מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' אשר ואח'

גזר דין

הנאשם אלכסיי בגימוב נותן את הדין נוכח הרשעתו בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (שוד) ובעבירה של שוד בנסיבות מחמירות (שוד בחבורה). אלה עיקרי ההתרחשות.

הנאשם נסכם עם אלון אסייג ואשר ארז לשדוד מידי עובד זר ממוצא סיני ששימש כבלדר להעברת סכומי משכורת של עובדים זרים כדי לשלוח אותם לסין, את סכומי הכסף שנשא עמו. אסייג שעבד כנהג מונית הסיע ביום 21.9.07 במונית שברשותו את טוואי צאן (המכונה "תקה") ואת לין גינהאו והביאם למקום שבו המתינו הנאשם וארז. הנאשם וארז תקפו את שני הנוסעים ושדדו את תיקו של תקה שהכיל סכום של כ-130,000$.

הנאשם הורשע לאחר התנהלות ארוכה מאוד של משפט הוכחות. בראשיתה לאורך שבועות ואף חודשים נשמעה - על דרך של גביית עדות מוקדמת - עדותם של תקה ולין (שמיעה שנתקלה בקושי לא מבוטל של הבנה ותרגום שפת הדיבור של העדים הללו שהיא ניב סיני לא שכיח). אחר כך כאשר ארז ואסייג הודו באשמה וערכו הסדרי טיעון המשיך הנאשם דנן ועמד בכפירתו. בכך אין כמובן פסול אלא שמכאן ואילך הציבו הנאשם ובמיוחד בא כוחו מעקשים על דרך ניהול המשפט. נאלצתי לדחות את הדיון על פי פניית הסנגור בתואנות שונות ומשונות ולעיתים מחמת אי התייצבות או איחורי התייצבות בלתי נסבלים של הסנגור. הדברים הגיעו לשיא שעה שהסנגור שביקש להתפטר לפני הגשת סיכומי הטענות במשפט ובקשתו נדחתה, פשוט נמנע מהגשת סיכומים ולא הגיב לפניית בית המשפט בעניין זה.

אני מציין את הנסיבות הללו מטעם כפול. ראשית הן משקפות קיומה של תופעה רעה של גרימת הימשכות רבה של ההליך הפלילי. שנית, קשה לי להעריך מהי בדיוק השפעת התנהלות ההגנה על הגנתו של הנאשם. הרשעת הנאשם נקבעה לאחר ששוכנעתי מעבר לכל ספק סביר באשמתו. אולם מסקנה זו מבוססת על חומר ראיות שהוצג לפניי מבלי שהגורם המקצועי שהנאשם ייפה את כוחו לייצגו הציע לפני באורח סדור ומלא את השקפת ההגנה.

התובעת מבקשת להתייחס אל המעשה של הנאשם בחומרה רבה והוא בשל שלוש נקודות חשובות. האחת היא שקורבנות העבירה הם עובדים זרים, סינים. זו אוכלוסיה חלשה המצויה בארץ זרה לה ובית המשפט מצווה להגן גם הגר הגר בתוכנו.

הנסיבה השנייה היא שקורבן העבירה תקה הפסיד ממון עתק שנשדד ממנו בידי הנאשם וחבר מרעיו והוא צפוי לסכנת חיים מידי משפחות העובדים הזרים והעובדים עצמם שלא קיבלו את שכרם שהיה אמור להישלח אל ארץ המוצא לסין. אין ספק שאם תקה יחזור לסין ואולי כבר חזר לשם, יהיה בכך משום סיכון גדול לחייו (שהרי אין לו אמצעים משלו להחזיר את הכסף שנשדד לבעלים).

הנסיבה השלישית היא עונשם של שני הנאשמים האחרים. עונשו של אסייג נגזר לשנתיים וחצי מאסר בפועל, תוך הבאה בחשבון שאין לו עבר פלילי ושהוא היה זה שהמתין למשטרה בזירת ההתרחשות והסגיר עצמו מיד לידי השוטרים. אשר ארז נדון ל-28 חודשי מאסר בפועל גם לו אין עבר פלילי אך מצבו הבריאותי מורכב וגם הוא הודה בשלב מוקדם במעשה העבירה.

מנגד לנאשם עבר פלילי מכביד לרבות עונש מאסר מותנה בר הפעלה. הנאשם גם, כאמור, לא הודה במעשה ואיננו יכול לצפות להתייחסות מקלה הננקטת כלפי מי שהודה וחסך מזמנו של בית המשפט.

הסנגור גורס שיש לגזור לנאשם זה עונש שנופל מעונשם של שני הנאשמים האחרים. הוא ציין שהנאשם נלחם על חפותו ואין להחמיר עמו בשל כך. לנאשם 3 ילדים (גילאים 4, 12 ו-16). הוא מצוי במצב בריאותי קשה שכן הוא סובל מגידול בכבד ומצבו הכלכלי קשה ביותר נוכח שנתיים ויותר של מעצר בית מלא.

הסנגור העיר כי הוגש נגד הנאשם הליך אזרחי שבמסגרתו תבע תקה מן הנאשם חצי מליון שקל פיצוי בסדר דין מקוצר וככל הידוע לסנגור לא הייתה התגוננות מצד הנאשם.

מעשי העברה של הנאשם מגלמים בחובם חומרה רבה. הנאשם נטל חלק בשוד אלים שגרם בפועל לתוצאות חבלתיות לנשדדים ובעיקר העמיד את תקה בסיכון גדול מאוד לשלומו ולחייו אם לא יחזיר את הכספים שנשדדו לבעליהם.

משנה חומרה יש בדבר נוכח עברו הפלילי של הנאשם הכולל עונש מאסר של 8 שנים (בגין מסכת של עברות סחיטה בכוח ובאיומים, הדחה בחקירה וחטיפה שבוצעו במסגרת של פעילות חבורת בריונים אנשי זרוע ) ווכן עונש מאסר מותנה שתלוי ועומד נגדו כעת.

מידה רבה של אחריות להימשכות ההליכים רובצת לפתחו של הסנגור אך מידה לא מבוטלת של אחריות יש לייחס גם לנאשם.

נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם אינן קלות (אין שמץ של הוכחה לחולי כלשהו) אך מידו של הנאשם הייתה לו זאת. הוא לא הפיק לקחי עבר ואינו יכול לבקש לגרוע מאחריותו בהווה.

הבאתי בחשבון שיקולי את העובדה שהנאשם שהה עת ארוכה מאד בתנאים של מעצר בית מלא (למרות שזה מכבר הערתי לסנגור שניתן לקיים הליך של "עיון חוזר" בתנאי השחרור בערובה ולאפשר לנאשם לצאת לעבוד בתנאים של פיקוח. אלא שהנאשם, משיקוליו, כלל לא ביקש את קיום ההליך הזה).

אני דן את הנאשם לעונש של 5 שנות מאסר שמהן ½3 שנים לנשיאה בפועל ובמניינן תקופת מעצרו של הנאשם מיום 29.9.07 ועד יום 17.12.07. יתר המאסר על תנאי ל-3 שנים מתום המאסר בתיק זה. התנאי הוא שלא יעבור עברה שיש בה יסוד של אלימות והיא פשע.

אני מפעיל את עונש המאסר המותנה בן שנתיים ימים שנגזר לנאשם בת.פ 40108/00 – מחוזי ת"א (אושר בערעור בתיק ע"פ 5279/01). ½1 שנים מעונש מופעל זה יצטברו לעונש המאסר שגזרתי בתיק דנן ו-½ שנה תהיה חופפת לו.

בסך הכל יישא הנאשם עונש של 5 שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו.

אני מחייב את הנאשם בתשלום פיצוי בסך 50,000 ש"ח ל טוואי צאן (תקה). על הנאשם לשלם סכום זה בתוך 90 ימים. תשלום סכום זה ייזקף על חשבון הפיצוי שנקבע בתביעה האזרחית (לשון אחר אם אמנם ניתן פס"ד המחייב את הנאשם בתשלום פיצוי העולה על 50,000 ש"ח, תיזקף הגבייה של הפיצו שפסקתי על חשבון אותו סכום פסוק, תועבר לזוכה ותיגרע מן החוב שבתיק ההוצאה לפועל, אם יפתח תיק כזה ).