מ.י. פרקליטות מחוז ת"א - פלילי נ' אורן

החלטה

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירת רצח, בניגוד לסעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.במקביל, הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996.

3.המשיב עבד במשרד לשליחויות של דותן מנגמי ז"ל (להלן: "המנוח") במשך כחודש וחצי וטען, כי הלה נשאר חייב לו כסף. עפ"י עדותו של ראיד אבו ארביעה, חברו של המשיב, מדובר היה בחוב של 100 ₪. בתקופה שקדמה לרצח, במספר הזדמנויות, המשיב פנה למנוח וביקש ממנו שיוחזר לו החוב, אך בקשתו הושבה ריקם.

4.בתאריך 7/9/09, בשעה 12:45 לערך, יצא המשיב להפסקת צהריים מעבודתו כמאבטח בעיריית רמת-גן, הנמצאת במרחק הליכה של דקות ספורות ממשרד המנוח, והגיע למשרד בשעה 13:06 לערך.

5.אותה שעה שהו במשרד עובד המשרד, מרדכי אדרי (להלן: "מוטי"), שישב ליד שולחן בחלק הקדמי של המשרד והמנוח, שישב בשולחן אחר, כאשר בין שני השולחנות מפריד קיר המסתיר את החלק האחורי מהשולחן של המנוח.

6.עד המפתח בתיק הינו מוטי, שמסר בעדותו, כי בעודו משוחח בטלפון, הגיע המשיב וניגש ישר לשולחן המנוח. המנוח שאל את העד פרטים מסויימים לגבי המשיב וזה ענה לו והמשיך בשיחת הטלפון. לדברי העד, הייתה דממה, הכל היה רגוע, הוא לא שמע כל ויכוח בין השניים והמנוח אפילו "לא הרים את הקול". לפתע, הוא שמע את המנוח אומר "לא, לא, לא". הוא קם ממקום מושבו וראה את המנוח הולך עם גבו לאחור והמשיב הולך עם הפנים לכיוון המנוח ומניף לחזית גופו את ידו בתנועות של דקירה. המנוח נפל על גבו והפיל את העד תחתיו, כאשר גבו של המנוח נמצא על קדמת גופו של העד. השניים היו שכובים על הארץ באופן שחסמו את דלת היציאה, והמשיב יצא מהמשרד כשהוא משתחל על צידו ובידו הימנית אחז בסכין. המנוח אמר לו: "אמבולנס, יורד לי דם, נדקרתי". העד צייר את הסכין.

בין העד לבין המשיב נערך עימות שתועד בקלטת. הקלטת הוצגה בחלקה באולם ביהמ"ש ובה רואים את העד אומר למשיב, כי כאשר המנוח היה שכוב על הארץ, הוא שאל אותו אם למסור את הפרטים של הדוקר והמנוח השיב בחיוב. העד פנה למשיב במעין התנצלות ואמר, כי אלמלא כן, הוא לא היה מעיד נגדו. בקטע אחר בקלטת מדגים העד את תנועות הדקירה של המשיב.

7.עפ"י חוות דעת של פרופ' היס, המוות נגרם כתוצאה משתי דקירות בחזה בצד שמאל, שפגעו בלב ובריאה. בנוסף, למנוח היו 3 דקירות בחלק האחורי של גופו, אחת בעורף ושתיים בגב.

8.המשיב טען בעדותו, כי הגיע למשרד של המנוח כדי לגבות את החוב. הם שוחחו ביניהם דקות ספורות, והמנוח קם מכסאו, דחף אותו עם ידו על הלחי "כאפה של השפלה", ובתגובה, הוא נטל משולחן סמוך: "אני לא יודע אם לקחתי יפנית או מברג", ובהמשך טען, כי "אני לא יודע איפה דקרתי אותו, אני לא יודע כמה, נכנסתי למצב של טרנס מסוים". לדבריו, המנוח ומוטי "סגרו אותו" והלחיצו אותו והוא חתך את עצמו ובהמשך טען, כי אינו יודע אם השאיר את הסכין בזירה או לקח אותה איתו. לדברי המשיב, הוא לא בא במטרה לרצוח והוא הניף את הסכין "במטרה להרתיע, במטרה להתרחק, במטרה לברוח".

9.המשיב נמלט מהזירה, שב למקום עבודתו, היה מתוח ולחוץ ובסביבות 15:30 הוא שמע שבמקום היה רצח ולכן עזב את העבודה והלך להתבודד. בשעות הערב הסגיר את עצמו.

המניע

10.עפ"י העדויות של המשיב, ריאד ומוטי, המנוח היה חייב למשיב סכום כסף לא גדול. הוא דרש את כספו במספר הזדמנויות, אך נדחה ע"י המשיב.

11.מהעדויות של ריאד ומוטי עולה בבירור, כי המשיב צבר כעס וטינה כלפי המנוח. מוטי העיד, כי חודש וחצי לפני הרצח המשיב הגיע למשרד לבקש את החוב, שעה שהמנוח לא היה במשרד. המשיב דיבר בכעס ואמר שהוא יצא מבית הסוהר והוא לא פראייר ואף אחד לא ייקח לו את הכסף. כאן נזרע זרע הפורענות.

הגנה עצמית

12.המשיב אינו מכחיש שדקר את המנוח, אלא טוען להגנה עצמית, טענה מופרכת, משוללת כל יסוד, שאין לה תימוכין לא בעובדות ולא בחוק.

13.על פי העדות של מוטי, במשרד לא הייתה סכין. הפועל היוצא מכך, שהמשיב הגיע לזירה כשהוא מצוייד בסכין, כלי תקיפה לכל דבר ועניין. המשיב העלים את הסכין ועד היום זו לא נמצאה.

14.המשיב טען, כי המנוח דחף אותו ונתן לו מכה או סטירה. עפ"י העדות של מוטי, עובר לדקירות לא הייתה כל מריבה בין השניים ומכאן שאין בסיס לטענה זו. גם אם אקבל את גרסת המשיב כנכונה, המשיב יכול היה באותו השלב לסגת ולעזוב את המקום.

15.בחקירתו טען המשיב, כי חש עצמו מאויים ומפוחד מהמנוח וממוטי, חרף העובדה שמעולם לא היה בינו לבינם אירוע אלים. יתרה מכך, המשיב הודה בעימות, כי בינו לבין מוטי תמיד היה יחס של כבוד, דבר השולל את תחושת "הפחד" שנפלה על המשיב, לפתע פתאום, ממוטי.

16.עפ"י הדו"ח הפתולוגי, המנוח נדקר שלוש פעמים בגבו, פציעות שלא גרמו למותו. הדקירות בגב מפריכות את התזה של המשיב להגנה עצמית. כידוע, המשיב לא הסתפק בדקירות בגב, אלא דקר את המשיב שתי דקירות נוספות בחזה שהביאו למותו. דקירות אלה אינן מתיישבות עם הגנה עצמית ומצביעות על כוונתו של המשיב לגרום למותו של המנוח. זאת ועוד, נסיבות המקרה מלמדות שהדקירות בגב קדמו לדקירות בחזה, ואיך עובדה זו מתיישבת עם טענה של הגנה עצמית?!