מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' חאמד ואח'

בפני

כב' השופט אמנון כהן

הכרעת דין

1.נגד הנאשמים, מחמוד ונידאל חאמד, הוגש כתב אישום המייחס להם חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

2.על פי כתב האישום, בין הנאשמים למתלונן, עבדאללה שוויקי, שרר סכסוך קודם על רקע עסקי. ביום 2.1.10, בסמוך לשעה 3:30, הגיע המתלונן אל עסקו הפרטי שבראס אל עמוד, יחד עם אחיו יוסף שוויקי (להלן – יוסף) והקטין ח.ש., יליד 1990 (להלן – הקטין). המתלונן ניסה לפתוח את דלתות המקום, אך ללא הצלחה, שכן בתוך המנעולים היו חתיכות עץ. משכך, קרא המתלונן ליוסף שיסייע לו. נטען, כי לפתע הגיע למקום רכב, וממנו ירדו הנאשמים יחד עם שלושה אנשים נוספים שזהותם אינה ידועה למאשימה, כשהם כולם רעולי פנים. הנאשמים והאחרים החלו לתקוף את המתלונן כשבידם סכינים ואלות, ואילו יוסף והקטין הצליחו להימלט. במהלך התקיפה, עלה בידו של המתלונן להוריד את כיסוי הפנים של הנאשמים. על פי הנטען בכתב האישום, דקר הנאשם 2 את המתלונן עם סכין ואילו הנאשם 1 חבט בחוזקה בראשו של המתלונן באמצעות אלה, שנשברה על ראשו של המתלונן. כתוצאה ממעשי הנאשמים, נגרמו למתלונן שתי דקירות ברגל שמאל, דקירה באמה השמאלית וכן נגרמה לו חבלה בראשו שגרמה לו לאיבוד הכרה. המאשימה טוענת, כי במעשיהם אלה גרמו הנאשמים למתלונן חבלה חמורה שלא כדין, בכוונה להטיל באדם נכות או מום או לגרום לו חבלה חמורה.

להבהרת התמונה, יצוין כי הנאשם 2 הינו דודו של הנאשם 1, ואילו אחותו של הנאשם 2 נשואה לכאיד, אחיו של המתלונן.

המענה לאישום

3.במענה לאישום, כפרו הנאשמים באופן גורף במיוחס להם. השניים העלו טענת אליבי, כי בעת האירוע הנטען, היה הנאשם 1 חולה ומרותק למיטתו בביתו שבואדי ג'וז, ואילו הנאשם 2, עבד במאפייה ברחוב מוסררה. מעבר לכך, טענו השניים טענה של הגנה מן הצדק, המתעוררת, לדידם, בשל בחירתה של המאשימה להגיש את כתב האישום לבית המשפט המחוזי ולא לבית משפט השלום. לשיטתם, התנהגותה זו של המאשימה הינה "מקוממת", שכן כאשר דובר באישום "הפוך", בו הואשם המתלונן בדקירת הנאשם 2 ואחיו, בחרה המאשימה להגיש את האישום לבית משפט השלום וייחסה ביצוע של עבירה קלה יותר, שהעונש בגינה הוא לכל היותר 7 שנות מאסר (ואילו בתיק זה העונש המקסימאלי בגין העבירה המיוחסת עומד על 20 שנות מאסר). לטענתם, הדברים עולים ביתר שאת לנוכח העובדה שבאישום שהוגש לבית משפט השלום, דובר בנסיבות חמורות בהרבה, של דקירה באמצעות סכין שגודלה 30 ס"מ (ת"פ 2789/09). לבסוף, טענו, כי בניגוד לנטען בכתב האישום, לא עולה מן המסמכים הרפואיים שהמכה שקיבל המתלונן בראשו גרמה לו לאיבוד הכרתו.

פרשת התביעה

4. במסגרת התשתית הראייתית שהניחה המאשימה לביסוס הנטען בכתב האישום, עומדות הראיות הבאות:

הודעות הנאשם 1 מיום 3.1.10 (ת/1) ומיום 8.1.10 (ת/2).

5.ההודעות הוגשו בהסכמת ב"כ הנאשמים. בהודעתו הראשונה במשטרה (ת/1), כפר הנאשם 1 במיוחס לו. הוא טען, כי בלילה שבין יום שישי לשבת, ישן בביתו בואדי ג'וז. לדבריו: "מיום לפני אני ישן כי יש לי שפעת" (ש' 11). הנאשם 1 מסר, כי הוא עובד במאפייה של סבו ברחוב מוסררה, ועבד בה ביום שישי עד לשעה 23:00 בלילה (ש' 13): "יום שישי עבדתי כי לא היו עובדים, עד שעה 23:00 בלילה בערך". כשנשאל האם אחיו מחמד עבד במאפייה בשישי או שבת, השיב: "שישי זה החופש שלו ושבת הוא לא היה בעבודה בגלל הבעיה" (ש' 19). הנאשם 1 הודה, כי יש לו רישיון נהיגה, אך לדבריו אין לו כיום רכב. הוא ציין, כי היה לו בעבר רכב מסוג ב.מ.וו, אותו מכר. לדבריו, הנאשם 2 החליף אותו בעבודה באותו יום שישי, והסיע אותו לביתו ברכב של אביו (של הנאשם 1), שהינו בצבע שחור. הוא טען, כי לא שם לב באיזו דרך נסע הדוד. כשנשאל האם ייתכן שהדוד נסע דרך ראס אל עמוד, השיב: "לא יכול להיות בטוח לא" (ש' 49), והכחיש שהיה בעצמו בראס אל עמוד באותו לילה (ש' 61) או כי רכב המרצדס של אביו היה שם באותו לילה: "הרכב עם אבא שלי, לא יכול להיות, אבא שלי עובד" (ש' 83). הוא מסר, שכשהגיע לביתו, "ישר" הלך לישון "עד שהתקשרו והעירו אותי ואמרו לי כי משפחת שוויקי שברו לנו את העסקים" (ש' 37). אמו היתה זו שענתה לטלפון, לפנות בוקר, ולטענתו גם לאחר מכן הוא נשאר בבית. הנאשם סיפר, כי הוא מכיר את המתלונן, וכי הוא עצמו אינו מסוכסך עימו, אך "היתה לו [למתלונן] בעיה עם דוד שלי ועם אח שלי" (ש' 71). כן, סיפר, כי הוא לבש טרנינג ביום שישי. בסוף חקירתו, אמר הנאשם 1, כי לדוד שלו בשם זיאד יש רכב מסוג מיצובישי סופר לנסר, וכי הוא אינו בטוח, אך לדעתו הרכב בצבע כסף (ש' 99).

בהודעתו השנייה במשטרה (ת/2), זיהה הנאשם 1 את דודו, עמאד חאמד, בצילום שהוצג לו ובו צולם הדוד עם חוקרי המשטרה בזירת העבירה. עם זאת, הוא לא זיהה את המקום ("אני לא יודע איפה הם נמצאים") כממוקם ליד חנות הפלאפל של כאיד שוויקי, אחיו של המתלונן (ש' 54). כן ידע לומר, כי המסעדה של כאיד נמצאת בראס אל עמוד, אך לא את מיקומה המדויק. הנאשם 1 סיפר, כי כאיד הינו בעלה של דודה שלו, וכי הוא אינו מצוי עימה בקשר. כשנשאל האם דודו עמאד מסוכסך עם כאיד, השיב: "הקשר שלהם רגיל הם לא כל כך חברים" (ש' 61). הנאשם 1 חזר על גרסתו כי ישן בביתו בלילה שבין שישי לשבת, ולדבריו, דודו עימאד היה באותו ערב בעבודה. כשנשאל מדוע הדוד עימאד אמר דבר אחר, השיב "אלוהים יודע כל אחד אומר מה שהוא רוצה" (ש' 72).

6.בעדותו, סיפר הנאשם 1 כי היה חולה מיום רביעי עד שני. הוא שינה את הגרסה שמסר במשטרה, ואמר כי ביום שישי הוא כלל לא יצא מהבית (ע' 36 ש' 22). משכך, נתבקש להסביר כיצד מסר בהודעתו במשטרה שעבד ביום שישי עד לשעה 23:00. בתשובה, אמר הנאשם 1 כי "החוקר שאל אותי בערב יום שישי איפה היית, ערב יום שישי זה יום חמישי אצלנו, אמרתי לו כן, עבדתי חצי יום" (ע' 36 ש' 31). כשנשאל כיצד מתיישבת גרסתו החדשה עם הדברים שאמר קודם לכן במהלך עדותו – כי היום האחרון שבו עבד היה יום רביעי (בע' 36 ש' 12) – אמר כי הוא עבד ביום חמישי בלילה ולא הבין למה החוקר התכוון, וכי החוקר "לא אמר לי בין שישי לשבת, אלא בערב יום שישי" (ע' 37 ש' 17-20). בתשובה לשאלה מי הסיע אותו ביום שישי לאחר העבודה, השיב הנאשם 1: "זה אותו יום. זה יום חמישי בלילה". וכנשאל מי הסיע אותו באותו יום לעבודה, השיב: "יצאתי לבד לעבודה" (ע' 37 ש' 24). הנאשם 1 נתבקש להבהיר את דבריו בחקירתו כשנשאל מי לקח אותו לביתו ביום שישי לאחר העבודה (בש' 28-29 לחקירה), וחזר על דבריו כי "ביום חמישי בלילה דוד שלי נידאל לקח אותי לבית. בשעה 22:30 או 23:00" (ש' 26 ע' 37). בנוסף, אישר הנאשם 1 שלאביו יש מרצדס שחורה, וכי הנאשם 2 אסף אותו מהעבודה באותה מרצדס.

הודעת הנאשם 2 מיום 3.1.10 (ת/3).

7. ההודעה הוגשה בהסכמת ב"כ הנאשמים. בהודעה, כפר הנאשם 2 במיוחס לו. לטענתו, הוא החל לעבוד במאפייה "בשעה 19:30 בערב יום שישי ונשארתי עד השעה 6:30 בבוקר של יום שבת" (ש' 6). לעבודה הסיע אותו חבר שלו בשם סלאימה, ברכב מסוג טויוטה. לדבריו, אחיו עימאד ואברהים היו עימו בעבודה, והוא לא יצא מהעבודה לכל אורך המשמרת. כן הוסיף כי הוא היה במאפייה בעת שכאיד, יוסף ועוד "20 או 30 אנשים" הגיעו ו"שברו לנו את החנויות" (ש' 18-21). כשנשאל מדוע פגעו בעסקים שלהם (הסופרמרקט והמאפייה), השיב: "הגיע כאיד שוויקי ואמר כי בן אחי שלי מחמוד נתן מכות לאח שלו ואז התחילו לשבור בזכוכיות" (ש' 22). הנאשם 2 הוסיף, כי הרקע לסכסוך הזה הינו באירוע קודם, בו דקר אותו המתלונן עם סכין בפניו וברגלו (ש' 26). הוא שב והכחיש כי ביקר בראס אל עמוד בסוף השבוע. כשנשאל, האם ראה את הנאשם 1 (האחיין שלו) ביום שישי או שבת, השיב כי הוא רואה את הנאשם 1 מידי יום שכן השניים מתגוררים באותו בניין, וכי הנאשם 1 היה בביתו חולה (ש' 59-61). מיד לאחר מכן, כשנשאל מתי היתה הפעם האחרונה בה ראה את הנאשם 1 ביום שישי, השיב: "לא ראיתי אותו ביום שישי" (ש' 69), ואמר שראה את הנאשם 1 בבוקר יום שבת, בסביבות שש וחצי או שבע בבוקר, וגם אחר הצהריים. הוא מסר, כי האחיין שלו מחמד לא עבד ביום שישי, ובשבת אמרו לו שלא לבוא לעבודה "בגלל הבעיה" (ש' 87). לדבריו, ביום שבת לפנות בוקר הוא לבש סריג כסף עם פסים, מכנס ג'ינס רגיל ומעיל חום, בהוסיפו כי יש למעיל רוכסן אך אין לו פרווה (ש' 123-125).

8.בעדותו, העיד הנאשם 2, כי לאורך כל המשמרת של יום שישי לא יצא מהעבודה: "אני כל הזמן מסתובב בין הסופר למאפיה ... הסופר והמאפיה אחד ליד השני, אז אני עובר כל הזמן בין הסופר למאפיה, אם לא רואים אותי אז זה רק במהלך של 10 דקות רבע שעה" (ע' 40 ש' 26-31). הוא טען, כי מהשעה 24:00 היה רק במאפיה, שכן "אחרי 24:00 אנחנו מתחילים לעבוד בפנים בלחם ונשארים עד הבוקר" (ע' 41 ש' 14). בנוסף, חזר על גרסתו של הנאשם 1 לפיה הנאשם 1 עבד ביום חמישי עד לשעה 23:00, ואז הוא (הנאשם 2) לקח אותו לביתו עם המרצדס של אבא של הנאשם 1.

המסמכים הרפואיים בעניינו של המתלונן (ת/4).

9.בגיליון השחרור של המתלונן נכתב, כי הוא הגיע לחדר המיון בעקבות קטטה שבה היה מעורב. נמצאו אצלו חתכים ביד ימין (באגודל) וברגליים כתוצאה מדקירות סכין, וכן חבלת ראש מדממת. בדו"ח יחידת הטראומה, תחת הכותרת "סיפור הפציעה", נכתב כי המתלונן נמצא מוטל ברחוב עם 4 דקירות במקומות שונים בגוף. שתיים ברגל שמאל, באמה וביד שמאל. כן סבל מחבלת ראש עם איבוד הכרה. בדו"ח של צוות האמבולנס שהגיע למקום האירוע, נכתב כי המתלונן לא זכר את כל פרטי האירוע והיה בהכרה מלאה.

טופס לוואי למוצגים (ת/5).