מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' רבינוביץ ואח'

החלטה

לפני בקשת המאשימה להורות על העברת יתרות הכספים בחשבונות אשר הוקפאו במסגרת הליך זה, לקרבן העבירה, הלוא היא הקרן הקיימת לישראל.

1.המשיב הואשם כי יחד עם מר בנו זוסמן (להלן: "זוסמן") קיבל מהקרן הקיימת סכום של 20 מיליון דולר, לצורך ביצוע עסקאות של חכירת קרקעות בירושלים המצויות בבעלות הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית (להלן: "הפטריארכיה"), כאשר הוכח שעסקאות אלו לא בוצעו מעולם והכספים לא הועברו לפטריארכיה. המשיב הורשע בדין בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמכים מזויפים ושיבוש מהלכי משפט. ערעורו על הרשעתו נדחה.

הבקשה

2.על פי האמור בבקשה, במסגרת החקירה המשטרתית שנעשתה בתיק זה הוקפאו שלושה חשבונות בנק ובהם סכומי כסף שונים, כדלהלן:

א.חשבון מספר 796018.6 בבנק USB בשוויץ על שם המשיב (להלן: "חשבון USB"). בעת שהוקפא היה בחשבון זה סכום של 2.7 מיליון דולר.

ב.חשבון מספר 130428 בארצי בנק בשוויץ על שם בנו זוסמן (להלן: "חשבון זוסמן"). בעת שהוקפא היה בחשבון זה סכום של 3.1 מיליון דולר.

ביחס לחשבון זוסמן מוסיפה המאשימה ומציינת כי בהכרעת הדין נקבע במפורש שהכספים בחשבון זה הינם חלק מהכספים אשר הוצאו במרמה מהקרן הקיימת לישראל. הבהרה זו נדרשת הואיל ובנו זוסמן ברח לרומניה אשר סירבה להסגירו, ולפיכך לא הועמד לדין יחד עם המשיב.

ג.בבקשתה עתרה המאשימה לסעד דומה גם ביחס לחשבון מספר 500371 בבנק המזרחי סניף 405, על שם עו"ד יעקב וינרוט בנאמנות (אשר בעת שהוקפא היה בו סך של 701,259 דולר), אולם מתגובת המשיב עלה כי ביחס לחשבון זה כבר ישנו צו שיפוטי, ולפיכך חזרה בה מחלק זה של בקשתה.

כספים אלו מבקשת המאשימה להעביר לידי הקרן הקיימת לישראל, אולם מציינת כי על פי דרישת הרשויות בשוויץ, מתבקש בית המשפט להורות תחילה על העברת הכספים במופקדים בחשבונות שבחשבונות שבשוויץ לקופת בית המשפט ורק לאחר מכן להורות על העברתם לקרן הקיימת לישראל.

תשובת המשיב

3.המשיב טוען כי המדינה לא הצביעה בבקשתה על הוראת החוק עליה היא מבססת את בקשתה, ולדבריו לא בכדי, הואיל ואין כזו. בנוסף, לטענתו, יתרות הזכות של כספים המוקפאים בחשבונות בשוויץ כלל אינם בגדר "תפוס". זאת ועוד, ישנו ספק בעניין סמכותו של בית המשפט בישראל ליתן הוראות ביחס לנכסים המצויים בשוויץ. בעניין זה, לדברי המשיב, עמדת הרשויות בשוויץ דורשת הבהרה בכתב, במסמך ברור מטעמן, בייחוד לאור הטענה כי המשיב כלל אינו הבעלים של חשבון USB. עוד הוסיף המשיב, כי באם בקשת המאשימה נסמכת על הוראת סעיף 37 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969 (להלן: "הפקודה"), הרי שהיה עליה לבדוק האם טענות של גורם שלישי אשר יכול לתבוע זכות בנכס נכונות הן, או למצער, לצרפו להליך.

ביחס לחשבון USB טוען המשיב, כי חשבון זה כלל אינו מצוי בבעלותו. לדבריו, החשבון האמור היה בבעלות אשתו, ולאחר מותה יורשותיה היו שתיים מבין בנותיהם. המשיב עצמו היה רק מיופה כוח בחשבון ולא בעלים. עוד הוסיף, כי המאשימה כבר עתרה בעבר לחילוט הכספים המוקפאים בחשבון זה, אולם ויתרה על בקשתה זו.

4.ביחס לחשבון זוסמן, טוען המשיב כי הוא כלל אינו מבין מה הביא את המאשימה להגיש בקשה ביחס לחשבון של גורם שלישי בהליך דנן. על אף האמור, סובר המשיב כי אין זה ראוי להגיש בקשה כגון זו "במעמד צד אחד" – ללא מתן זכות תשובה לגורם שכנגדו מתבקש הסעד. קל וחומר כאשר קורבן העבירה כבר מנהל הליך אזרחי כנגד גורם זה, באותו העניין בדיוק.

בסופו של דבר, טוען המשיב כי יש לבקר את אופן הפעלת שיקול דעתה של המאשימה, כאשר אין היא מדווחת לבית המשפט מה עלה בגורלם של הכספים אשר היו אמורים להיות מוחזרים על ידי עו"ד וינרוט.

בהערת אגב אציין כי בהליך דנן כתבה המבקשת את שמו של בנו זוסמן באופן זה, בעוד שבהליכים אחרים צויין ששמו זיסמן.

תשובת המאשימה

5.ביחס לטענות הכלליות של המשיב, מפנה המאשימה להוראות סעיף 37 לפקודה המקנות לבית המשפט סמכות להורות על השבת חפצים תפוסים אשר לא הוגשו כראיה, וכן טוענת כי מדובר בסמכות טבועה ובתי המשפט מורים כך, דבר של יום ביומו. ביחס לטענה כי כסף או זכויות אינם בגדר חפץ, מפנה המאשימה ללשונו של סעיף 1 לפקודה, הקובע במפורש כי הרשימה המסבירה את הגדרת "חפץ" אינה רשימה סגורה.

בשאלת סמכותו של בית המשפט משיבה המאשימה, כי בהינתן שהרשויות בשוויץ אינן חולקות על סמכותו של בית משפט זה ומבקשות לקבל צו ממנו, כפי שנטען על ידה בבקשתה, הרי שתמוהה היא טענת המשיב בעניין זה.

לגופם של דברים משיבה המאשימה כי מעיון בתשובתו של המשיב עולה כי הוא אינו חולק על העובדה כי הכספים המוקפאים בחשבונות בשוויץ הינם חלק מהכספים שהוצאו במרמה מהקרן הקיימת לישראל, ולפיכך אין כל רלוונטיות לשאלת הבעלות בחשבונות. ביחס לחזרתה מבקשתה, טוענת המאשימה כי ויתרה על חלק מטענותיה באותה העת לאור הודעת המשיב כי בכוונתו לערער על הכרעת הדין. בעת הזאת, לאחר דחיית ערעורו לחלוטין, אין כל מניעה להגשת בקשה זו בשנית.