מ.י. פרקליטות מחוז ירושלים נ' איברהים

הכרעת דין

העובדות

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין התשל"ז – 1077 (להלן: החוק), ידיעה כוזבת על עבירה מסוג פשע לפי סעיף 243 לחוק ומעשה פזיזות או רשלנות לפי סעיף 338 לחוק.

על פי עובדות כתב האישום ביום 12.9.08 בשעה 10:28 לערך הבחינה ניידת סיור בקטנוע קואנג יאנג שהיה נהוג על ידי הנאשם מבצע פניית פרסה אסורה בשדרות הראל במבשרת ציון. צוות הניידת סימן לנאשם וכרז לו לעצור בשולי הדרך. הנאשם האט, אך לפתע הגביר את מהירות נסיעתו ונסע במהירות לכיוון אבו גוש. בדרך נהג הנאשם בפראות, עבר מנתיב לנתיב ולא אותת כחוק, כשהניידת כורזת לעברו לעצור גם במהלך המרדף. הנאשם נטש את האופנוע בצד הדרך. לאחר מכן דיווח הנאשם בכזה למעסיקו שהיה בעלי הקטנוע כי הקטנוע נגנב מחצר ביתו. כתוצאה מכך התלונן המעסיק בתחנת המשטרה על הגניבה שכביכול ארעה.

ביום 6.9.10 השיב הנאשם לכתב האישום. הוא העלה טענת אליבי וטען כי היה בדרכו חזרה מירושלים לאבו גוש, כשהוא נוהג ברכב ולא באופנוע. הנאשם לא חלק על עצם התרחשות האירוע אלא על זהותו של הנהג, וטען כי הוא לא נהג באופנוע (פרוטוקול עמ' 3). לא היתה מחלוקת על כך שהקטנוע נשוא כתב האישום נמסר לשימוש של הנאשם על ידי מעסיקו והנאשם נהג בו באופן קבוע. לאחר שהתקיים דיון לפי סעיף 144 לחוק העונשין ולאחר שהתבקשה והתקבלה חוות דעת פסיכיאטרית, נשמעו ראיות בתיק.

ראיות התביעה

עדת התביעה הראשונה היתה הגב' מירב פדה, רכזת ביטחון בחברת פלאפון. באמצעות העדה הוגש מוצג ת/1, איכון מכשיר הטלפון של הנאשם ביום האירוע. מהמוצג עולה כי הנאשם קיבל והוציא שיחות טלפון באותו יום החל מהשעה 10:17 ובשעות שונות במהלך היום, כאשר בכל השיחות שבוצעו עד סביבות השעה 12:15 אתרי התחלת השיחות ואתרי הסיום שלהן היו אבו גוש או אבו גוש צפון. לאחר השעה 12:15 חלק מהשיחות עברו דרך אתר קריית ענבים וחלקן דרך אבו גוש צפון.

לשאלה אם ישנה אפשרות שהנאשם נמצא בזמן ביצוע השיחות בעיר העתיקה בירושלים השיבה העדה כי "היה שקוף שזה לא יכול להיות", אך ציינה כי על אף הוודאות בדקה במפת האתרים ומצאה כי בין העיר העתיקה בירושלים לבין אבו גוש נמצאים עשרות אתרים, והדבר גורם לה לומר "באופן די ודאי עד כדי מוחלט" שמנוי שנמצא בעיר העתיקה לא ייקלט באתרים של אבו גוש (עמ' 10 שורות 4-7. אציין בסיפא לדברי העדה לא נרשמה המילה לא, השוללת את האפשרות שהמנוי הנמצא בעיר העתיקה ייקלט באבו גוש, אולם הדבר עולה בוודאות מהרישא לדברים שהובאו לעיל וכן מההקשר הכולל).

בחקירתה הנגדית העידה העדה כי כאשר המכשיר כבוי לא ניתן לדעת היכן הוא נמצא (עמ' 10 שורות 24, 25). כשנשאלה לגבי מקומות שאין בהם קליטה השיבה כי בשנים האחרונות אזורים ללא קליטה צומצמו מאד והמערכת מתוכננת לקלוט שיחות, גם אם השליטה חלשה. (עמ' 10 שורה 27). בחקירה החוזרת הבהירה כי האתרים בין מבשרת ציון ואבו גוש נמצאים בקרבה ומכסים שטח גיאוגרפי קרוב, אבל המצב שונה כשמדובר בעיר העתיקה (עמ' 12 שורות 14, 15).

תדפיס השיחות ת/1 אינו כולל פירוט של מספרי הטלפון שמהם ואליהם נעשו השיחות. אולם ניתן לראות בו שתי שיחות ינכנסות בשעה 10:17, שיחה יוצאת בשעה 10:49, שיחה נכנסת בשעה 11:00, שיחה יוצאת בשעה 11:05 ושיחה נכנסת בשעה 11:07. השיחות הבאות בוצעו לאחר השעה 12:30.

העדה תאיר דיין היתה בזמן הרלוונטי שוטרת סיור בתחנת הראל. היא העידה כי במהלך סיור שגרתי כשהיא בניידת עם מתנדב הבחינו ברוכב אופנוע מבצע פניית פרסה במקום אסור. הם נסעו אחריו והורו לו לעצור, סימנו וכרזו לו. הרוכב המשיך בנסיעה במחלף לכיוון תל אביב כשהם אחריו. רוכב האופנוע עשה סימן שהוא עוצר, האט, הניידת האטה אחריו והתקדמה לשולי הכביש. תוך כדי האטה הרוכב האיץ ונסע לכיוון אבו גוש. הניידת רדפה אחריו כשהשוטרים כורזים ומסמנים לו לעצור. הרוכב נכנס לאבו גוש לסימטאות צרות ובשלב מסויים נעלם (עמ' 13). העדה מיקדה את שעת תחילת האירוע בהתאם לרישום במוקד בשעה 10:28 (עמ' 14 שורה 3), והעריכה כי האירוע כולו ערך כ-20-25 דקות 0שם, שורה 7). היא העידה כי הרוכב חבש קסדה והיא לא ראתה את פניו. תיאורו לא כלל מאפיין ייחודי כלשהו (עמ' 14 שורות 14, 15).

העד רפאל דהן הוא בעלים ומנהל בחברת מ.ג. דפוס, החברה שבה הועסק הנאשם כשליח, אשר סיפקה לנאשם את הקטנוע נשוא כתב האישום. העד תיאר אירועים ממועד גילוי העבירה וסמוך לכך, אולם עדותו בעניין זה היתה בעיקרה עדות שמיעה ולא אתייחס אליה. לאחר שנמצא האופנוע הגיע העד יחד עם מנהלו של הנאשם מוסא ג'נאח לאתר בגבעת המטוס כדי לשחרר את הקטנוע. הוא העיד כי ארגז המטען של הקטנוע היה נעול אך ניתן היה להבחין כי הוא ריק. העד הוסיף עוד כי על הקטנוע לא נראו סימני פריצה (עמ' 19 שורות 6-9).

באשר לשימוש בקטנוע העיד כי הקטנוע היה בדרך כלל צמוד לנאשם, הביטוח היה על שמו של הנאשם בלבד והוא היה רשאי להשתמש בו גם לצרכים פרטיים (עמ' 19 שורות 10-12). יצויין כי האירוע נשוא כתב האישום התרחש ביום ששי שבו אין עבודה בחברה (עמ' 19 שורה 29).

העד מוסא ג'נאח הוא מנהל בחברת מ.ג. דפוס בה עבד הנאשם כשליח. הקטנועים ששימשו את החברה נרשמו בתקופה הרלוונטית על שמו. העד תיאר כי בים 12.9.08 הודיעה לו אשתו כי התקשו מהמשטרה והודיעו שנגנב קטנוע הרשום על שמו. הוא התקשר לשני השליחים שהשתמשו בקטנועים. הנאשם ואדם נוסף. לדבריו הנאשם השיב לו כי הוא אינו בביתו, הוא בכיוון העיר העתיקה, ובעוד 10 דקות יהיה בבית ויגיד לו מה המצב. הנאשם הודיע לו שהגיע לביתו וראה שהקטנוע לא נמצא. הנאשם לא זכר בדיור מתי ראה את הקטנוע בפעם האחרונה, ובבוקר יום ששי לא שם לב אם הקטנוע נמצא בבית או לא. לכן, לדברי העד, מסר בתלונתו במשטרה כי הגניבה היתה ביום 11.9.08 או ביום 12.9.08 (עמ' 21 שורות 21-26, עמ' 22 שורות 2, 3, עמ' 24 שורות 2-5).

גם עד זה, בדומה לקודמו, העיד כי הקסדה לא היתה באופנוע וכי לא נראו עליו סימני פריצה (עמ' 23 שורות 4, 7, עמ' 25 שורה 4).

העד מסר כי שוחח עם הנאשם ביום האירוע פעמיים, שיחה אחת שבה התקשר אליו והודיע לו על החשד לגניבת הקטנוע, ושיחה שניה שבה הודיע לו הנאשם שהקטנוע איננו (עמ' 24 שורות 12-14).

העד זכר כי הנאשם שינה את גירסתו במהלך חקירתו במשטרה, אך לא זכר בדיוק באיזה פרט (עמ' 22 שורה 28).

שתי ההודעות שמסר העד במשטרה הוגשו בהסכמה וסומנו ת/4, ת/5. בהודעה ת/4 מסר העד כי דיבר עם הנאשם לאחר פניית המשטרה. הנאשם מסר לו כי הוא בעיר העתיקה וכי יגיע הביתה בעוד 10 דקות. אחרי 10 דקות הנאשם הודיע לו כי הקטנוע אינו נמצא על יד ביתו (ת/4 שורות 34-38). בהודעה ת/5 מסר העד כי התקשר לנאשם ושאל על האופנוע, והנאשם השיב לו כי אינו יודע אם הוא נמצא מאחר שהוא בעיר העתיקה (שורה 7). העד ביקש מהנאשם לעזוב הכל ולבדוק, ולאחר 10 דקות השיב לו הנאשם שהקטנוע איננו. לדברי העד הטלפון מהמשטרה היה בשעה 10:00 או 10:30 והוא התקשר לנאשם בשעה 10:30 (ת/5 שורות 4, 6).

בהמשך ההודעה ת/5 התייחס העד ג'נאח לסתירות בגירסת הנאשם בשיחות שניהל עימו. הוא הסביר כי הנאשם טען בתחילה שכשיצא מביתו ביום ששי, יום האירוע, לא שם לב אם הקטנוע נמצא במקום, ולאחר מכן טען כי הבחין בו (שורות 14-16). בנוסף, הנאשם הסביר שאינו יכול להתקשר לביתו ולבקש שיבדקו אם האופנוע נמצא במקומו. בתחילה טען שאין איש בבית, ולאחר מכן אמר שאימו ישנה (שורות 16-18). הדברים אינם קבילים כראיה לאמיתות תכנן של עובדות שנמסרו על ידי הנאשם, אולם העדות יכולה להתקבל כראיה לכך שהנאשם אמר את הדברים באזני העד.

גירסת הנאשם