברח' הלוחמים 62 חולון בימים ובשעות שנקבעו בחוות הדעת.

הנאשם יחל בריצוי עבודות השירות ביום 2/3/2010 ועליו להתייצב ביום זה בשעה 08:00 במפקדת מחוז מרכז ברמלה.

2.מאסר על תנאי למשך שישה חודשים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור את העבירות לפי חוק העונשין בהן הורשע, וזאת במשך 3 שנים מהיום.

3.מאסר על תנאי למשך 3 חודשים שלא יעבור עבירות לפי סעיפים 81 + 225 וכן 86+225 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל – 1970, וכן אי מסירת מידע בדבר סיכונים, עבירה על תקנה 2+15 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכה לעובדים), תשנ"ט – 1999 וזאת במשך 3 שנים מהיום.