מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' בן ישי

נוכחים:

ב"כ המאשימה: מר יאן כרמל מתמחה

הנאשם ובא כוחו עו"ד שמעון כהן

גזר דין

ביום 7.7.2010, הוגשה הודעה על הסדר טיעון שהושג בין הצדדים בתיק זה.

על פי ההסדר, הוסכם בין הצדדים, כי הנאשם יודה בעובדות אישומים 1 ו-2 בכתב האישום המתוקן (בשלישית), ויורשע בכל העבירות המיוחסות לו באישומים אלו. התביעה תבקש להטיל על הנאשם עונש שלא יפחת מ-10 חודשי מאסר בפועל, וכן מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים, ואילו הנאשם יהיה רשאי לעתור לעונש של 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

באותו יום הוצג הסדר הטיעון בבית המשפט, הנאשם הודה בעובדות אישומים 1 ו-2 של כתב האישום המתוקן, והורשע על פי הודאתו. על פי הסכמת הצדדים, נדחה הדיון בפרשת גזר הדין ליום 22.12.10, לשם קבלת תסקיר לפני הטיעונים לעונש.

על פי העובדות המפורטות באישום 1, שבהן הודה הנאשם, במהלך חודש אפריל 2009, נכנס למשרדו של חשב החברות "אביב שני פיתוח ובניה בע"מ" ו"אביב שני חברה לשירותים כלליים בע"מ", ונטל מתוכו בגניבה 6 שיקים ריקים שהיו משוכים על חשבונות הבנק של שתי החברות. הנאשם מילא את השיקים בסכומים שונים, בסך כולל של 232,690 ₪, וחתם עליהם חתימה הנחזית להיות חתימת מורשי החתימה של החברות, ואף הטביע עליהם את חותמות החברות, שנמצאו במקום.

לאחר מכן, במהלך חודשים יוני ויולי 2009, העביר הנאשם את השיקים למר דורון שטראוס, שהוא בעליה של חנות להמרת כספים, ובתמורה קיבל ממנו סך של 215,000 ₪. שטראוס הפקיד בחשבונו בבנק ארבעה שיקים מתוך הששה שהנאשם מסר בידו.

בעקבות המעשים שיוחסו לנאשם באישום זה הוא נעצר, וביום 6.9.09 שוחרר ממעצר, לאחר שחתם על כתב ערובה ובו התחייב, בין היתר, שלא ליצור קשר בכל דרך שהיא ולא להיפגש עם אנשי החברות שממשרדיהן נטל את השיקים. אף על פי כן, ביום 14.9.09 יצר הנאשם קשר טלפוני עם מר יעקב שני, מנכ"ל החברות הנזכרות, וביקש להיפגש עמו. בפגישה ביניהם ניסה הנאשם לשכנע את שני לבטל את התלונה במשטרה. הנאשם יצר קשר טלפוני עם מר שני גם ביום 16.9.09.

על בסיס העובדות הללו, הורשע הנאשם בעבירת גניבה, בעבירת זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, בעבירת שימוש במסמך מזויף, בעבירת קבלת דבר במרמה ובעבירת הדחה בחקירה.

על פי העובדות המובאות באישום 2, במועד כלשהו לפני 31.8.08, נכנס הנאשם למשרדו של מר דוד רייכרט, בעליהן של חברות "אמיד שירותי בינוי והידור" ו"אמיד ד. בע"מ", ונטל מתוכו בגניבה שיקים שונים שהיו משוכים על חשבונותיהן של שתי החברות. הנאשם מילא באחד השיקים סכום של 28,000 ₪, וחתם עליו חתימה הנחזית להיות חתימתו של רייכרט. ביום 31.8.08 העביר הנאשם את השיק לידי מר יגאל דוגה, שהוא בעליה של חברה לניכיון שיקים, וקיבל ממנו תמורתו סכום של 25,814 ₪. הנאשם שב ופנה לדוגה וביקש למסור לידו לניכיון שיק נוסף שגנב מרייכרט, אך דוגה סירב לקבלו והעסקה לא יצאה אל הפועל.

על בסיס העובדות המפורטות באישום זה הורשע הנאשם בעבירת גניבה, בעבירת זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר, בעבירת שימוש במסמך מזויף ובעבירת קבלת דבר במרמה.

ביום 30.12.2010 התקיים דיון בו טענו הצדדים לעניין העונש.

ב"כ המאשימה הגיש לבית המשפט העתק מן המרשם הפלילי נגד הנאשם, ממנו עולה כי לנאשם הרשעות קודמות בגין עבירות שביצע מאז היה בן 17, בהן עבירות אלימות, רכוש, מרמה, בריחה ממעצר ועבירות מס לפי חוק המע"מ. סה"כ הורשע הנאשם בעבר 8 פעמים, בגין 25 עבירות. הרשעתו האחרונה של הנאשם היא משנת 2003, אז הורשע בבית משפט זה בגין עבירות רכוש ומרמה שביצע בתקופה שמשתרעת בין 1997 לבין 2000. בגין העבירות הללו הוטלו על הנאשם 4 חודשי מאסר בפועל לריצוי בדרך של עבודות שירות, וכן מאסר על תנאי וקנס.

יש לציין, כי הנאשם מעולם לא ריצה מאסר בפועל שלא במסגרת עבודות שירות.

ב"כ המאשימה בטיעוניו לעונש, הגיש, לצד הרישום הפלילי, הצהרת נפגע עבירה של דוד רייכרט, מיום 15.12.2010. בהצהרה תיאר רייכרט את תוצאות הפגיעה בו, ובעיקר טען לנזקים בביצוע העבודה, לאובדן לקוחות, לאובדן רווח עתידי ולפגיעה במוניטין מול הלקוחות – נזקים שאותם העריך בעשרות אלפי שקלים.   

ב"כ המאשימה טען, כי בעובדות כתב האישום שבהן הודה הנאשם מתבטאת חומרה מיוחדת שנובעת מן העובדה, שהנאשם ביצע את העבירות תוך ניצול יחסי אמון שנוצרו בינו לבין המתלוננים, ואשר היו מבוססים על יחסים עסקיים ביניהם.

כמו כן, בדבריו הדגיש, כי אין מדובר באירוע חד פעמי שנעשה בשל מצוקה רגעית, אלא בפעולות גניבה מתמשכות שנעשו במועדים שונים ואשר הצריכו תכנון ותעוזה יוצאי דופן, כאשר באותן פעולות שלשל הנאשם לכיסו במרמה סכום גבוה מ-200,000 ₪.

ב"כ המאשימה טען, כי בהתחשב בעובדה שאין זו המעידה הראשונה של הנאשם ובהתחשב בהיבטי החומרה שציין, יש מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל שלא לריצוי בדרך של עבודות שירות, וזאת לתקופה המרבית שצוינה בהסדר הטיעון, קרי: 10 חודשים. כמו כן, ביקש להטיל על הנאשם מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים.