מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' עוטאללה

החלטה

ההגנה מבקשת לעיין בעברו התעבורתי של המנוח שמותו, לפי המאשימה, נגרם כתוצאה מהתאונה בה מואשם המבקש.

ההגנה סבורה, כי עברו של המנוח יכול להעיד על דרך נהיגתו.

המשיבה מתנגדת לבקשה זו.

המסגרת הנורמטיבית בסוגיה זו נקבעה בשני חוקים: חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א – 1981 וכן סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982.

המסקנה משני דברי החקיקה הנ"ל הינה שיש לבחון רלוונטיות הרשעה ספציפית בעברו של מי שמבקשים את גליון הרשעותיו והשלכותיה על שאלת בירור האישום בתיק.

להמחשת האמור לעיל, יובאו דבריו הבאים של כב' השופט זמיר, בבש"פ 4157/00 עופר נמרודי נ' מדינת ישראל: "בית המשפט קובע מבחן להגדרת המונח "חומר חקירה"... התכלית היא שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, והמבחן, המגשים תכלית זאת, הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום".

פרשנותה של כב' השופטת דורנר לעניין זכות לגלוי מידע מהרישום הפלילי, נוסחה בבש"פ 4481/00 יחזקאלי נ' מדינת ישראל, לפיה, הגילוי נדרש לבירור מהימנותו של עד ובעל דין ביקש את הגילוי: "ככלל, עבר פלילי של עד עשוי להשפיע על ממצאי מהימנות הנקבעים לגביו".

במקרה דנן, לא חל העיקרון שנקבע בפסיקה לעניין גילוי גיליון הרשעות קודמות של עד.

שהרי מתבקש בתיק זה, גיליון המרשם התעבורתי של המנוח, שברי כי אינו עד במשפט ומשכך, לא יכולה להיבחן שאלת מהימנותו על רקע עברו התעבורתי.

זאת ועוד, אין לעברו התעבורתי של המנוח, כל רלוונטיות לשאלת אשמו של המבקש במקרה דנן, שאמורה להיבחן באופן נפרד וללא קשר לעברו של המנוח.

אשר על כן, בקשת המבקש נדחית.

המזכירות תמציא העתק מהחלטתי זו לצדדים בפקס עוד היום.

ניתנה היום, כ"ב אייר תש"ע, 06 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: