מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' חמוד ואח'

גזר דין

1.נגד שני הנאשמים הוגש כתב אישום אשר ייחס להם עבירה של גרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות (עבירה על פי סעיפים 333+335(א)(1)(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977).

2.על פי עובדות כתב האישום ביום 26.10.03 הגיע מחמוד חמוד (להלן: "המתלונן") לביתו והבחין בהתקהלות של אנשים, הזורקים אבנים לעבר ביתו. למתלונן נאמר כי תוקפים את בית הבד שבעלותו, בדיר חנא, והמתלונן נסע עם רכבו לבית הבד. בהגיעו למקום החל נאשם מס' 2 (להלן: "זוהדי") לדפוק על רכבו של המתלונן במקל ואף היכה אותו במקל. נאשם מס' 1 (להלן: "רפעת") זרק אבן גדולה לעבר המתלונן שפגעה לו במותן. בהמשך, כאשר הרכב עצר, לאחר שנתקל בקיר, הוציאו הנאשמים, ביחד עם אחרים שהיו במקום, את המתלונן מהרכב והיכו אותו בכל חלקי גופו. כתוצאה מהמכות ומפגיעת האבן נגרמו למתלונן חבלות בגופו.

3.שני הנאשמים כפרו בעובדות כתב האישום.

4.בהכרעת דין מיום 30.3.08 קבעתי כי הוכחו כל עובדות כתב האישום והרשעתי את הנאשמים בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום.

5.בטרם נגזר דינם של הנאשמים, הם הגישו בקשה לביטול הכרעת הדין ומתן אפשרות להביא ראיות נוספות. נעתרתי לבקשת הנאשמים והתרתי הבאת ראיות נוספות ולאחר שמיעתן, בהחלטה מיום 9.9.09, דחיתי את בקשתם לביטול הכרעת הדין.

6.שני הנאשמים אחים. הנאשם מס' 1 בן 38 והנאשם מס' 2 בן 40. לנאשם מס' 1 אין הרשעות קודמות. לנאשם מס' 2 הרשעות קודמות בעבירות של התנהגות פרועה במקום ציבורי, תגרה במקום ציבורי והכשלת עיקול ואיומים.

7.בטיעוניה לעונש הפנתה ב"כ המאשימה לנסיבות החמורת של ביצוע העבירה בה הורשעו הנאשמים – מעשה בריונות לשמו, המעמיד את הציבור בסכנה – וביקשה להחמיר בעונשם של הנאשמים. ב"כ המאשימה ביקשה כי נסיבותיהם האישיות של הנאשמים יסוגו אל מול האינטרס הציבורי. ב"כ המאשימה ביקשה למזער במשקל הסכם הסולחה שנחתם בין הנאשמים למתלונן וביקשה לגזור עליהם מאסר בפועל, מאסר על תנאי לתקופה מרתיעה, פיצויים למתלונן וקנס.

8.ב"כ הנאשמים ביקש שלא לזקוף לחובת הנאשמים את העובדה שלא הודו ונלחמו על חפותם. באשר לנסיבות ביצוע העבירה טען כי מדובר ברף הנמוך של עבירות החבלה, כאשר מדובר היה בקטטה המונית בכפר, פרי סכסוך מתמשך בין שתי חמולות, וכאשר מדובר במעשה שבוצע בלהט היצר.

ב"כ הנאשמים הפנה לנסיבות האישיות של שני הנאשמים. באשר לנאשם מס' 1, אין לחובתו הרשעות קודמות. הוא נשוי, אב לשלושה ילדים ואשתו בהריון. הוא עובד לפרנסתו מחוץ לכפר וזוכה להערכה מכל מכריו. הוא תורם לנזקקים ולמעט האירוע נשוא האישום חי חיים נורמטיביים לחלוטין. לטענת ב"כ הנאשמים, המדובר במעידה חד פעמית של הנאשם , כאשר עונש מאסר יפגע באופן קשה הן בנאשם והן בבני משפחתו.

באשר לנאשם מס' 2, גם הוא נשוי, אב לשלושה ילדים והוא הבעלים של שתי חברות שעוסקות בעבודות בניה ושיפוצים, מפרנס יחיד של משפחתו וכן מפרנס של 35 משפחות של עובדיו. לנאשם מס' 2 אכן יש הרשעות קודמות אך הוא לא היה מעורב במעשי אלימות פיזית ואין בהרשעות הקודמות כדי להעיד על אופי עברייני.

ב"כ הנאשמים טען כי חלפו למעלה משש שנים ממועד ביצוע העבירות כאשר כתב אישום הוגש כשנתיים לאחר האירוע ולאחר מכן, במשך 5 שנים נלחמו הנאשמים על חפותם. ב"כ הנאשמים ביקש ליתן משקל לתקופה זו, שהיתה מורטת עצבים עבור הנאשמים.

ב"כ הנאשמים גם הפנה להסכם הסולחה שנחתם עם המתלונן, ואש על פיו משפחת הנאשמים תפצה את משפחת המתלונן בסכום של 70,000 ₪, כאשר בהסכם הסולחה יש גם פניה לביהמ"ש להתחשב בהסכם בבואו לגזור דינם של הנאשמים.

9.לאחר סיום הטיעונים לעונש ביקשתי חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות, באשר לאפשרות ריצוי עונש מאסר בעבודות שירות. בהחלטתי ציינתי כי הדבר נעשה מבלי שיהיה בו כדי לפתח ציפיות אצל הנאשמים ומבלי שהגעתי להחלטה בדבר העונש הראוי.

10.הממונה על עבודות שירות חיווה דעתו כי שני הנאשמים יוכלו לרצות עונש מאסר בעבודות שירות שצויינו בחוות הדעת.

11.היום, לאחר ששקלתי את הנסיבות לקולא ולחומרה, החלטתי אכן להטיל על הנאשמים מאסר שירוצה העבודות שירות.

12.מחד לקחתי בחשבון את הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות, כאשר בניגוד לב"כ הנאשמים, אשר רואה בעובדה שמדובר בעבירה שבוצעה בהתלהטות היצרים באירוע קטטה המוני – נסיבה לקולא, אני סבורה כי הדבר מהוה דוקא נסיבה לחומרה.

13.מאידך, לקחתי בחשבון את גילם של הנאשמים, העובדה ששניהם בעלי משפחות המפרנסים את בני משפחתם בכבוד, את העובדה שלנאשם מס' 1 אין הרשעות קודמות והעבירות שביצע הנאשם מס' 2 אינן מעידות על אופי עברייני. כן לקחתי בחשבון את הסכם הסולחה שנערך בין הנאשמים למתלונן, אשר יש בו היבט של קבלת אחריות, גם אם הנאשמים לא הודו בעובדות כתב האישום וממשיכים לדבוק בטענה לחפותם.

14.בשים לב לאמור, במאזן האינטרסים המנוגדים – זה של הציבור לעומת האינטרס האישי של הנאשמים, אני סבורה כי בנסיבות המקרה ניתן ליתן משקל לאינטרס האישי של הנאשמים באופן שעונש המאסר שיושת עליהם (ואין חולק כי עונש מאסר הינו העונש הראוי בנסיבות אלה) ירוצה שלא מאחורי סורג ובריח אלא בעבודות שירות (וראה בענין זה פסק דינו שלכבוד השופט ג'ובראן בע"פ 5641/09 מדינת ישראל נ. דניס ברזינסקי (פסק דין מיום 22.3.2010).

15.אשר על כן אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים 6 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא כי לא יעברו בתקופה של 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות מסוג פשע, ויורשעו בגינה וכן קנס בסך 3,000 ₪. כמו כן ישלם כל אחד מהנאשמים למתלונן פיצוי בסך 5,000 ₪.