מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' וגון

גזר דין

חוות הדעת הפסיכיאטרית על פניה ברורה, ומשכך אין מקום לחוות דעת נוספת.

הנאשם הורשע לאחר שמיעת פרשת התביעה, משלא התייצב לפרשת ההגנה חרף אזהרה, בדרישת נכס באיומים ובכח בשלושה אישומים, כאשר באחד הורשע, בנוסף, בגניבה.

ביוני 2006, בהיותו בן 21, נטל מקטין, כבן 15, טלפון סלולרי והיה נכון להשיבו תמורת 200 ₪ בלבד. עקב דרישתו שנעשתה תוך איומים ניגש הקטין לביתו, חזר עם כסף וקיבל את המכשיר חזרה. כעבור זמן לא רב הגיע הנאשם לביתו, שב ודרש 200 ₪, גנב מהבית את הטלפון הסלולרי ואיים על הקטין שאם יספר על מעשיו יפרק אותו. עקב איומיו שב הקטין ומסר לידיו 200 ₪. בארוע השלישי, מחודש אוגוסט 2006, דרש שוב כסף, תוך איומים מילוליים, בהחזיקו בידיו מספריים, כשהוא חוסם את דרכו של הקטין.

ב"כ המאשימה עמד על חומרת המעשים, על הפרש הגילאים ועל השוני במבנה הגוף, בהיות הקטין צנום, נמוך וחלש מהנאשם. הצביע על פחדו ממנו, כפי עדות אמו, וכפי ידיעת הנאשם, פחד בשלו נמנע מלהגיע למקום המפגש בביה"ס. עמד על עברו המכביד, הכולל מאסר מותנה להפעלה, אשר לא היה בו כדי להרתיעו. ציין כי מדובר בעבריין אלימות רצידיביסט השב ומבצע עבירות עם שחרורו מהמאסר.

מי אשר נמנע מלהגיע לשרות המבחן ועל כן לא ניתן תסקיר בעניינו. בסופו של יום עתר להפעלת המאסר המותנה במצטבר למאסר שיושת, למאסר על תנאי ממושך ומרתיע, לפיצוי ולהוצאות בגין אי התייצבות לדיונים. הבהיר כי הימשכות ההליכים וחלוף הזמן הינם בגין התנהלותו הבעייתית.

מנגד עמד בא כוחו על גילו הצעיר בזמן ביצוע העבירות. ביקש לא להטיל את הימשכות ההליכים לפתחו בלבד. ציין שב"כ המאשימה לא ראו את הדברים מלכתחילה לחומרה משלא עתרו למעצרו. הבהיר שהנאשם ראה במעשיו מעשי קונדס נוכח הסכומים הנמוכים והטלפון שנלקח. עמד על אלימות שעיקרה מילולית ולא פיזית. ביקש לקבוע כי מאז מאסרו האחרון עלה, לדבריו, על דרך הישר והשתלב בעבודה, חרף העובדה שלא התייצב לא בביהמ"ש ולא בפני שרות המבחן. ביקש להמנע מלהפעיל את המאסר המותנה משהופעל מאסר מותנה אחר שהושת באותו גז"ד, בבקשו לראות את השניים כאחד, ללא הסבר של ממש. עמד על משכו של המאסר המותנה וביקש ליתן לנאשם הזדמנות נוספת להסביר את התנהלותו ואת אי התייצבותו בפני שרות המבחן. למותר לציין שאף הטיעונים לעונש נשמעו בהעדרו משעשה דין לעצמו ונמנע מלהופיע ולא בפעם הראשונה.

הנאשם יליד 1985, רווק, עלה ארצה בשנת 99. נסיבותיו האישיות פורטו בקצרה בחוה"ד הפסיכיאטרית. לחובתו 4 רישומים פליליים מתוכם 2 הרשעות קודמות בגין 25 אישומים, בעבירות רכוש בקשר לרכב ובכלל, הפרות הוראה חוקית, סמים, סחיטה באיומים בשתי הזדמנויות ותקיפה כדי לבצע פשע ו - 2 הרשעות מאוחרות בעבירות של בעילת קטינה מתחת לגיל 16 במרמה, הדחה באיומים ובכח ואיומים. בשנת 2003, בביהמ"ש לנוער נדון ל - 10 חודשי מאסר. זמן קצר לאחר שחרורו שב לעבור עבירות ובדצמבר 2004 נידון ל - 22 חודשי מאסר. ממאסר זה שוחרר באפריל 2006 וכעבור כחודשיים בלבד שב ומעד בעבירות התיק שבפני. אחד מהמאסרים המותנים שהושת בגין עבירות איומים והפרת הוראה חוקית הופעל, בשוגג, פעמים בשתי ההרשעות המאוחרות. מאסר מותנה נוסף, למשך 10 חודשים, בגין עבירת אלימות כנגד הגוף או עבירה כנגד הרכוש הינו חב הפעלה נוכח 3 האישומים בהם הורשע.

הנאשם בהתנהגותו ובעברו מוכיח כי אין עליו מורא הדין והדרך היחידה למנוע את המשך פגיעתו בחברה הינה בדרך של מאסר מאחורי סורג ובריח.

אשר על כן, הנני דנה הנאשם לעונשים הבאים:

הנני דנה הנאשם ל - 24 חודשי מאסר מתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר שלא יעבור עבירה של דרישת נכס באיומים ובכח.

מורה על הפעלת עונש המאסר המותנה למשך 10 חודשים אשר הושת בבימ"ש השלום ראשל"צ, ביום 5.12.04, בת.פ. 1233/04. נוכח הפעלתו של המאסר המותנה הנוסף בטעות פעמיים אמנע מלהפעיל מאסר זה במלואו במצטבר, אף כי ראוי היה לעשות כן. משכך, 6 חודשים יופעלו במצטבר למאסר שהוטל והיתרה בחופף.

סה"כ ירצה הנאשם 18 חודשי מאסר החל מיום המעצר - 15.3.10 בניכוי תקופות המעצר הנוספות מיום 12.8.06 – 14.8.06 ומיום 11.6.09 - 15.6.09 (כפי שנמסר ע"י ב"כ המאשימה).

הנני דנה הנאשם ל - 6 חודשי מאסר אותם ירצה באם תוך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר יעבור כל עבירת רכוש, למעט החזקת נכס חשוד כגנוב.

הנאשם יפצה את המתלונן בסך של 2000 ₪.

ב"כ המאשימה תודיע למתלונן שנפסק פיצוי לזכותו ותעביר למזכירות את פרטיו.

תשומת לב רשויות שב"ס לצורך בהשגחה ובפיקוח עקב איומים אובדניים.

לאור מצב נפשי קשה על פי המדווח לצד רצון להיגמל, יש להקפיד על הטיפול התרופתי אותו, לדבריו, נוטל לצד בחינת אפשרויות טיפול בין כתלי הכלא, במרפאה או באגף נקי מסמים, ככל שימצא מתאים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום כ"ג ניסן תש"ע, 07/04/2010 במעמד הנוכחים.