מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' דברת ואח'

בפני

נשיאה שולמית דותן

הכרעת דין לגבי נאשמים 2 ו- 3

1.בכתב האישום שהוגש נגד הנאשמים יוחסה להם עבירת תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 274(1) ו-(3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. הנאשמים הואשמו בכך, שתקפו בצוותא שוטרים של משמר-הגבול בחברון, לאחר שאלו ביקשו לעכבם לבדיקה.

הכרעת הדין מתייחסת לנאשמים 2 ו-3 בלבד, לאחר שנאשם 1 לא אותר, ובשל כך ההליכים נגדו הותלו. לאור זאת, כל אימת שאתייחס להלן לנאשמים כוונתי תהיה לנאשמים 2 ו-3.

בפתח הדברים אבהיר, כי החלטתי לזכות את הנאשמים מן העבירה שיוחסה להם בכתב האישום, כאשר הזיכוי הוא מחמת הספק.

כתב האישום

2.על פי המפורט בכתב האישום, ביום 3.12.2008, סמוך לשעה 2:30 בלילה, יצאה קבוצת אנשים, ובהם שלושת הנאשמים, מבית בחברון שזכה לכינויים: "בית השלום" וגם: "בית המריבה" ו"הבית החום" (להלן: הבית). לפני הארוע הנדון, בתאריך 3.12.08 הכריז אלוף פיקוד המרכז על אזור הבית "שטח צבאי סגור" והוא פונה מיושביו, ע"י כוחות משטרה, בתאריך 4.8.2008. הקבוצה שעל פיו הנטען, חלק מחבריה היו רעולי פנים, החלה לצעוד לכיוון שכונת ג'בל גוהר, בדרך המכונה "ציר המתפללים".

יוער כי ציר זה משמש גם כחלק מהדרך המובילה ממערת המכפלה בחברון לישוב היהודי בקרית ארבע.

באותו זמן הוצב במקום כח שיטור של משמר הגבול, שכלל ארבעה שוטרים, בפיקודו של קצין מג"ב, רג'א קייס (להלן – קייס). כאשר הבחין קייס בקבוצה שעשתה את דרכה לכיוון ציר המתפללים, התקדם, ביחד עם שוטר מג"ב נוסף, בילאל אסעד (להלן – אסעד), לעבר אנשי הקבוצה וקרא לעברם לעצור. ואולם, חברי הקבוצה לא שעו לקריאתו והמשיכו בצעידה, תוך שהם מתעלמים מהוראותיו, כאשר אחדים מחברי הקבוצה אף קראו לעבר חבריהם שלא להתייחס לדבריו.

בניסיון להרתיע את חברי הקבוצה ולבלום את התקדמותה השליך קייס רימון הלם, תוך שהוא מתרה בהם, כי אם לא יעצרו יהיה עליו לעצור אותם. בתגובה, התנפלו שלושת הנאשמים, ביחד עם שניים או שלושה אחרים שזהותם אינה ידועה, על קייס ועל אסעד, הכו אותם באגרופיהם, דחפו אותם, סטרו להם, בעטו בהם והפילו אותם לקרקע.

3.כתב האישום מתאר את השתלשלות האירועים עד לנקודה זו ואינו מתאר את שאירע לאחר מכן ואת תיאור נסיבות מעצרם של הנאשמים, ובנקודה זו חובה להשלימו, שכן, כפי שנראה, דוקא פרק זמן זה, שלאחר התקיפה, מהווה את הבסיס שעליו משעינים שני הנאשמים את הגנתם.

4.אין חולק על כך, שהנאשמים לא נעצרו בתכוף לתקיפה. נאשם 2 נעצר בהמשך האירוע המתואר בכתב האישום, דקות מספר לאחר התקיפה ובמרחק של כמה מאות מטרים מהמקום; ואילו נאשם 3 נתפס ונעצר רק בבוקר יום המחרת, כאשר שב למקום האירוע, כדי לחפש אחר מכשיר טלפון נייד שאבד לו במהלך הלילה.

5. במענה לאישום, הנאשמים אישרו כי הם היו במקום בזמן האירוע. כמו כן, הם לא הכחישו את אירוע התקיפה, אך הם הרחיקו עצמם מהמעשה וטענו, כי הם נפלו קרבנות לזיהוי מוטעה.

6.הגנת הנאשמים נסמכת בעיקר על כך, שמתקיים פער זמנים בין התרחשות מעשה התקיפה המיוחס להם לבין זיהוים בפועל על ידי השוטר קייס. לטענתם, מרחק הזמן בין מעשה העבירה לבין הזיהוי והמעצר, וכן העובדה שהאירוע התרחש בשעת לילה מאוחרת, כאשר במקום נמצאו באותו זמן אנשים רבים שענו על התיאור החיצוני שעל פיו זוהו כתוקפים, פגמו בכושר הזיהוי של קייס, ולכן לא ניתן לבסס עליו את הרשעתם.

כן הם טוענים למחדלים שנפלו בחקירת המשטרה את האירוע ובהתנהלותה של הפרקליטות. דברים אלו אמורים, בראש ובראשונה, ביחס למחדלה של הפרקליטות, כביכול, לאתר את נאשם 1, כאשר, לטענתם, עדותו יכולה היתה לשפוך אור חדש על זהות האנשים שהשתתפו בתקיפה. כמו כן, לטענת באי כח הנאשמים, התנהלות כושלת של המשטרה במהלך האירוע הביאה לכך שראיות, שהיה גלום בהן פוטנציאל של זיכוי, נמנעו מהנאשמים. טענה זו יסודה בכך, שמן העדויות עולה, כי במהלך האירוע עיכבו שוטרי מג"ב במקום את אחד מחברי הקבוצה, קטין, והוא שוחרר כעבור זמן מה, מבלי שנלקחו ממנו פרטים מזהים, ולכן לא ניתן היה לאתרו. לטענת נאשם 3, עדות הקטין נדרשה לו כדי להוכיח שבזמן שהתרחשה התקיפה, היה עסוק בניסיונות לשחרר את הקטין.

7.לאחר ששמעתי את העדויות, ניתן, להבנתי, לפצל את האירועים הרלוונטיים לשלושה מקטעים שונים, המקלים על הבנת האירועים ומסייעים בקביעת הממצאים באשר לזהות התוקפים:

החלק הראשון, שהוא החלק הקריטי, והוא שעמד במוקד המחלוקת בין הצדדים, תחילתו ביציאת קבוצת האנשים מן "הבית", והוא כולל את המפגש בין הקבוצה לבין כח מג"ב בפיקודו של קייס, על "ציר המתפללים", מפגש שבמהלכו פרץ אירוע אלים, שבעיצומו – על פי המתואר בכתב האישום –הותקפו קייס ואסעד בידי מספר אנשים מאנשי הקבוצה. חלק זה מסתיים במעצרו של נאשם 1, שעל פי הנטען, השתתף במעשה התקיפה.

החלק השני התרחש דקות אחדות מתום החלק הראשון. תחילתו באירוע בעל מאפיינים של מרדף שביצע קייס אחר החשודים הנוספים בתקיפה. האירוע עצמו נמשך דקות אחדות, שבסופן הצליח קייס להדביק את הקבוצה, שהתקדמה בינתיים לכיוון קרית ארבע, ושם – סמוך לשער המערבי של העיר – זיהה, לטענתו, בתוך הקבוצה את נאשם 2 כאחד התוקפים, ועצר אותו תוך שימוש בכח.

החלק השלישי אירע למחרת אותו לילה, בשעות הבוקר, כאשר קייס שב למקום שבו הותקף, והבחין בנאשם 3, שנראה לו חשוד. הוא התקרב אליו וניהל עמו שיחה קצרה, שבמהלכה זיהה אותו בוודאות כאחד מתוקפיו.