מ.י. פרקליטות מחוז ת"א-מיסוי וכלכלה נ' אברהם

ג ז ר - ד י ן

1.הנאשם עסק מאז שנת 2000 במסחר ובתיווך בכלי רכב משומשים. הנאשם הפיק הכנסות מעמלות התיווך והמסחר בכלי-הרכב, ולא דיווח לפקיד השומה על תחילת עיסוקו, כנדרש בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; הוא נמנע מלנהל ספרי חשבונות; ונמנע מהגשת דו"ח, ומדיווח על מלוא הכנסותיו בשנות המס 2000 עד 2004.

2.הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו חמש עבירות שעניינן שימוש במרמה, ערמה ותחבולה, במטרה להתחמק מתשלום מס, לגבי כל אחת משנות המס שעד 2004.

3.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, ונקבעו מועדים לשמיעת הראיות. בתאריך 28.4.10 הציגו הצדדים לבית המשפט הסדר טיעון, במסגרתו, הותר לנאשם, לבקשתו, לחזור בו מכפירתו. הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום והורשע בביצוע חמש עבירות לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה, התשכ"א – 1961.

4.הסדר הטיעון (ת/1) כולל הסדר עונשי שבו רכיב של מאסר בפועל, בטווח שבין 16 חודשים (ברף העליון) ו-8 חודשים (ברף התחתון), וכן, רכיבים של מאסר על תנאי וקנס כספי לפי שיקול דעתו של בית המשפט.

5.באת כוח המאשימה עותרת בטיעוניה לעונש להחמיר בעונשו של הנאשם, ולגזור עליו, בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת, את עונש המאסר ברף העליון, ומסתמכת על פסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון, ביניהם, ע"פ 522/82 עאזם ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(4), 411, בעמ' 416-417, ורע"פ 4791/08 נפתלי כהן נ' מדינת ישראל, תקדין עליון, 2009(1), 1750, בעמ' 1754. עתירת ב"כ המאשימה נובעת מחומרת העבירות שעבר הנאשם והימשכותן לאורך שנים; מהיקף ההכנסות שלא דווח – כ-1.8 מיליון ₪, לגבי עסקאות בכ-300 כלי-רכב; וכן, מהצורך להחמיר בעונשם של עברייני המס בתחום הסחר ברכב משומש, שהוא תופעה עבריינית שנדרש להילחם בה.

6.בא כוחו של הנאשם אינו מקל ראש בחומרת העבירות שעבר הנאשם לאורך שנים, ועם זאת, הוא סבור, כי בנסיבותיו האישיות יוצאות הדופן של הנאשם, שהוא אדם שהגורל התאכזר אליו, ניתן למתן את העונש ולהסתפק ברף הענישה התחתון. כך, הוסבר, כי שנים מחמשת ילדיו של הנאשם חולים וסובלים מבעיות קשות; מצבו הכלכלי דחוק; הנאשם עצמו סובל מבעיות רפואיות על רקע נפשי, וזאת, לאחר שבצעירותו נרצח אביו לנגד עיניו. אשר לעבירות עצמן, אלה בוצעו בהנחייתם של אחרים, על רקע מצוקה כלכלית אליה נקלע הנאשם. עוד הצביע ב"כ הנאשם על הזמן הרב שחלף מאז בוצעו העבירות, וכן, על היקפו הזעום של הנזק שנגרם לקופה הציבורית, אשר אינו עולה, לפי חישובי הסניגור, על 120,000 ₪, אם מביאים בחשבון את סוגי כלי-הרכב, ואת נתוני רשות המסים בדבר רווחי המסחר בכלי-רכב.

7.העיד מטעם הנאשם עופר כהן, חברו מזה 20 שנה. העד סיפר כי הוא מכיר מקרוב את מצבו הבלתי נסבל של הנאשם בעבר והיום. לדבריו, חווה הנאשם בחייו טראומות קשות; אלה הותירו בו משקעים בלתי נרפאים; וכיום, הוא מטפל בכוחותיו בשתי ילדות מוכות חולי, שהטיפול בהן קשה ביותר.

8.קביעת עונשו של הנאשם שלפניי היא מלאכה מורכבת, פרי איזון בין שורה ארוכה של שיקולים, כאשר מן הצד האחד, אני מביאה בחשבון את מטרות הענישה הכלליות, וביניהן, שיקולים של הרתעה, מניעה, גמול והוקעה, כשמטרות אלה ועוצמתן עומדות ביחס ישר לחומרת המעשים שביצע הנאשם, ונסיבות ביצועם, ומידת הנזק שהסבו, ובמקרה זה, חמש עבירות של שימוש במרמה, בעורמה ותחבולה, שנועדו לחמוק מתשלום מס כדין משך חמש שנים; ומן הצד השני, אני מביאה בחשבון, נסיבות הקשורות באישיותו ותכונותיו של הנאשם עצמו, נסיבותיו המשפחתיות, נסיבות אחרות הכרוכות במעשי העבירה, וגם מידת הסיכוי להישנותם. כבכל מקרה ומקרה, יימצא משקלו הראוי של כל אחד ואחד מן השיקולים. העונש שאגזור, בסופו של דבר, הוא תוצאה משוקללת של השיקולים השונים שהובאו בחשבון, כל זאת, על רקע מדיניות הענישה הכללית הנוהגת במדינה בעבירות אלה, בהתאם לפסיקה הענפה שהציגו הצדדים, וזו שבאמתחתי.

9.אלו השיקולים הפועלים לחומרה:

ראש וראשון - חומרת העבירות, השימוש בדרכי מרמה ותחבולה, שבבסיסן – הימנעות מדיווח על העיסוק, הימנעות מניהול ספרים, הימנעות מהגשת דו"ח שנתי, והימנעות מדיווח על מלוא ההכנסות. שנית, הימשכותן של העבירות משך חמש שנים; כך, שאין מדובר בהסתבכות אקראית, וחולפת, שנעברה כלאחר יד; אלא במחדלים יזומים ומתוכננים היטב. ושלישית, היקפן הרב של ההכנסות שלא דווחו, וכתוצאה, היקפו הרב של המס שנגרע מקופת המדינה. הנאשם לא הסיר את המחדלים, ומכאן, שאינו ראוי להקלה משמעותית בעונש. עוד אני שוקלת לחומרה את עברו הפלילי של הנאשם בתחום ההונאה. הרשעתו האחרונה משנת 2005.

10.לזכות הנאשם אני מביאה בחשבון שיקולים הכרוכים בנסיבותיו האישיות:

הנאשם בן 40, אב ל-5 ילדים, שניים מהם סובלים מפגם מוחי, ומצבם קשה [בהתאם למסמכים נ/6, נ/7, וכן, מכתבו של הפסיכולוג אלון ליברמן (נ/8); תעודת נכה (נ/9); חוו"ד של העובדת הסוציאלית מיכל פרץ (נ/4), ומכתבה של העובדת הסוציאלית (נ/10)]. על פי המסמך האחרון, שמועדו ינואר 2010, הנאשם אינו מתגורר בבית, הוא נעלם לתקופות ממושכות, ואינו תומך כספית במשפחה. מאידך, מוסרת העובדת הסוציאלית, כי הנאשם מטופל תרופתית במחלקה לבריאות הנפש בביה"ח תל-השומר, בשל בעיותיו הרפואיות-הפסיכיאטריות, מצבו מוגדר כסובל מ-PTSD, על רקע אירוע בו ראה את אביו נרצח מול עיניו בפיגוע חבלני (נ/2). בנושא זה הוגשו התעודות נ/5.

לזכות הנאשם פועל הזמן הרב שעבר - כארבע שנים - מאז נעברו העבירות האחרונות ועד להגשתו של כתב האישום; בפועל, אנו ניצבים כיום במרחק של כעשר שנים מאז בוצעו העבירות הראשונות, וחמש שנים - מאז נעברה האחרונה.

מצבו הכלכלי של הנאשם דחוק; הוא נתמך הביטוח הלאומי, ומקבל, כאמור, טיפול נפשי קבוע. אין ספק, כי במצבו, לא יוכל לעמוד בקנס מכביד, ומשמעותו של זה – עונש מאסר נוסף.

תיחשב לקולא הודיית הנאשם באישומים, אשר חסכה זמן שיפוטי ניכר ויקר.

11.מדדתי את משקלם של השיקולים לחומרה ולקולא, ואיזנתי ביניהם, תוך התחשבות במדיניות הענישה הנוהגת. אין ספק, הנאשם הוא איש מוכה גורל. אני רואה בסבלו האישי. משקלם של אלה אינו מועט, אולם, משקלם של השיקולים לחומרה שפירטתי, וההימנעות מהסרת המחדלים גוברים על הנסיבות האישיות. אילולא השיקולים שמניתי לקולא, היה עונשו של הנאשם חמור בהרבה.

12.החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים:

א.20 חודשי מאסר, מהם יהיו 10 חודשים לריצוי בפועל, והיתרה על תנאי. התנאי הוא שהנאשם לא יעבור משך 3 שנים מיום שחרורו עבירה לפי פקודת מס הכנסה שהיא פשע.