מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' ווגל(עציר)
|
ת"פ בית משפט השלום ירושלים |
3852-06
1.7.2013 |
|
בפני : דנה כהן-לקח |
|
| - נגד - | |
|---|---|
|
: מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים |
: צבי מרדכי ווגל (עציר) |
| החלטה | |
החלטה
1.ביום 7.5.2013 הגישה המאשימה בקשה לתיקון טעות סופר שלפי הטענה נפלה בהחלטה שנתתי ביום 7.4.2013, שעניינה הוצאת צו פיקוח ומעקב כנגד המשיב. לאחר שהסנגור התנגד לתיקון המבוקש, נתתי ביום 4.6.2013 החלטת פיתקית בזו הלשון:
"החלטה
1. לפניי בקשת המאשימה לתיקון טעות סופר בהחלטתי מיום 7.4.2013.
2. עיון בהחלטה מעלה כי בפסקה 11 להחלטתי כתבתי פעמיים, כי יוטל על המשיב צו פיקוח ומעקב לתקופה של 38 חודשים מיום שחרורו ממאסר. כפי שצוין בפיסקה 5 להחלטתי הנ"ל, המשיב שוחרר ממאסר ביום 4.11.2011. לפיכך, מועד סיום צו הפיקוח צריך לחול ביום 4.1.2015. למרבה הצער, נפלה בהחלטתי טעות סופר ותחת תאריך זה נכתב בשגגה 4.1.2014.
3. יש, אפוא, יסוד לטענות המאשימה במישור המהותי. אף-על-פי-כן, בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט מוסמך בית-המשפט לתקן טעות סופר תוך 21 ימים מיום מתן ההחלטה או במועד מאוחר יותר בהתאם להסכמת הצדדים. כך הוא הדבר, נוכח עקרון סופיות הדיון. הבקשה דנן הוגשה למעלה מ- 21 יום ממועד מתן ההחלטה. הסנגור הביע התנגדותו לבקשה. במצב דברים זה, ידיי כבולות הן. למותר לציין כי בפני המאשימה פתוחה הדרך לפנות בהליך מתאים לערכאה המוסמכת.
...".
2.לאחר מתן ההחלטה האמורה, הגישה המאשימה בקשה לעיון חוזר בהחלטתי האחרונה. ביקשתי מהמאשימה להבהיר עמדתה ולאחר מכן ניתנה לסנגור אפשרות להגשת תגובה מטעמו.
3.על-פני הדברים, יכולה היתה להתעורר שאלה האם קיים הליך של עיון חוזר בהחלטתי מיום 4.6.2013 שנוסחה הובא לעיל. אינני רואה להידרש לשאלה זו. כך הוא הדבר, שכן לאחר שעיינתי בעמדת המאשימה ובתגובת הסנגור, באתי למסקנה כי לגופם של דברים אין מקום לשנות מהחלטתי הנ"ל. להלן טעמיי לכך:
ראשית, בהתייחס לסעיפי החוק אליהם הפנתה המאשימה בתגובתה, אומר כי ספק בעיניי אם ההסדר הקבוע בסעיף 20כט לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 או ההסדר הקבוע בסעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, חלים בנסיבות העניין. זאת, מאחר שבהקשר הנדון לפנינו, קיימת "הוראה בחיקוק", היא ההוראה הקבועה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט או החוק) שכותרתו "תיקון טעות בפסק דין".
שנית, המאשימה לא עתרה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון טעות סופר. ממילא, המאשימה לא הציגה כל טעם - ודאי לא טעם ממשי - לאיחור שחל מלכתחילה בהגשת הבקשה לתיקון טעות הסופר, נוכח חלוף תקופת 21 הימים הקבועה בסעיף 81(א) לחוק. לשון אחר; לא מונח לפניי טעם כלשהוא שבכוחו להצדיק הארכת מועד שכלל לא התבקשה.
שלישית, לשונם של סעיפים 81 (א) ו- (ב) לחוק בתי המשפט ברורה, ויש בה כדי לייסד הסדר המאזן בין הצורך לאפשר תיקון טעויות שנפלו בפסקי-דין ובהחלטות שיפוטיות לבין עקרון סופיות הדיון. בהתאם להסדר זה, ניתן לעתור בתוך 21 ימים לתיקון טעות סופר או השמטה מקרית שנפלה בפסק-דין או בהחלטה שיפוטית, וזאת אף ללא הסכמת הצד שכנגד. לכאורה, לאחר תקופת 21 הימים לא ניתן להורות על תיקון טעות בלא הסכמה של הצד השני, כאמור בסעיף 81(ב) לחוק.
אף אם לצורך הדיון בלבד אניח כגישת המאשימה כי קיימת "סמכות טבועה" להאריך את מועד 21 הימים הקבוע בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט בנסיבות בהן אין הסכמה של הצד שכנגד לביצוע התיקון כאמור בסעיף 81(ב) לחוק - ובסוגיה זו אני נמנעת מלקבוע מסמרות - הרי כפי שצוין לעיל, בקשת אורכה כזאת לא הוגשה מלכתחילה, וממילא לא הוצג כל טעם לאיחור בהגשתה של בקשת התיקון. זאת ועוד; אף אם קיימת "סמכות טבועה" להארכת תקופת 21 הימים כנטען על-ידי המאשימה, הרי ספק בעיניי האם ראוי להפעיל סמכות זו בפלילים, בנסיבות בהן תיקון הטעות יפעל לרעת הנאשם המתנגד לכך, ואי תיקון הטעות לא יוביל לכדי "עיוות דין" מהותי. כך הוא המצב בענייננו, בשים לב להתנגדות הנאשם לתיקון המבוקש שיפעל לרעתו, ובשים לב לכך שקיימת למאשימה אפשרות לעתור בהמשך הדרך להארכת צו הפיקוח כאמור בבקשתה מיום 9.6.2013, באופן שהעדר תיקון הטעות אינו מוביל לעיוות דין ממשי.
בהמשך לדברים האמורים, אוסיף ואציין כי קראתי בעיון את פסק-הדין אליו הפנתה המאשימה בתגובתה מיום 16.6.2013 (ע"פ 3206/11 ז'אנו נ' מדינת ישראל (10.6.2013)) ואף קראתי את הפסיקה המוזכרת באותו פסק-דין, בפיסקאות 16-17. אני סבורה כי אין באותה פסיקה כדי לתמוך בעמדת המאשימה בנסיבות המקרה הנוכחי. יתר על כן; ניתן להפנות לפסיקה התומכת בעמדה אותה הבעתי (ראו למשל: בש"פ 9237/11 ג'ברין נ' מדינת ישראל (19.12.2011) מפי כב' השופט (כתוארו אז) גרוניס; ע"פ 4623/07 מדינת ישראל נ' אזרי, פיסקה 16 (31.10.2007) מפי כב' השופט פוגלמן; ע"פ 4141/06 שימונוב נ' מדינת ישראל, פיסקה 3 (10.5.2007) מפי כב' השופט לוי).
4.אשר על כן, נוכח הטעמים האמורים ובהעדר הסכמה מטעם הנאשם, אין בידיי להיעתר לבקשת המאשימה לתיקון טעות הסופר ו/או לעיון חוזר. החלטתי מיום 4.6.2013 נותרת על כנה.
המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים וכן ליחידת הפיקוח.
ניתנה היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בהעדר הצדדים.
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:
| הודעה | Disclaimer |
|
באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי. האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר. |
|