מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' קראוז

גזר דין

העובדות וטענות הצדדים

הנאשם יליד 1949, שימש במשך שנים רבות כסוכן ביטוח והיה בעליה של סוכנות ביטוח. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שישה אישומים של עבירות מרמה וזיוף שיפורטו להלן. הנאשם כפר בכפר האישום, ולאחר ניהול הוכחות שנשמעו בפני כב' השופטת פרידמן – פלדמן, הורשע על ידה בעיקרי כתב האישום שהוגש נגדו.

על פי עובדות כתב האישום בשנת 2002 נקלע הנאשם לקשיים כלכליים והחליט לבצע מעשי מרמה וזיוף כלפי לקוחותיו המבוטחים. תוך ניצול האמון שנתנו בו. הנאשם יצר קשר עם לקוחות והציע להם לשדרג את פוליסות הביטוח שלהם תוך הצגת מצג כוזב לפיו הפוליסות לא ייפגעו, ובמקרה של אירוע ביטוח הם יקבלו את כל הכסף שנצבר לזכותם. בפועל נטל הנאשם הלוואות על חשבון כספי הפוליסות, ללא ידיעת המבוטחים, תוך זיוף חתימותיהם. המבוטחים לא היו מודעים לקיומן של ההלוואות ולהתחייבויות החלות עליהם. הנאשם העביר את הסכומים שהתקבלו לחשבונו הפרטי, וממנו העביר למבוטחים כספים באופן הדרגתי, תוך שהוא יוצר מצג כי מדובר בפרי השדרוג שהציע ללקוחות, כאשר הלקוחות לא היו מודעים לכך שמקור הכסף בהלוואה שנלקחה על חשבון הפוליסות שלהם, וכיסויים הביטוחי נפגע באופן משמעותי. כתב האישום מוסיף ומפרט שישה אירועים ספציפיים של מרמה וזיוף כלפי שיש הלקוחות שונים.

כאמור, הנאשם לא הודה בכתב האישום, ולאחר ניהול הוכחות שכללו עדויות של כל המתלוננים ושל נציגי חברות הביטוח המעורבות, הורשע בעיקרי כתב האישום כמפורט בהכרעת הדין המפורטת. בסך הכל הורשע הנאשם בששת האישומים שבכתב האישום בשש עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: החוק, חוק העונשין), ובארבעה מבין האישומים גם במספר עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין ובשימוש במסמך מזוייף לפי סעיף 420 לחוק.

הנאשם נשלח לשירות המבחן והוגש לגביו תסקיר. בתסקיר נכתב בין היתר כי הנאשם פעל על רקע קשיים כלכליים אליהם נקלע, הוא נאלץ למכור את כל רכושו וכיום אינו עובד ומתפרנס מקצבת ביטוח לאומי בלבד. הדבר גרם גם לפגיעה במצבו הנפשי ובמעמדו המשפחתי, כיום הוא חסר כל ובודד מבחינה חברתית. המלצת שירות המבחן היתה לצו מבחן על מנת לשלב את הנאשם במסגרת תמיכה וטיפול, ומאסר בעבודות שירות.

הנאשם הופנה גם לממונה על עבודות השירות לקבלת חוות דעת, אולם הוא לא התייצב לראיון שנקבע ולא הוגשה חוות דעת. ב"כ הנאשם ביקש לדחות את הדיון עד לקבלת חוות דעת, אולם החלטתי שניתן יהיה לדחות את מתן גזר הדין עד לאחר קבלת חוות דעת אם יהיה צורך בכך. כפי שאפרט להלן אני סבורה שיש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל ממש, ועל כן אין צורך בחוות דעת הממונה.

ב"כ המאשימה הגישה הצהרות נפגע של שניים מהמתלוננים. היא טענה כי העבירות בוצעו תוך הפרת יחסי אמון בין הנאשם לבין לקוחותיו הוותיקים, תוך תכנון מוקדם, בנחישות ובהתמדה, כשהנאשם התחייב כלפי לקוחותיו שהפוליסות שלהם לא ייפגעו.

לעניין חלוף הזמן טענה ב"כ המאשימה כי יש להביא בחשבון את הזמן שעבר עד שהתגלו מעשי המרמה ועד שנעשתה הצלבה בין התלונות בערים שונות, וכן את השלמות החקירה שנעשו בתיק. היא התייחסה גם לריבוי המעשים, לסכומים הגדולים יחסית ולמורכבות העבירות. מאידך גיסא ציינה את מצבו הכלכלי והנפשי של הנאשם כפי שעולה מהתסקיר ואת גילו, אך טענה כי הנסיבות האישיות צריכות לסגת מפני האינטרס הציבורי.

התובעת הפנתה לפסיקה וטענה כי מתחם הענישה לכל אחת מהעבירות שעבר הנאשם נע בין שישה חודשי מאסר בעבודות שירות לבין שנתיים מאסר, וכי המתחם לכל האירועים יחד נע בין עשרה לבין ארבעים ושמונה חודשי מאסר, כשמקרה זה מצוי באמצעיתו של המתחם. היא ביקשה להטיל על הנאשם מאסר, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים.

ב"כ הנאשם טען כי אין כל אינטרס ציבורי בהטלת מאסר על הנאשם לאחר שחלפו עשר שנים מאז ביצוע העבירות, כאשר גילו של הנאשם 64 שנה ונקבעו לו 19 אחוזי נכות. הוא ציין כי הנאשם איבד את רישיונו כסוכן ביטוח, וכתוצאה מכך איבד את משלח ידו ואת פרנסתו. לדבריו (המגובים בתסקיר) הנאשם איבד את רכושו והוא נתון בחובות במיליוני ₪.

הסניגור הרחיב את הדיבור בנוגע לשיהוי הרב שנגרם בשלבים השונים של הטיפול בעניין ולהתמשכות ההליכים, כאשר החרב מתהפכת מעל ראשו של הנאשם כבר עשר שנים. לטענתו השיהוי מגיע כדי הגנה מן הצדק ויש לגזור על הנאשם עונש מאסר על תנאי בלבד. הוא ציין כי החקירה הביאה לשלילת רישיונו ואבדן יכולת הפרנסה של הנאשם, הפנה לפסיקה וטען כי לא תושג כל תועלת ממאסרו של הנאשם לאחר שחלף זמן כה רב מביצוע העבירות.

ב"כ הנאשם התייחס גם לנסיבותיו האישיות של הנאשם, למצבו הרפואי, הנפשי והמשפחתי. מטעמי צנעת הפרט לא ארחיב בעניין זה. לטענתו הנאשם כשל בשל הסתבכות בתקופה קשה של חייו, הוא שילם על כך מחיר כבד מאד וניתן להסתפק במחיר זה.

לטענת הסניגור מתחם הענישה ההולם נע בין מאסר על תנאי ומאסר בפועל, והוא ביקש להסתפק במאסר על תנאי. לחלופין ביקש להתחשב לעניין העונש בסעיף 113 לחוק ובאפשרות לסטות ממתחם הענישה לצורך שיקום הנאשם.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בפסקי הדין שאליהם הפנו, אני סבורה שמתחם הענישה לעבירות שבפני עומד בכל אחד מהאישומים על עונש שבין מאסר קצר של מספר שבועות, שיכול להיות מרוצה בעבודות שירות, לבין מאסר למשך שנתיים.

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות במעשים שפורטו לעיל. המעשים עצמם מעידים על חומרתם. מדובר בשישה אירועים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, אך כולם יחד מצביעים על שיטה, על תכנון מראש ועל שורה של פעולות שבוצעו באופן מתוחכם על מנת לאפשר לנאשם ליהנות מכספם של המתלוננים.

העבירות בוצעו כלפי מי שיו לקוחותיו של הנאשם במשך שנים ארוכות, כך שהנאשם ניצל את האמון שנתנו בו ועשה בו שימוש לרעה.

פוטנציאל הנזק הטמון במעשיו של הנאשם גדול, שכן אילו התרחש אירוע ביטוחי לפני גילוי הפרשה, היה הכיסוי הביטוחי של המתלוננים נמוך בהרבה מן הסכום שלו ציפו, ומדובר בכספי פוליסות ביטוח חיים שהמתלוננים הפרישו להן במשך עשרות שנים.

הנאשם לא הודה במיוחס לו והורשע לאחר ניהול הוכחות. מדובר בהיקף לא קטן של ראיות, שהצריכו זמן שיפוטי רב, וחלק משמעותי מהתמשכות ההליכים לאחר כתב האישום נובע מכך. אמנם לנאשם זכות לעמוד על חפותו, אולם הוא לא יוכל ליהנות מהנסיבה המקלה של חיסכון בזמן שיפוטי. הנאשם אף לא הכיר באחריותו ובנזק שגרם למתלוננים, וגם בתסקיר קצין המבחן נאמר כי נטילת האחריות היא חלקית בלבד.