מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' דורון ואח'

ב"כ המאשימה : עוה"ד גולומב ופנחס

ב"כ הנאשם: עו"ד רוזנברג

החלטה

השאלה להכרעה

1.עד תביעה נחקר בחקירה נגדית על דוכן העדים. במהלך החקירה מציג לו הסניגור מסמך. במקביל, מגיש הסניגור את המסמך לעיון התביעה. התביעה מתנגדת להגשת המסמך. בית המשפט מקבל את ההתנגדות וקובע כי המסמך אינו קביל. האם לתביעה הזכות להמשיך ולהחזיק במסמך, או שמא עליה להשיבו להגנה? זו השאלה שלפני.

הרקע

2.במהלך דיון שהתקיים ביום 21.03.10 הציג ב"כ הנאשמים מסמך לעד התביעה, מר כרמל ארז. מדובר בהעתק של מסמך (לא מקור). המסמך הינו חלק מטיוטא של דוח כספי של קיבוץ שפיים. ההתייחסות הראשונה של מר ארז למסמך היתה שהמסמך כלל לא צריך היה להימצא בידיו של הנאשם, והוא תהה כיצד הגיע אל הנאשם.

במקביל, התביעה התנגדה להגשת המסמך בטענה שמדובר בטיוטא, שאף אינה מלאה, ובנוסף - לא היה ברור מי חתום עליה.

קיבלתי את התנגדות התביעה, וקבעתי כי אין להגיש את המסמך באמצעות עד זה, מאחר שמדובר במסמך שהינו בגדר טיוטא, שאינו שלם ואינו חתום, ועל כן לא ברור הקשר של העד למסמך.

בשלב זה ביקש הסניגור לקבל את המסמך בחזרה לידיו מידי התביעה. התביעה התנגדה וטענה כי מרגע שהוצג המסמך לעד ולנציגי התביעה, זכות התביעה להמשיך להחזיק בו.

3.משנעור הויכוח בין הצדדים, ביקשתי מהם להשאיר את המסמך בחזקתי, על מנת שעצם המצאותו של המסמך בידי צד זה או אחר לא תהווה בסיס לטענה בדבר קיומה של זכות מהותית. כל צד טען שהמצב המשפטי ברור למדי, אלא שכל צד טען כי עמדתו (ההפוכה מזו של חברו) היא הנכונה, וכי מעולם לא נתקל בטענה ההפוכה. לכן ביקשתי מהצדדים לשטוח טענותיהם בענין זה, וכך עשו.

טענות המאשימה

4.לטענת התביעה, מרגע שמסמך הוצג הן לעד, הן לנציגי התביעה, ודבר קיומו קיבל ביטוי בפרוטוקול - מדובר במסמך שההגנה עשתה בו שימוש כלשהו, והמסמך צריך להישאר ברשותה של התביעה. אלמלא הוצג המסמך לעד, מובן שלא היתה כל חובה על ההגנה להציג את המסמך לתביעה, או להשאירו בידיה.

5.מעבר לכך, מדובר במסמך שאינו שייך לנאשם, אלא לקיבוץ שפיים, שאיננו צד במשפט. המסמך לא הוכן על ידי הנאשם, ולכן הנאשם אינו יכול להתנגד לכך שיהיה בידי התביעה. יתר על כן, המסמך הינו טיוטא של דוחות כספיים, מתקופה שבה הנאשם כבר לא היה חבר קיבוץ. המסמך אינו מסמך פומבי, אלא מסמך פנימי של שפיים. לפיכך, המסמך אף לא צריך היה להיות בידי הנאשם. עולה שאלה מאין השיג הנאשם את המסמך והתביעה מעונינת לבדוק זאת, ולשקול האם יש מקום לערב את הרשויות הרלוונטיות בבדיקה.

טענות הנאשמים

6.על מנת שניתן יהיה להתבסס על ראיה כלשהי עליה להיות קבילה ורלוונטית. לפיכך, אין כל מניעה להציג לעד בחקירתו הנגדית מסמכים וראיות, ובלבד שאלה יעמדו בתנאים האמורים. מאחר שבמקרה דנן מדובר במסמך שהתביעה טענה כי אינו רלוונטי, ועל כן התנגדה להגשתו, ובית המשפט כבר הכריע לגביו כי אכן לא ניתן להגיש את המסמך באמצעות אותו עד - הרי שאין מקום לכך שהמסמך, אשר ההגנה אינה מתכוונת להגישו, יהיה בידי המאשימה. לא יעלה על הדעת שהתביעה תבקש מהנאשמים לקבל לידיה מסמכים, שהנאשמים אינם מתכוונים להגישם כראיה, ולא יתכן שבית המשפט יקבע שעל הנאשמים להמציא לתביעה מסמך שהוחלט כי אינו קביל.

7.טענות המאשימה בדבר רצונה לחקור את אופן הגעת המסמך לידי הנאשם אינן ברורות: המאשימה הצהירה מספר פעמים כי אינה שומרת על האינטרסים של קיבוץ שפיים, ומטרתה חקר האמת בתיק זה, בלבד. אם בירור אשמתם של הנאשמים בהליך דנן הינה כל מטרתה של המאשימה, כיצד היא מבקשת להחזיק במסמך, שכבר נקבע לגביו כי אינו רלוונטי ואינו קביל? במה יועיל לה המסמך, שאינו יכול לסייע לה בחקר האמת במקרה דנן? יצוין, כי טענתה של התובעת בדבר החשש שהמסמך הגיע לידי הנאשם בדרך לא ראויה, אינה קשורה לשאלת קבילותו של המסמך. בדיקת הנושא אינה נחוצה לצורך ההכרעה בנושא הגשת המסמך, שכבר הוכרע לגביו כי אינו קביל.

8.חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן - החוק) מתייחס לעיון בחומר חקירה הנמצא ברשות התביעה, ולא בחומר חקירה הנמצא בידי ההגנה (סעיפים 74, 76, 78, 80 לחוק). לתביעה זכות לעיין אך ורק בחוות דעת מומחים ותעודות רפואיות שבכוונת ההגנה להציג (סעיפים 82-84 לחוק). רק להגנה הפריבילגיה של דרישת חומר ראיות. סעיף 108 לחוק, העוסק בצו המצאת מסמכים, עניינו מסמכים שיש להביאם בפני בית המשפט לצרכי המשפט, ובמקרה דנן - התביעה מבקשת להפוך את בית המשפט לכלי להשגת מסמך. סעיף 108 לא נועד לשם כך. משקבע בית המשפט כי המסמך אינו רלוונטי, הרי שאין להעבירו לידי התביעה ויש להותירו בידי ההגנה.

תשובת המאשימה

9.המאשימה אינה מבקשת לחייב את הנאשמים להמציא לידיה מסמכים כלשהם, המצויים בידיהם ואשר אין להם כוונה לעשות בהם שימוש, אינה דורשת מהנאשמים חומר הגנה המצוי בידי ההגנה או להפוך את בית המשפט ל"כלי" להשגת חומר המצוי בידי ההגנה, ואינה דורשת לחייב את הנאשמים לעשות שימוש בחומר כלשהו, המצוי בידיהם, לצורך הגנתם. המאשימה טוענת כי משבחר הנאשם לעשות שימוש במסמך, לצורך ניהול הגנתו, וכפועל יוצא נמסר המסמך למאשימה, אין למאן דהוא סמכות ליטול מסמך זה מידי המאשימה. נוסף על כך, משהוצג המסמך בבית המשפט, ומשעולים חשדות לביצוע מעשים פליליים ביחס אליו, רשאית המאשימה, כמי שאמונה על שמירת אינטרס הציבור, להותיר את המסמך בידיה, לצורך בדיקת החשדות האמורים. עצם העובדה כי המסמך אינו רלוונטי, ולכן אינו קביל בהליך זה, אין משמעה כי להצגתו בבית המשפט אין כל תוצאות. למשל: אילו אמר אחד מעדי ההגנה לפרוטוקול דברים אשר מהם עולה חשד לביצוע עבירות כלשהן, על ידי מאן דהוא, אף אם הדברים אינם רלוונטיים כלל למשפט - ברי, כי המאשימה רשאית לפעול על מנת להביא לבירור השאלה אם אכן בוצעו עבירות אלו. כיצד ניתן להגיש תלונה למשטרה ללא המסמך עצמו?