מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' דירבאס ואח'

גזר דין לנאשמים 1,2,3

כתב האישום בתיק זה הוגש נגד ארבעה נאשמים. הנאשמים 1,2,3 הורשעו על פי הודאתם ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן ועניינו של הנאשם הנוסף הופרד לנוכח כפירתו בכתב האישום.

בהתאם להסדר הטיעון, סוכם, כי הנאשמים יורשעו בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום המתוקן, הצדדים יהיו חופשיים בטיעוניהם לעונש לאחר הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן. כמו כן, הוסכם, כי אין בהסדר כדי למנוע הגשת תסקירים וחוות דעת לפי כל חוק וכן הצהרת נפגע על פי סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה.

הנאשמים הודו, כי הגיעו ביחד עם קטין לקרבת מלון דיפלומט שם התפתח ויכוח בין המתלונן לנאשם 1 על רקע סברתה של אחותו של המתלונן, שנאשם 1 הטריד אותה מספר ימים קודם לכן.

נאשם 1 והמתלונן החלו לקלל זה את זה. המתלונן פנה לנאשם 1 בקללה וביקש שיפסיק להטריד את אחותו, ואז אמר הנאשם מס' 1 למתלונן "אם אתה גבר בוא תצא החוצה, אני אזיין אותך". המתלונן אכן יצא לקראת הנאשם 1 ובתגובה פנה הנאשם 1 לרכב והוציא מתא המטען אלת עץ. מהרכב יצאו גם הנאשמים האחרים והקטין ולקחו פלס מתא המטען וכלי עבודה נוספים. הנאשמים והקטין החלו להכות את המתלונן בכל חלקי גופו.

הנאשמים הודו, כי המתלונן נפל על הרצפה וכי הם המשיכו לבעוט בו בכל חלקי גופו בעודו שכוב על הרצפה וכי הנאשם 1 הלם במתלונן בעזרת אלת עץ ברגלו.

כתוצאה מהמעשים, נזקק המתלונן לאשפוז, נגרם לו שבר מרוסק פתוח ברגלו הימנית ובוצע לרגל קיבוע באמצעות ברגים.

שלושת הנאשמים הורשעו בגרימת חבלה חמורה בניגוד לסעיף 333 לחוק העונשין התשל"ז – 1977.

ביום שנקבע לשמיעת טיעונים לעונש, ביקשה התביעה לדחות את הדיון, מאחר שלא הצליחה להזמין את המתלונן להעיד לעניין העונש ו/או להגיש הצהרת נפגע מטעמו.

חרף התנגדות הסנגור, נעתרתי לבקשת התביעה ואפשרתי לה להגיש הצהרת נפגע ו/או להעיד את המתלונן במועד אחר, אך ביום שנקבע לדיון הודיעה התביעה, כי הנפגע העדיף לא להעיד בבית המשפט. התביעה ביקשה להגיש תמונות הממחישות את פציעתו של המתלונן, אך ב"כ הנאשמים התנגד וטען, כי אין זה חלק מהסדר הטיעון. ב"כ הנאשמים גם התנגד להגשת מסמכים שהוצאו על ידי המוסד לביטוח לאומי בעניינו של המתלונן.

התביעה ביקשה להטיל על הנאשמים מאסר בפועל, מאסר על תנאי וכן פיצוי למתלונן וציינה, כי יש להחמיר במעט עם הנאשם מס' 1 לנוכח עברו הפלילי ולנוכח חלקו הרב יותר באירוע.

התביעה ציינה, כי יש לתת משקל רב לאלמנט ההרתעה בעבירות אלימות והדגישה את העובדה, כי עבירות האלימות הפכו לשגרה.

ב"כ הנאשמים ביקש, שבית המשפט יטיל עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ציבוריות והסתמך, בעיקר, על תסקירי שירות המבחן שהוגשו בעניינם של נאשמים 2 ו-3. בנוסף, הציג פסקי דין, התומכים, לטענתו, בגישה, שבמקרה דנן, ראוי להטיל מאסר שירוצה בעבודות שירות.

כאן מן הראוי להתייחס לתסקירי שירות המבחן.

אשר לנאשם מס' 1, ציין שירות המבחן, כי הנאשם כבן 30, נשוי ואב לשני ילדים קטנים, לוקח אחריות על מרבית סעיפי האישום וכי הרקע למעשים היה, כי המתלונן החל לקלל אותו ואת אחיו. שירות המבחן ציין, כי מדובר באדם מתפקד בעל משפחה ואב לילדים שאחראי גם לפרנסת משפחתו המורחבת וציין לסיום, כי "לאור אופי העבירה, חומרתה ותוצאותיה, אנו ממליצים על מאסר קצר".

אשר לנאשם מס' 2, ציין שירות המבחן, כי הנאשם רווק כבן 25, לוקח אחריות חלקית לביצוע העבירה וכי מדובר בבחור צעיר שזו עבירתו הראשונה וכי אין מדובר בנאשם בעל דפוסים עבריינים מגובשים. בסופו של תסקיר, המליץ שירות המבחן להטיל עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.

אשר לנאשם מס' 3, ציין שירות המבחן, כי הנאשם כבן 27, נשוי ואב לשלושה ילדים קטנים וכי הוא אינו לוקח אחריות על מעורבותו בביצוע העבירה. בסופו של תסקיר, ציין שירות המבחן, כי לאור חומרת העבירה מחד גיסא ובהתחשב בעובדה כי זו הפעם הראשונה בה עומד הנאשם לדין וכי הוא מפרנס שלושה ילדים קטנים מאידך גיסא, מומלץ על מאסר שירוצה בעבודות שירות.

כאמור, ביקש ב"כ הנאשמים לאמץ את המלצת שירות המבחן לעניין הנאשמים 2 ו-3 ואילו לגבי הנאשם מס' 1, טען ב"כ הנאשמים, כי מדובר בהמלצה בלבד, אשר אינה מחייבת, כמובן, את בית המשפט.

אכן, המלצות שירות המבחן הינן המלצה לבית המשפט ושירות המבחן מתייחס, בעיקר, לפן האישי ואילו על בית המשפט לשקול גם את הפן הציבורי ולאזן בין השיקולים השונים.

המדובר באלימות קשה שהתגלגלה לאחר דין ודברים עם המתלונן, אך בכל מקרה, אין בהתנהגותו של המתלונן כדי להקל ו/או להסביר את התוצאה הקשה שנגרמה לו כתוצאה ממעשי הבריונות של הנאשמים.