מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' שביטה בן סלים

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של מכירת טובין שסומנו בפנקס סימני המסחר ללא רשות הבעלים בניגוד לסעיף 60(א)(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב – 1972 ובעבירה של החזקת טובין הנושאים סימן מסחר רשום ללא היתר כדין לצרכי מסחר בניגוד לסעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב – 1972.

2.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן, כי ביום 29.12.07 בשוק טירה, החזיק הנאשם ברכבו לצורך מסחר 59 זוגות נעליים הנושאות את סימן המסחר של חברת "נייקי", כאשר נעליים אלה סומנו בסימן המסחר הנ"ל, שלא בהסכמת הבעלים, וללא ידיעתם. במועד זה מכר הנאשם מספר זוגות נעליים שכאמור הינן מזוייפות.

3.לאחר הרשעתו, נשלח הנאשם לבקשת הסניגור לשירות המבחן על מנת לקבל תסקיר לענין העונש ואף לענין המנעות מהרשעה.

שירות המבחן הגיש ביום 2.12.09 תסקיר, ממנו עולה, כי הנאשם לא טרח להציג בפני שירות המבחן אישורים המעידים על לימודיו ובכדי לבחון השלכות הרשעתו על מצבו. אוסיף ואומר, כי בין מועד הגשת התסקיר ובין ישיבת יום 9.5.10, עת טענו הצדדים לענין העונש, לא ניצל הנאשם את התקופה הנ"ל על מנת לשוב ולפנות לשירות המבחן ולהציג תשתית עובדתית כלשהי אשר יהא בה כדי להביא את שירות המבחן להמלצה לענין קיום הרשעה או ביטולה.

יתר על כן, שירות המבחן אף סבר כי אין מקום לבחון את התאמתו של הנאשם לעבודות של"צ נוכח היעדר שיתוף פעולה של הנאשם, אשר כאמור, לכאורה, מלמד על קשיים במילוי תנאי השל"צ.

4.הלכה היא, כי הרשעה הינה הכלל הרחב, ואי הרשעה הוא החריג.

לענין זה, הלכה פסוקה, שהימנעות מהרשעה אפשרית רק במקרים יוצאי דופן, בהם אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעה לבין חומרתה של העבירה (ראה את קביעתה של כב' השופטת פרוקצ'ה בע"פ 2669/00 מ"י נ' פלוני).

במקרה דנן, היחס בין הרשעה לבין חומרת העבירות הינו סביר, ולא מדובר במקרה חריג ויוצא דופן. במיוחד, כאשר הנאשם לא טרח להמציא כל מסמך אשר ילמד על פגיעה עתידית כלשהי, ולפיכך אני מורה כי הרשעת הנאשם תיוותר על כנה.

5.אשר לענישה הראויה בתיק זה.

חומרתן של העבירות נשוא כתב אישום זה אינה אך ורק בפן הכלכלי שלהן אלה יש בהן משום נזק והטעיה לציבור וכן פגיעה בשמה של מדינת ישראל המאפשרת, לכאורה, "תעשיית" זיופים ואינה נלחמת ב"תעשייה" זו. לעניין זה יפים הדברים שנאמרו בע"פ 70787 (מחוזי-ת"א) אלברט סלמן נ' מ"י:

"חשוב לשוב ולהדגיש את מהותן וחומרתן של העבירות אותן ביצע המערער. הצגתן של העבירות כעבירות "כלכליות" בעיקרן, שאינן מעורבות באלימות ושאינן פוגעות באוכלוסיות חלשות, הנה הצגה מוטעית המעוותת את המציאות. תעשיית הזיופים המשגשגת בישראל היא תופעה מכוערת הפוגעת בצורה קשה ביותר בכל תחומי היצירה. אמנים בישראל חוששים היום להוציא לאור את יצירותיהם מתוך ידיעה כי אלה תופצנה במהירות באלפי עותקים מזויפים - דבר המעקר את יכולתו של האמן להתפרנס מפרי יצירתו. תחת זאת, אותם גורמים זרים ועבריניים, הם הזוכים ליהנות מעמל יצירתם של אחרים. כל אלה העוסקים בתעשיית הזיופים, ובייחוד אלה העוסקים בייצור העותקים המפרים, רומסים ברגל גסה, בזלזול ובאלימות, את היצירה בישראל ואת זכויות הקניין הרוחני של כל העוסקים בה וכתוצאה מכך את יכולתם למצוא פרנסה בעמלם. היקפה של התעשייה אף פוגע ביחסי החוץ של המדינה עם מדינות אחרות. אין להקל ראש בפגיעה בקניין הרוחני ואין להותיר את גינויה בגדר מס שפתיים בלבד. יש להוקיע את העבירות ולנסות ולמגרן באמצעות הטלת עונשים כבדים, הן עונשי מאסר בפועל והן קנסות כבדים, שכן רק אלה יהוו הרתעה משמעותית ויבהירו לעוסקים בייצור ובמסחר ולכלל הציבור את

חומרתן של העבירות.

בעניין זה אמר המחוקק את דברו בתקנו את תיקון מס' 8 לפקודת זכויות יוצרים ובהחמירו את העונשים הקבועים בחוק. בעת הדיון בכנסת בהצעת החוק אמר שר המשפטים את הדברים הבאים:

"בשנים האחרונות נרתמה הממשלה למאבק בתופעה החמורה של הפרת זכויות היוצרים, שגורמת נזק כבד מאוד ליצירה הישראלית ופוגעת ביחסים המסחריים של ישראל עם ארצות העולם... במסגרת פעולות הממשלה הוקמה במשטרה יחידה מיוחדת למלחמה בעבירות קניין רוחני. נוספו תקנים מיוחדים למשטרה ולפרקליטות, ונעשים מאמצים גדולים מאוד לרכז את פעולות האכיפה ולהביא לשיתוף פעולה בין גורמי האכיפה... במסגרת הצעת החוק מוצע להחמיר את העונשים הקבועים על עבירות של ייצור וייבוא של עותקים מפירים ולהעלותם לחמש שנות מאסר, עבירה שהיא בגדר פשע. החמרה של עבירה מעוון לפשע נועדה להעביר מסר מרתיע לעבריינים, אבל גם לאפשר לבתי-משפט להטיל עונשים כבדים ומשמעותיים במקרים המתאימים ולצייד את הרשויות באמצעי אכיפה המיועדים להילחם בפשיעה הזאת. עוד מוצע לקבוע אחריות פלילית על החזקת עותקים מפירים למטרות מסחר, באופן שירחיב את מעגל האחריות... העבירות הגיעו לממדים כאלה, שזמרים רבים נמנעים מלהקליט שירים... זה מצב בלתי נסבל, ומדינת ישראל חייבת לעשות פעולות נחרצות מאוד כדי להביא לסיום, להפסקה של ההפרה על-ידי עבריינים שונים ושל השימוש הנואל בטכניקה הזאת כדי לעשות כסף קל על גבם של אלה שעמלו קשה. קניין רוחני הוא פרי הרוח והיצירה של אנשים רבים בארץ, והוא נשדד... כל מי שחפץ ביצירה בתחום המוזיקה והקולנוע צריך לתמוך בחוק הזה" (הצעת חוק לתיקון פקודת זכות יוצרים (מס' 8), התשס"ב (קריאה ראשונה), דברי הכנסת של ישיבת הכנסת מיום 4.6.2002, עמ' 6641-6642). משהחמיר המחוקק את העונשים הקבועים בחוק, חשוב כי גם בתי המשפט יתאימו את העונשים המוטלים לרף החדש שנקבע ולחומרתן של העבירות."

6.ומן הכלל אל הפרט – בעבירות אלה, אשר יש בהן משום פגיעה בציבור מחד ורווח כלכלי לעושיה מאידך, הענישה הראויה הינה ענישה אשר יש בה פגיעה כלכלית בנאשם מחד וענישה הצופה פני עתיד, מאידך.

7.אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירה בה הורשע.

ב.קנס בסך של 10,000 ₪ או 3 חודשי מאסר תמורתם.

הקנס ישולם ב- 5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.6.10 ובכל 1 לחודש לאחר מכן.