מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' סימןטוב

נוכחים:

באת כח המאשימה: גב'

הנאשם ובא כוחו עו"ד עודד הכהן

החלטה

הצדדים בתיק זה הגיעו להסדר טיעון, לפיו הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, ויורשע בעבירות המיוחסות לו. התביעה הודיעה כי תבקש להטיל על הנאשם 9 חודשי מאסר בפועל, ואילו הנאשם יהיה רשאי לעתור לעונש של 5 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות. הסדר הטיעון לא כלל רכיב של קנס.

ביום 9.3.2011, הוצג הסדר הטיעון בבית המשפט, הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן, והורשע על פי הודאתו ב-6 עבירות שעניינן עריכת דו"ח לא נכון, ללא הצדק סביר, לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן – הפקודה).

על פי העובדות המפורטות בכתב האישום המתוקן, הנאשם השמיט הכנסות מעסק למתן שירותי הסעה ושירותים נוספים שהיה בבעלותו, בסך קרוב ל-2 מיליון ₪, וזאת במשך 6 שנות מס רצופות, משנת 1993 ועד לשנת 2003. כתב האישום המקורי ייחס בתחילה לנאשם ביצוע עבירות לפי סעיף 220 לפקודה – עבירות מרמה בהגדרתן. ואולם, בתיקון שהוכנס בכתב האישום, במסגרת הסדר הטיעון, הומרו העבירות הללו ב-6 עבירות לפי סעיף 217 לפקודה, שחומרתן פחותה.

ביום 24.3.2011 התקיים דיון בו טענו הצדדים לעניין העונש.

ב"כ המאשימה, בטיעוניו לעונש, ציין את החומרה הרבה שיש לייחס לתופעה של העלמת הכנסות מידיעתם של שלטונות המס וכתוצאה מכך את הפגיעה בקופה הציבורית. עוד בדבריו הדגיש את היקף ההכנסות שהושמטו ואת העובדה שהנאשם שנה בעבירות במשך 6 שנות מס רצופות. נסיבות ביצוע העבירות מלמדות, לטענתו, כי המעשים מצויים בדרגת חומרה גבוהה ביחס לעבירה, ולכן מצריכים להטיל על הנאשם עונש חמור, שיעלה בקנה אחד עם חומרת המעשים, עד כדי מאסר בפועל ממש.

מנגד, ב"כ הנאשם ביקש להמעיט מחומרת המעשים, וטען כי הנאשם פעל בכל התקופה הרלוונטית בתום לב, ומכל מקום – לא מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס.

בטיעוניו לעונש, ביקש ב"כ הנאשם להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובפרט – בהתדרדרות שחלה, החל משנת 2004, במצבו הבריאותי, הן במישור הפיזי והן במישור הנפשי. לטענתו, במצבו הבריאותי הנוכחי הנאשם אינו כשיר לרצות תקופת מאסר בכלא, וקרוב לוודאי שיימצא בלתי כשיר גם לריצוי תקופת מאסר בדרך של עבודות שירות.

בתמיכה לטענותיו הגיש ב"כ הנאשם אסופת מסמכים מפורטת. מן המסמכים הרפואיים שהוגשו מתברר, כי הנאשם סובל מנכות פיזית קבועה כתוצאה מפגיעה בגבו בתאונה שעבר לפני כ-35 שנה, במהלך שירותו הצבאי, ומפגיעה נוספת שספג, גם כן במהלך שירותו, 6 שנים לאחר מכן. במהלך שנת 2009, לאחר שעבר ניתוח בתעלת עמוד השדרה, סבל מהתדרדרות משמעותית במצבו, בעיקר בשל "צניחה" של כף רגלו השמאלית, ומאז הוא נזקק לסד פלסטי ולמקל הליכה כדי להתנייד. בעקבות האמור, ביום 21.1.2010, הכירה הוועדה הרפואית של משרד הביטחון כי לנאשם נכות בשיעור של 40% לצמיתות. כעת ממתין הנאשם לניתוח נוסף בגבו, שעשוי, כך יש לקוות, לשפר את מצבו.

נוסף על כך, הנאשם סובל מפגיעה נפשית בשיעור מוכר של 10% נכות, לצמיתות, כאשר, על פי חוות הדעת שהוגשו, במהלך השנים האחרונות, בד בבד עם ההתדרדרות במצב בריאותו ובתפקודו הכללי, חלה החמרה גם במצבו הנפשי.

ב"כ הנאשם טוען, כי מזה מספר שנים הנאשם עושה מאמץ כן ואמיתי להסיר את מחדליו באופן מלא. במסגרת זו הצהיר, כי לאחר שייקבעו לו אחוזי נכותו צפוי הנאשם לקבל סכום כסף גדול, אותו הוא מייעד לסילוק המחדלים.

לטענתו, גם מצבו הכלכלי של הנאשם בכי רע, ושליחתו למאסר רק תעמיק את מצוקתו. לדבריו, בשל מצבו הבריאותי הירוד הנאשם אינו עובד, ולכן, בימים אלה, אשתו היא שמפרנסת אותו. לטענתו, גם מן הטעם הזה יש להקל עמו.

לאור כל האמור, ביקש להקל עם הנאשם ולהטיל עליו את עונש המינימום המתחייב מהסדר הטיעון, היינו – 5 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ואם יתברר כי הנאשם אינו כשיר לביצוע עבודות שירות, כי אז מתבקש בית המשפט שלא לממש את רכיב המאסר האמור בהסדר ולהטיל על הנאשם עונש מאסר על תנאי בלבד.

הנאשם עצמו ביקש לומר את דברו לפני. בדבריו שב הנאשם והסביר את מניעיו וטען כי פעל בתום לב ולא בניסיון להתחמק מתשלום המס. הוא הסביר, כי בשנים הרלוונטיות סיפק שירותים שונים לרשתות תקשורת זרות בישראל, וכי נהג לקבל מלקוחותיו סכומי כסף גדולים לכיסוי ההוצאות הרבות הכרוכות בהספקת השירותים עבורם. לטענתו, באותו זמן הוא ראה בעצמו "מתווך" לתשלום הכספים לנותני השירותים, ולא ידע כי עליו לדווח על הסכומים הללו כעל הכנסות. בסיום דבריו, הביע חרטה על מעשיו.

הנסיבות המחמירות בתיק זה ברורות: העבירות שביצע הנאשם הינן חמורות כשלעצמן, שיעור ההכנסה שהושמטה, כ-2 מיליון ₪, הוא גבוה ומדבר בעד עצמו, וכך גם העובדה שהעבירות נמשכו על פני תקופה של 6 שנים.

בית המשפט עמד לא אחת על הצורך בהטלת עונשי מאסר ובהשתת ענישה קשה ומכאיבה על כל רכיביה על מבצעי עבירות מס ועבירות כלכליות, למען לא יצא חוטא נשכר ולהרתעת הפרט והכלל. וכך בדברי כב' השופט א' לוי בע"פ 2407/05 מן נ' מדינת ישראל (פסק דין מיום 11.7.05), ביחס לאותן עבירות המיוחסות לנאשם:

" עניין אחרון זה מחייב אותנו להדגיש את התופעה, שככל הנראה רווחת מאד בקרב הציבור, וכוונתנו לכך שהעלמת הכנסות מידיעתם של שלטונות המס, נתפסת כמעשה אשר מותר לחטוא בו, הואיל והוא בבחינת הכרח בל-יגונה. תפישה זו יש לעקור מהשורש. כך בדרך כלל, ובמיוחד במדינה שצרכיה כה רבים ואמצעיה כה דלים, והמתחבטת מזה שנים במצוקות תקציביות של ממש, ובממדי עוני ההולכים וגדלים.