מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' טוויל

בפני

סגן נשיאה שמעון פיינברג

הכרעת דין

1.הנאשם הואשם בביצוע עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות [עבירה לפי סעיף 274(1) לחוק העונשין תשל"ז – 1977], ובעבירה של נהיגה ללא רישיון [עבירה לפי סעיף 10(א) רישא לפקודת התעבורה נוסח חדש – התשכ"א – 1961].

2.לפי כתב האישום, ביום 14.12.09, נעצר הנאשם בעת שנהג ברכבו בצומת באור אדום. בעת עצירת הרכב, ניגש אליו השוטר יוסף עזרא וביקש לבדוק את רישיונות הרכב. לאחר שהנאשם בושש מלהציג את הרישיונות, והתנהג באופן שהוא מתכוון להמשיך בנסיעה לאחר החלפת הרמזור לירוק, הכניס השוטר את ידו לרכב דרך החלון ושלף את המפתח ממתנע הרכב. הנאשם יצא מן הרכב והחל לצעוק לעבר השוטר ואז הלם הנאשם באגרופיו בראשו ובצווארו של השוטר. הנאשם והשוטר נפלו על מכסה המנוע של רכב אחר שהיה במקום והחלו להתגושש. תוך כדי ההתגוששות, הודיע השוטר לנאשם כי הוא עצור אך הנאשם התנגד למעצר. שוטר נוסף שנכח במקום יניב אזערי, ריסס לעבר הנאשם גז פלפל והנאשם נמלט מהמקום. כתוצאה מהתקיפה, נגרמו לשוטר עזרא כאב ראש וסחרחורות ושריטות ואדמומיות מתחת לעין ובמקומות אחרים בפנים. במועד הרלוונטי לכתב האישום, לא היה לנאשם רישיון נהיגה בר תוקף.

3.בתשובתו לכתב האישום, הודה הנאשם בנהיגה ללא רישיון. הוא הכחיש את תקיפת השוטר וטען כי השוטר תקף אותו.

4.מטעם המאשימה העידו שני השוטרים עזרא ואזערי, והשניים תיארו אירוע כפי שמפורט בכתב האישום. לא מצאתי סתירות או תמיהות מהותיות בגרסאות שני השוטרים. גרסת השוטרים נתמכה בתעודה רפואית מיום האירוע ת/1 המתארת בעיקר את תלונותיו הסובייקטיביות של השוטר עזרא, אך גם מתארת ממצאים פיזיים (ראה בפרק האבחנות LACERATION FACE – שפירושו, סימני פציעה בפנים.)

הסניגור העלה בסיכומיו מספר טענות ביחס לעדויות השוטרים, אך לא היה בהן כדי לערער את מהימנות גרסתם. הסניגור טען ביחס לעדות השוטר עזרא על כך שביקש לבדוק את הרכב, משום שזכר מרדף שנערך שבוע לפני כן אחרי רכב בעל תיאור דומה, מבלי שנמצא רישום כלשהו במשטרה כדי לתמוך בגרסת השוטר ביחס למרדף. אני מקבל את ההסבר של השוטר כי לא מצא לנכון לערוך רישום על מרדף אחרי רכב שלא הוביל לשום תוצאה, וכי הסתפק בדיווח למוקד המשטרתי על האירוע. עוד טען הסניגור לעניין גרסת השוטר עזרא על היכרות קודמת שלו עם הנאשם. מדובר בעניין צדדי במשפט. יצוין כי הנאשם בעצמו מסר גרסאות סותרות לעניין היכרות קודמת עם השוטר. בעדותו בבית המשפט, טען הנאשם כי הוא ידע את שמו של השוטר משום שהשם כתוב על תג הזיהוי שלו. לעומת זאת, בהודעתו, מסר הנאשם כי הוא פגש בשוטר זה שלוש או ארבע פעמים בעבר בעת בדיקת רישיונות (סעיף 18-19 להודעה).

הסניגור טען לחוסר היגיון בעדותו של השוטר השני על כך שהוא ראה את הנאשם מכה את השוטר עזרא בראש ובחלק האחורי של הצוואר. אני מקבל את טענת ב"כ המאשימה בדבר סבירות הגרסה הזאת, משום שהשוטר עזרא העיד כי כופף את ראשו כדי להתגונן בפני המכות שקיבל מהנאשם.

5.לעומת השוטרים, התגלו סתירות ותמיהות בעדותו של הנאשם היורדות לשורשו של עניין.

בעדותו בבית המשפט, העיד הנאשם כי השוטר שבר את מפתח הרכב בעת שהוציא אותו מהמתנע. הנאשם טוען כי יצא בכעס מהרכב והחלו חילופי מילים של השניים. אחר-כך השוטר עזרא דחף אותו עם הידיים. הנאשם התעצבן והתחיל לצעוק על השוטר. בתגובה השוטר השכיב אותו על הרכב והחל לתת לו "בוקסים". בשלב זה, הגיע השוטר השני וריסס את הנאשם בגז פלפל. בהשפעת הגז, החל הנאשם לעשות תנועות עם הידיים ולאחר מכן, ברח מן המקום כדי לשטוף את פניו מהגז (ראה עמוד 25 לפרוטוקול).

לעומת זאת, בהודעתו במשטרה ת/2, מסר הנאשם גרסה אחרת לפיה, עד שרוסס בגז על ידי השוטר השני, היו רק חילופי דברים בינו לבין השוטר הראשון (עמ' 2 להודעה ש' 27-29 ש' 38). בהמשך ההודעה, טען הנאשם כי אחרי שירד מהאוטו, השוטר צעק עליו והתחיל לדחוף אותו. ואולם כאשר נשאל על שינוי זה בגרסתו, השיב הנאשם כי רק בשלב שרוסס בגז מדמיע, הוא דחף את השוטר (ראה עמ' 3 להודעה ש' 69-73). בשורה 75 להודעה, טען הנאשם כי לא היו בינו לבין השוטר תקיפה בידיים אלא "רק דחיפות".

עינינו רואות כי הנאשם מסר גרסאות שונות ולא עקביות לגבי מהלך העניינים, כבר בשלב בעת מסירת הודעתו במשטרה למחרת האירוע.

6.הנאשם הודה, הן בעדותו בבית המשפט והן בהודעות במשטרה שהוא התעצבן מאוד מהוצאת המפתח על ידי השוטר. הילך הרוח הזה של הנאשם מחזק את עדויות התביעה על פיהן היה זה הנאשם שתקף את השוטר ולא ההיפך.

7.לנאשם אין הסבר מניח את הדעת לסימני החבלה בפניו של השוטר עזרא שתועדו בתעודה הרפואית.

8. להשלמת התמונה, מצאתי בעדותו של הנאשם תימוכין לגרסת השוטר עזרא בדבר יסוד סביר לחשד שהנאשם התכוון להמשיך בנסיעה בהתחלף הרמזור לירוק מבלי להציג את רישיונות הרכב, מה שהניע את השוטר לנקוט הפעולה היזומה של הוצאת המפתח מהמתנע. אין מחלוקת כי הנאשם נסע ללא רישיון בר תוקף. בהודעתו של הנאשם, הוא הודה שניסה להרוויח זמן ולכן השתהה במילוי אחר הוראות השוטר,

"אני אומר לך את האמת התעודת זהות לא הייתה איתי וכאשר בדקתי בכיסים, לא מצאתי את התעודת זהות והתחלתי לחשוב מה אני אמסור לשוטר כי לא החזקתי כלום בכיסים וגם לא רישיון נהיגה" (עמ' 3 להודעה ש' 62-63).

9.לאור כל האמור, הוכחה אשמתו של הנאשם מעל לכל ספק סביר.

10.אשר כל כן, אני מרשיע את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, יב' סיון תשע"א , 14 יוני 2011, במעמד הצדדים.