מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' חבני

גזר דין

1.הנאשם הורשע על סמך הודאתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום - עבירות של חבלה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין.

לפי המפורט בכתב האישום, יגאל חבני, אחיו של הנאשם (להלן: "המתלונן") מתגורר בסמוך אליו בתל אביב. ביום 16.8.09 בשעה 13.30 או בסמוך לכך התגלע סכסוך בין הנאשם למתלונן נוגע למקום חניית עגלת תינוק השייכת לבתו של הנאשם, השניים התווכחו בדירת המתלונן ובהמשך הכו אחד את השני באמצעות ידיהם, לאחר מכן עזב הנאשם את הדירה והלך לביתו, ולאחר כרבע שעה חזר לכיוון דירת המתלונן כשהוא נושא עמו סכין אותה נעץ בגבו של המתלונן ששהה מחוץ לדירתו.

2.המתלונן פונה לבית חולים איכילוב, שם הוציאו את הסכין מגבו, נגרם לו פצע בבית החזה והוא אושפז למשך 4 ימים .

בהתאם להסדר הטיעון אותו הציגו הצדדים בבית משפט, עתר הסניגור לקבלת תסקיר שירות מבחן, אך לאור המלצת בית המשפט, לפיה יוכל הוא לטעון כל אשר ניתן לטעון באשר לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם מחד, ויתאפשר לו להביא ראיות לעונש כרצונו, מאידך, לרבות העדת המתלונן כעד מטעמו, חזר בו הסניגור מעתירתו זו והצדדים טענו לעונש בהתאם למוסכם.

3.לבית המשפט הוגש מכתב שנשלח לפרקליטות על ידי המתלונן ביום 24.9.09 בו לימד המתלונן סניגוריה על הנאשם, טען שהוא אדם נעים, נוח לבריות, השניים אוהבים אחד את השני, אך עקב טיפול נפשי אותו הוא מקבל כמו גם מצוקות כלכליות ומשפחתיות אליהן נקלע הנאשם, הרי הדבר הביא להתפרצות חד פעמית שאינה אופיינית לו, ובעקבותיה ביקש המתלונן למחול לנאשם הואיל והוא אוהב אותו, סולח לו ויעשה הכל על מנת לעזור לו.

כן העידה בתו של הנאשם, אם לחמישה ילדים, שמצויה בחודשי הריון מתקדמים, טענה שאביה מסייע ועוזר לה בגידול הילדים ועומד לצידה בכל עת, הנכדים קשורים אליו, וגם היא עתרה לבית המשפט להקל בעונשו הואיל ומדובר בהתנהגות שאינה אופיינית לו.

4.ב"כ המאשימה הציגה בפני בית המשפט את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, הכולל מספר רב של עבירות אלימות, איומים, החזקת אגרופן, תקיפת עובדי ציבור, הפרת הוראה חוקית, חבלה במזיד, וכיוצ"ב, טענה לקיומו של עונש מאסר על תנאי בן 5 חודשים שהוא בר הפעלה במקרה זה, ואף שלא הציגה את עונש המאסר המותנה, הרי הסניגור הסכים לקיומו של זה כמפורט בהרשעה מס' 7 בגיליון הרשעות קודמות. כמו כן ציינה שמדובר באדם מסוכן, ביצע את העבירה כשתלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה, ביצע את המעשה לאחר חלוף דקות רבות מעת הסכסוך בינו לבין המתלונן, במהלך הפוגה זו הוא עזב את המקום וחזר בחלוף כ 15 דקות כשהוא נושא סכין, באמצעותה דקר את המתלונן, כך שאין מדובר בהתפרצות רגעית או באיבוד עשתונות רגעי, אלא במעשה מתוכנן של הנאשם שבעקבותיו נגרמה חבלה חמורה למתלונן. על כן עתרה להטלת עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי, הפעלת עונש המאסר המותנה.

5.ב"כ הנאשם, עו"ד תילאוי, לימד סניגוריה על הנאשם כמיטב דרכו, ציין שמדובר בנאשם בן 54 לערך, גרוש, אב לשני ילדים וסבא ל 5 נכדים, בנו סובל מבעיות נפש ואושפז מספר פעמים באברבנאל, בתו שמלווה אותו לדיונים היא אם לחמישה ילדים, שתיים מהן סובלות מנכות .

עו"ד תילאוי הוסיף וציין שאין מדובר באדם מסוכן לציבור, עבירות האלימות נשוא גיליון הרשעותיו הן לא רבות ונעברו על רקע של סכסוך עם גרושתו, סובל מבעיות נפשיות, אושפז בעבר תריסר פעמים בבתי חולים פסיכיאטרים, אשפוז אחרון בחודש ספט' 2006 ומאז הוא מטופל באמצעות תרופות שמייצבות את מצבו.

הסניגור הפנה לאמור במכתבו של המתלונן, המופנה לבית המשפט, הפנה גם לתעודה הרפואית של חדר מיון המאשרת את טענת הנאשם שבמהלך האירוע המקדים הוא נחבט בראשו, כך שאין מדובר באירוע ברוטאלי שהינו תולדה של תכנון מוקדם, אלא במי שסבל מתקיפה קודמת ופעל שלא בשיקול דעת ראוי.

הסניגור ביקש להדגיש את הודייתו של הנאשם במיוחס לו, את העובדה שהמתלונן הינו אחיו אותו הוא אוהב, ועל כן הוא מביע צער עמוק על הפגיעה באח.

המתלונן עצמו התייצב למתן עדות אופי בבית משפט, הגיש גם לפרקליטות מכתב בו פירט את רצונו העז לסייע בידי הנאשם, לקצר את מעצרו ככל שניתן, הוסיף וציין שהוא סולח לנאשם, אוהב אותו אהבת נפש, משך כל שנות חייהם הם דאגו אחד לשני במסירות, ובסופו של דבר הדגיש את רצונו לסייע בשיקומו של הנאשם לאחר ריצוי עונשו.

הנאשם עצמו גם הוא פנה לבית המשפט וביקש להדגיש את העובדה שזהו אירוע האלימות האחרון שבו הוא מעורב, הוסיף שהוא סובל ייסורים של ממש כתוצאה מביצוע העבירה, טען שמאבד את שפיותו בבית המעצר, ועל כן עתר לבית המשפט להסתפק בעונש הצופה פני עתיד.

6.זהו אחד מאותם מקרים רבים בהם בית המשפט נדרש לדון בסוגיה של קביעת העונש הראוי וההולם בעבירת אלימות שבוצעה תוך כדי שימוש בסכין, שזכתה לכינוי 'תת תרבות הסכין', כאשר בתי המשפט שבו וציינו שלעיתים מקרים כאלה מסתיימים במוות, לחברה בכלל, ולבית המשפט בפרט אין כלים להתמודד מול תופעה זו, ועל כן הדרך הראויה הינה הטלת ענישה מכבידה שתרחיק את העבריין לתקופה מהציבור, ואולי בכך גם תשיג את האפקט ההרתעתי של היחיד והרבים.

ראה לצורך זה את ע"פ 3220/09, אחמד מוחמד נ' מ"י (טרם פורסם), שם קבע בית המשפט העליון פעם נוספת את הצורך להלחם בתופעת תת תרבות הסכין באמצעות הטלת ענישה ראויה והולמת בדמות עונש מאסר לתקופות לא קצרות, גם כאשר מדובר בנאשמים עם נסיבות אישיות חריגות.

7.נתתי דעתי לכל הנסיבות הרלוונטיות בתיק זה, למצבו הנפשי של הנאשם, לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, לעתירתו של המתלונן שהוא אחיו של הנאשם לחוס עליו ולקצר עד מאד את תקופת המאסר שתוטל עליו, אך למרבה הצער לא אוכל להענות לעתירה זו מאחר ועל בית המשפט לשוות לנגד עיניו לא רק את האינטרס הפרטי שיקומי של הנאשם, גם כאשר המתלונן מצטרף לעתירת הנאשם, אלא עליו לשים לנגד עיניו גם את האינטרס הציבורי והצורך להרתיע את היחיד והרבים כמו גם לשלוח מסר ברור וחד על פיו בית המשפט אינו מוכן לסבול תופעה זו של שימוש בסכין לצורך פתרון סכסוך בין ניצים, שהרי שימוש בסכין מביא לא אחת לתוצאה טראגית של אובדן חיים או נכות צמיתה, תוצאה שאין חברה מתוקנת יכולה להשלים עמה ולהתייחס אליה בסלחנות.

אכן מדובר בנסיבות חריגות שלא כל יום בית המשפט נתקל בהן, מעשה דקירה שמבוצע על ידי אח כלפי אחיו, כאשר המתלונן במקרה זה לימד סניגוריה על הנאשם ועתר לבית המשפט להקל עמו עד כמה שניתן, חזר פעם אחר פעם על אמירתו שהוא אוהב את הנאשם, מבקש לעזור לו ולסייע בידו לשקם את חייו לאחר שחרורו ממאסר, וסולח לו באופן מלא ובלתי מותנה.

אין זה מקרה רגיל גם משום העובדה שמדובר בנאשם לא צעיר בימים, שהוא אמנם יליד שנת 1956, אך מהתרשמות ראשונה נראה מבוגר הרבה מגילו, אב לשני ילדים, אחד מהם סובל ממחלת נפש ומטופל פסיכיאטרית, גם הנאשם עצמו היה מאושפז בעבר בבתי חולים ולאחרונה בחודש ספט' 2006, ומאז מטופל באמצעות כדורים, גרוש, סב לחמישה נכדים, שניים מהם סובלים מנכות, שהודה, הכה על חטא, הביע צער וחרטה, הוסיף וציין שהשהייה בבית המעצר גורמת לו לייסורים ולמחשבות שווא.

8.בבואי לאזן בין האינטרסים הראויים, מתעצם אותו קושי בגזירת דינו של הנאשם שבפני, אך יחד עם זאת, לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות הראויות, הגעתי לכלל מסקנה שלא ניתן לסיים את התיק מבלי הטלת עונש של מאסר אף שאין מדובר בעונש שראוי היה להטילו על הנאשם בגין מעשה זה בנסיבות אחרות.