מ.י. פרקליטות מחוז חיפה-פלילי נ' גנח

החלטה

בפני בקשת הסנגור לפעול עפ"י סעיף 133 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), וסעיף 94 לחסד"פ, קרי, לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו עקב אי התייצבות תובע מטעם המאשימה.

1.כנגד הנאשם הוגש ביום 8.1.07 כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של קבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירה לסעיף 411 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.מעובדות כתב האישום עולה כי, הנאשם היה בכל הזמנים הרלבנטיים לכתב האישום בעליו של בית עסק "אפיק מתכת ומסחר בע"מ" הנמצא ברח' יונה 63 בפרדס חנה (להלן:"בית העסק").

מתחילת שנת 2003 ועד ליום 11.1.04 הועסק אוני מימוני (להלן:"רוני") בתור נהג במפעל "אסטרון – עבודות הנדסיות בע"מ" הנמצא באזור תעשיה קרית ביאליק (להלן:"המפעל"). במסגרת עבודתו העביר רוני סחורה שונה של המפעל (להלן:"הסחורה") ללקוחות המפעל וכן העביר סחורה ממחסן המפעל הנמצא בקרית ביאליק למחסן המפעל הנמצא בחולון.

במהלך חודש 08/2003 או בסמוך לכך, סוכם בין הנאשם לרוני, כי רוני יגנוב סחורה מהמפעל וימכור אותה לנאשם במחירים נמוכים מהמחירון של המפעל בתמורה לכסף מזומן.

בהמשך למתואר לעיל, ועד סוף לשנת 2003 או בסמוך לכך, במספר רב של הזדמנויות, אשר מועדיהן אינו ידוע למאשימה, גנב רוני סחורה מהמפעל (להלן:"הסחורה הגנובה"). הנאשם קיבל במזיד מרוני את הסחורה הגנבה כשהוא יודע כי היא נגנבה בפשע ונטל עליה שלטה. שוויה של הסחורה הגנובה שנתפסה ביום 11.1.04 בבית העסק הסתכם בכ- 73,000 ₪ בהתאם למחירון של המפעל.

במעשיו המתוארים דלעיל קיבל הנאשם נכסים שהושגו בפשע.

3.לאחר מספר ישיבות אליהן זומן הנאשם ולא התייצב, ביום 15.9.08 קיימתי הקראה ובה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום והתיק נקבע לשמיעת הראיות ליום 24.11.2010. לאור בקשה מוסכמת מטעם הצדדים התיק נדחה לשמיעת ראיות ליום 31.12.09 ובמהלך ישיבה זו נשמעה עדותו של העד שמי גדעון בלבד, והתיק נדחה להמשך חקירתו הנגדית של העד שמי גדעון ולשמיעת יתר עדויות התביעה ליום 29.4.10.

לאור בקשת הצדדים ישיבת הוכחות בתיק זה נדחתה מספר פעמים ונקבעה לבסוף ליום 21.12.10.

4.לאחר קביעת מועד ההוכחות פרצה שביתת הפרקליטים, ולישיבת הוכחות של יום 21.12.10 לא התייצבה הפרקליטה, ובעקבות זאת העלה הסנגור את בקשתו לזכות את הנאשם.

5.הסנגור הפנה לפסיקה שניתנה על ידי בתי משפט שונים, וטען כי יש לזכות את הנאשם ולחילופין להטיל הוצאות ראויות על המאשימה וזאת מן הנימוקים הבאים:

א.צוות הפקידות של הפרקליטות אינו שובת והם יכלו להגיש בקשת דחייה של ישיבת הוכחות ולחסוך בזמן שיפוטי יקר ובזמנו של הסנגור והנאשם אשר פינו יום שלם לצורך שמיעת הוכחות בתיק זה.

ב.האינטרס הציבורי מחייב במקרה דנן לזכות את הנאשם, שכן כתב אישום נגדו הוגש בשנת 2007 כאשר העבירות המיוחסות לו בוצעו, כנטען בכתב האישום, במהלך שנת 2003, וכיום אנו בסוף שנת 2010 כאשר נשמעה רק עדותו של עד תביעה אחד בלבד. לקיים ישיבות הוכחות בשנת 2011 כעבור למעלה מ-7 שנים מיום ביצוע העבירות המיוחסות, הינו נטל כבד מנשוא ופוגע בהגנתו של הנאשם, שכן אין לצפות מהעדים שיזכרו בדיוק מה שאירע לפני כשבע שנים, אם לא יותר.

6.סעיף 133 לחסד"פ [נוסח משולב] תשמ"ב-1982, שזו לשונו:

"העדר תובע

לא התייצב התובע במועד שנקבע למשפט אף על פי שהודע לו המועד, ובית המשפט לא ראה לדחות את המשפט למועד אחר, ינהג בית המשפט כאמור בסעיף 94 כאילו חזר בו התובע מהאישום, אולם רשאי הוא להרשיע את הנאשם בעבירה המתגלית מן העובדות שהודה בהן או שהוכחו, ולגזור את דינו".

אין מחלוקת כי מאחר והנאשם כפר בעובדות כתב האישום, משמעות הפעלת הסמכות לפי סעיף 133 הנ"ל היא זיכויו של הנאשם, שכן סעיף 94 לחסד"פ קובע כי:

"חזר בו תובע מאישום לפני תשובת הנאשם לאישום, יבטל בית המשפט את האישום; חזר בו לאחר מכן, יזכה בית המשפט את הנאשם מאותו אישום".

7.כעולה מהוראות סעיף 133 לחסד"פ, בית המשפט מוסמך לפעול באחת משתי דרכים, במקרה של העדר הופעה מטעם המאשימה: הדרך האחת להורות על ביטול כתב האישום והדרך השניה לדחות את הדיון למועד אחר. בית המשפט יפעיל את שיקול הדעת המוקנה לו בסעיף הנ"ל לפי הנסיבות הקונקרטיות בכל מקרה ומקרה, כאשר נקודת האיזון בין האינטרסים העומדים על הפרק, והמושכים לכיוונים הנוגדים, יכולה להשתנות עם חלוף הזמן.