מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' לוי

גזר דין

בגין ארוע ירי אשר במהלכו מצא אדם, שהיה חשוד בסחר בסמים, את מותו, הועמד לדין הנאשם, קצין משטרה, בעבירה של הריגה. אלא שהמדובר בארוע משנת 2002 וכתב האישום הוגש רק כעבור 6 שנים, במהלך שנת 2008. העיכוב הרב בהגשת כתב האישום נבע מויכוח פנימי בין המחלקה לחקירות שוטרים לבין משטרת ישראל בשאלה מי אמור לחקור שוטרים שביצעו, על פי החשד, מעשה עבירה באיזור יהודה ושומרון. ויכוח זה כמובן אינו עניינו של הנאשם וכתוצאה ממנו סבל עינוי דין של ממש. אין תמה כי בתחילת ההליכים טען בא כוחו להגנה מן הצדק. במסגרת טענותיו לביסוס ההגנה מן הצדק, טען הנאשם כי עבור הזמן פגע ביכולתו לנהל את הגנתו שכן כתב האישום הסתמך בעיקרו על עדויות ראיה, שהזמן וודאי לא היטיב עמן. כך גם טען כי איכות החקירה היתה ירודה במובן זה שעדים רלוונטים לארוע לא נחקרו ובאופן מיוחד לא נחקר המקור המודיעיני שנכח בזירה ונמלט. עוד טען כי זכויותיו החוקתיות נפגעו פגיעה קשה שהרי נחקר פעם אחת ויחידה ביום הארוע ב"עדות פתוחה", לא הוזהר ולא הועמד על זכויותיו. משביקש מאוחר יותר להוסיף לעדותו פרטים מהותיים, נענה כי אין בכך צורך. כעבור 5 שנים שבה המחלקה לחקירות שוטרים ופנתה אליו לאחר שפרקליט המדינה הכריע כי היא זו שתבצע את החקירה, אולם ברור שכעבור זמן כה רב התקשה לשחזר את כל הפרטים. בנוסף עמד על עינוי הדין שנגרם לו שהרי במהלך השנים יכול היה לחשוב בתום לב כי הארוע מאחוריו.

בהחלטתי מיום 21.9.08 דחיתי את טענותיו של הנאשם במובן זה שלא סברתי כי הן עולות כדי הגנה מן הצדק. עם זאת, מתחתי ביקורת קשה על ההתנהלות המתוארת לעיל והערתי כי עשויה להיות לה משמעות בכל הנוגע להליכים גופם.

ואכן, במהלך שמיעת הראיות בתיק, הגיעו בסופו של דבר הצדדים לידי הסדר טיעון אשר הביא בחשבון את הכשלים החמורים הללו. לפי ההסדר, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום כפי שהן אולם העבירה הומרה לעבירה של גרם מוות ברשלנות (סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977). כמו כן הוסכם בין הצדדים כי הם יעתרו במשותף לעונש של מאסר על תנאי ושירות לתועלת הציבור. עתה מבקשים הם כי בית המשפט יכבד את ההסדר ככל שהוא מתייחס לעונש.

הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים מקובל עלי, והוא עולה בקנה אחד עם הנחיות בית המשפט העליון בכל הנוגע לאופן הבחינה של הסדרי טיעון המתייחסים לעונש. ברור, כי נגרם לנאשם עינוי דין לנוכח האופן שבו התנהלו רשויות החקירה והתביעה. כאמור בהחלטתי הנ"ל, לא היתה כל הצדקה להתנהלות זו. בנסיבות אלה, אין לפקוד על הנאשם את מלוא עוונו. אכן, העבירה בה הורשע הינה עבירה שתוצאתה חמורה, שהרי אדם קיפח את חייו, וגם אם עבריין הוא, דמו סמוק כדמם של אחרים. הנאשם ירה לעברו של אותו חשוד כאשר הלה החל להימלט מזירת הארוע, תוך שהוא מרים אבן ומשליך אותה לעבר הנאשם. הנאשם מודה היום כי השימוש בנשק היה למעלה מן המידה.

מנגד, ברור כי המנוח איים על הנאשם באבן, פעם אחת אף השליך אבן ובפעם הנוספת עמד להשליך אבן אותה הרים מן הקרקע. אין המדובר אפוא בהתנהלות משולחת רסן מצידו של הנאשם אלא בחוסר זהירות מובהק ובשיקול דעת פגום בנסיבות המתוארות.

בנוסף, עומדים לזכותו של הנאשם נתונים מרשימים. המדובר בקצין משטרה שלא רק ששירותו הינו ללא דופי אלא שהוא בולט בהצטיינותו וכן בולט הוא במסירות רבה לתפקידיו השונים תוך שהוא מסכן עצמו במקרים לא מעטים. על כך זכה לתעודות הערכה רבות ממפקדיו לאורך השנים, ואף צוין כשוטר מצטיין ביום העצמאות בשנת תשס"ו בטקס שהתקיים במעמד נשיא המדינה. לא למותר להוסיף כי תרומתו של הנאשם אינה רק בכל הנוגע לאכיפת החוק על עבריינים, כי אם גם בכל הנוגע לשיתוף פעולה עם רשויות ביטחון אחרות האמונות על מניעת טרור. גם בהיבט זה זכה להערכה.

על כל אלה יש להוסיף את נסיבותיו האישיות של הנאשם. מתברר כי הנאשם הינו קצין שהוא בנו של קצין אשר קיפד את חייו כחבלן משטרה, כאשר פירק מטען חבלה שנמצא בירושלים בשנת 1976. רקעו האישי לא מנע ממנו להתגייס למשטרה ולהעמיד את עצמו בשירות הציבור כשגם הוא, כמו אביו, אינו חס על גופו. אני סבורה כי גם לעובדות אלה יש משקל בהערכת העונש שיש להטיל על הנאשם. עמדתי זו נובעת גם מן האמור בתסקיר המבחן ביחס לכך.

סוף דבר, אני מקבלת את הסדר הטיעון ומטילה על הנאשם עונש של מאסר על תנאי בן 3 חודשים למשך 3 שנים, אותו לא ישא אלא אם יעבור עבירת אלימות שהיא פשע.

בנוסף אני מטילה על הנאשם עונש של 250 שעות שירות לתועלת הציבור על פי התכנית המוצעת בתסקיר המבחן. בכך נעניתי במידת מה לבקשת הסנגור להפחית ממכסת השעות אותה ראה עצמו שירות המבחן מחויב להציע על פי נהלים פנימיים המודרכים בחומרת העבירה. בשים לב לעובדה שמדובר בקצין משטרה המשרת בתפקידי שטח, נראה כי תוספת של 8 שעות שבועיות למשך שנה כפי שעלה מהצעת שירות המבחן, הינה הכבדה קשה ביותר שלנוכח הנסיבות המתוארות לעיל סברתי כי לא יהיה זה מן המידה להטיל על הנאשם.

מובהר בזאת כי ככל שיהיה צורך בשינוי מקום השל"צ, יוכל שירות המבחן לעשות זאת ולדווח על כך לבית המשפט ללא צורך בהחלטה שיפוטית נוספת.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.

המזכירות תמציא העתק גזר הדין לשירות המבחן למבוגרים.

ניתנה והודעה היום כ"ו תשרי תשע"א, 04/10/2010 במעמד הנוכחים.

נאוה בן אור, שופטת

הוקלד על ידי: רוזי סיבוני התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: