מ.י. פרקליטות מחוז הצפון-פלילי נ' דהן

החלטה

1.לפניי בקשה לביטול כתב אישום מחמת "הגנה מן הצדק".

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של התעללות בחסר ישע; הזנחת מושגח; תקיפה הגורמת חבלה של ממש; והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו.

2.על-פי המתואר בכתב האישום, חתמה אמו של הנאשם, כתשעה חודשים טרם פטירתה, על ייפוי-כח בו מינתה את בנה (הנאשם) לאפוטרופוס על כל נכסיה. בתמורה התחייב הנאשם לדאוג לאם, להעניק לה טיפול נאות ולדאוג לכלכלתה ומגוריה עד יום מותה.

הנאשם חתם על ייפוי הכוח, והעביר על שמו את הבית והמשק השייכים לאם, במושב מליאה, ובנוסף שלט בהכנסותיה הכספיות. אולם, על פי הנטען, הנאשם לא עמד בהתחייבות לטפל באם, ולמרות נזקקותה לטיפול הותירה לבדה בביתה ימים שלמים, ולא דאג לצרכיה הפיזיים. הנאשם, כך נטען בכתב האישום, מנע מן האם מזון, לא דאג לתנאי מחייה סבירים בהשאירו את האם בגפה בבית המנותק מחשמל וממקור מים זורמים, וכשהבית מלוכלך ומעלה עובש. הוא אף קילל את האם ותקף את קרובת משפחתה אשר הגיעה לבית האם לשם ביקור.

עקב מעשיו של הנאשם בעת שביקרו בבית קרובות המשפחה ועובדת סוציאלית, הוזמנו למקום שוטרים. כאשר אחד החוקרים ביקש לגבות מן האם הודעה, נכנס הנאשם לחדר וצעק ובכך מנע את גביית ההודעה.

3.הנאשם מעלה מספר טענות מכוחן הוא מבקש להורות על מחיקת כתב האישום:

ראשית, כתב האישום נגדו הוגש בשיהוי "בלתי נסבל", למעלה מחמש שנים לאחר התרחשות הארועים.

שנית, הנאשם טוען לפגם או פסול בכתב האישום, כאשר לטענתו הוא לא נחקר על העובדות המפורטות בכתב האישום. עוד טען כי עד ראייה בשם משה כהן, אשר היה ידוע למאשימה, לא זומן לחקירה.

שלישית, טוען הנאשם להפרת זכות השימוע.

רביעית, נטען כי יש לבטל את כתב האישום מאחר ואין להגדיר את הנאשם כמי שהיה "אחראי על קטין או חסר ישע".

4.באשר לטענה בדבר שיהוי בהגשת כתב האישום, יש צדק בטענת הנאשם כי מדובר בשיהוי ארוך ובלתי מוסבר. התלונה נגד הנאשם הוגשה ביום 22.12.04. האם נפטרה מספר ימים לאחר מכן. כתב האישום הגש כחמש שנים מאוחר יותר, ביום 16.7.09. אף המאשימה בתגובתה מודה כי השלמת החקירה בתיק זה ארכה זמן רב, אולם היא סבורה כי בשל חומרת העבירות לא ניתן היה להמנע מהגשת כתב-האישום.

עמדתי היא כי על אף השיהוי בו נקטה המאשימה, אין בכך להוביל לביטול כתב האישום מחמת "הגנה מן הצדק". על עקרון ההגנה מן הצדק נאמר לא אחת, כי הוא:

"נועד במהותו לתת כוח בידי בית-המשפט לבטל אישום פלילי כנגד אדם מקום שהגשתו לוקה באי-סבירות קיצונית הגובלת בפגיעה באמות מידה בסיסיות של צדק והגינות כלפי הנאשם" (על"ע 2531/01 שמעון חרמן נגד הועד המחוזי של לשכת עורכי-הדין בתל-אביב יפו, פ"ד נח(4)55).

בהתאם לכך, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בטענת הגנה הנבחנת במנותק משאלת חפותו או אשמתו של הנאשם, נקבע כי הגנה זו תחול רק בהתקיים נסיבות חריגות, בעלות עוצמה ומשקל מיוחד. באשר למצב של שיהוי בהגשת כתב אישום, המבחן המרכזי לקיומן של נסיבות חריגות נעוץ בהערכת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן מפני האישומים.

5.בשלב זה, לא ניתן להתרשם האם, ובאיזו מידה, פגע השיהוי ביכולתו של הנאשם להתגונן, ולכן, מאחר ולא השתכנעתי כי שיהוי זה, מקומם ככל שיהיה, הוא בעל עוצמה ומשקל מיוחד, אין מקום להורות בעקבותיו על ביטול כתב האישום.

יחד עם זאת, אציין כי במידה ובמהלך המשפט יובאו בפניי ראיות המצביעות על פגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן, עקב השיהוי, ילקח הדבר בחשבון בעיתו.

6.באשר לטענה בדבר פגם או פסול בכתב האישום, כמו גם טענתו של הנאשם באשר לאי העמידה בתנאי של "אחראי על קטין או חסר ישע", יצוין כי המקום הראוי לדון בטענות אלה הוא מהלך המשפט עצמו, ועל כן אמנע מלהתייחס לדברים במסגרת החלטה זו. אין מדובר בטענות מקדמיות, אלא בטענות המתייחסות לחומר הראיות הקיים בידי המאשימה ולקווי הגנה אפשריים.

בשלב זה, כאמור, אין לקבל את הטענות כעילה לביטול כתב האישום.

7.הנאשם העלה בנימוקיו טיעון נוסף, אותו לא ציין בפתח הדברים כעילה לביטול כתב האישום, ובו תוקף את המאשימה ובפרט את המוסד לביטוח לאומי ורשויות הרווחה, על מחדליהם בתחום הרווחתם של בני גיל הזהב בכלל ושל אימו המנוחה בפרט. לטענת הנאשם, המשטרה לא בדקה וחקרה את הפעולות שנקטו הרשויות בטיפולם במנוחה, ובכך למעשה נמצא הנאשם מופלה ביחס לנושאי משרה ברשויות הרווחה והמדינה.