מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' קיבריט

גזר דין

בישיבת בית המשפט מיום 21.1.09 הודיעו הצדדים כי הגיעו להסדר טיעון לפיו כתב האישום שהוגש נגד הנאשמת יתוקן בשנית, שכן תוקן פעם אחת קודם לכן, כך שהנאשמת תודה ותורשע על פי הודייתה בכתב האישום. אחר זאת, יתקבל תסקיר משירות המבחן. בין הצדדים הוסכם כי: "הצדדים ישובו וישוחחו לאחר קבלת התסקיר".

משום הקדמה זו, ראוי, כמובן, לציין מה האמור בכתב האישום אשר בעובדותיו הודתה הנאשמת. כתב האישום מייחס לנאשמת, בשני אישומים, עבירות אלימות כלפי ילדיה הקטינים: הקטינה ר' ילידת 1991, הקטין ב' אף הוא יליד 1991, והקטינה ח' ילידת 26.8.94. עבירות האלימות כפי שאפרט להלן היו בשנים 2006 ו- 2007, משמע, כאשר היו הקטינים ר' וב' בני חמש עשרה ושש עשרה ואילו ח' בת שלוש עשרה.

כתב האישום כולל שני אישומים. על פי האישום הראשון, הודתה הנאשמת כי בחודש אוקטובר 2006, בהיות ר' כבת חמש עשרה, איימה עליה הנאשמת באחזה במקל מטאטא. באותו חודש, במועד אחר, היכתה את ר' בידה הימינית משום שזו אינה מתייחסת אליה. באותו חודש כעסה הנאשמת על ב' משום שחזר מאוחר הביתה וסטרה לו על פניו.

עוד הודתה הנאשמת בכך שביום 1.11.06 חטפה מידה של ר' דיסק וצבטה אותה באצבע יד שמאל, כתוצאה מכך נגרם לר' סימן אדום על אצבעה. כמו כן, הודתה הנאשמת כי למחרת היום, 2.11.06, במהלך ויכוח בין הנאשמת לבין ר' על רקע כעסה של הנאשמת שהקטינה אינה נוטלת חלק בעבודות הבית ואינה משוחחת עמה, סטרה הנאשמת לקטינה ודחפה אותה. עוד הודתה הנאשמת כי במועד אחר, שאינו ידוע, לאחר שכעסה הנאשמת על ר' כי אינה מסייעת בעבודות הבית, רדפה אחריה והיכתה אותה בפניה באמצעות ידה.

הנאשמת הודתה גם כי במועדים אחרים נשכה את הקטינים ר' וב' בידם והכתה אותם באמצעות קולב עשוי פלסטיק.

באישום השני, הודתה הנאשמת כי במהלך חודש יולי 2007 דחפה את ח' (הקטינה, ילידת 26.8.94) וצבטה אותה. כמו כן, הודתה הנאשמת כי ביום 24.7.07 או בסמוך לכך, בעת ששהתה הקטינה ח' בסלון הבית, הגיעה הנאשמת כשהיא אוחזת בכף מטבח מעץ והיכתה את ח' בכל גופה משום שלא כיבסה את גרביה כפי שביקשה ממנה מספר ימים קודם לכן. הקטינה התיישבה על רצפת הסלון כשהיא מגנה על עצמה באמצעות ידיה והנאשמת המשיכה להכותה באמצעות כף העץ. מכתב האישום עולה כי אך ורק משום דברי הקטינה ר' כי תפנה למשטרה, חדלה הנאשמת ממעשיה והקטינה ח' ברחה לחדרה. כתוצאה מהמכות הללו נגרמו לח' סימנים אדומים על פניה וכן נפיחות ברגליה ובידיה.

אלה הן העובדות בהן הודתה והורשעה הנאשמת.

על פי החלטתי התקבלו שני תסקירים משירות המבחן.

התביעה עתרה להשית על הנאשמת, בין היתר, עונש של מאסר למשך ששה חודשים שישקל ריצויו בעבודות שירות. בא כוח הנאשמת עתר שלא למצות הדין עם הנאשמת אלא להסתפק בפיקוח שירות המבחן.

עיינתי עיין היטב בתסקירי שירות המבחן. שירות המבחן כדרכו, ערך התסקירים לאחר בחינת כל השיקולים הצריכים לעניין: בחינה מעמיקה, יסודית ומקצועית ביותר. בסופו של דבר המליץ שירות המבחן להטיל על הנאשמת ענישה הרתעתית והעמדת הנאשמת בפיקוח שירות המבחן למשך שנה וחצי במהלכה תשולב בקבוצה לאימהות שהכו את ילדיהן. במקביל יהיה שירות המבחן בקשר עם לשכת הרווחה לצורך עדכון לגבי מצב הילדים.

ההתלבטות במקרה זה קשה ביותר, והיא קשה במיוחד לנוכח מהות העניין. מדובר באלימות שנקטה אם כלפי ילדיה הקטינים כבני שלוש עשרה, אלימות קשה ביותר. מצב הדברים בעת הכנת התסקיר האחרון, 19.10.09, הוא שלמעשה ילדי הנאשמת אינם בחזקתה מלבד בתה הצעירה. הנאשמת נמצאת בהליכי גירושין מבעלה, נפרדה ממנו ומתגוררת במקום אחר, במושב בו גדלה. שני בניה, הבוגר החייל והצעיר ממנו, נמצאים בקשר עמה, ואילו שתי בנותיה נמצאות בנתק ממנה. למעשה מצויה היא בקשר הדוק עם בתה הצעירה המתגוררת עמה.

במסגרת הטיעונים לעונש הגישה התביעה הצהרות של שתי בנותיה של הנאשמת: ר' וח', לפי סעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס''א - 2001. עיינתי באמור בהצהרות וככל שכך עשיתי גברה ההתלבטות. האמור בהצהרות, במיוחד בזו של ר', מראה תמונת מצב איומה של התנהגות אלימה, קשה ואכזרית ביותר של הנאשמת כלפי בנותיה אלה. אלא שהשוואה בין האמור בהצהרות לבין המעשים בהם הודתה הנאשמת מגלה פער אדיר בין המעשים בהם הורשעה הנאשמת לבין אלה הנטענים בהצהרות. אילו היו מעשי ההתעללות הקשים והאיומים העולים מהצהרות שתי הקטינות, מצויים בבסיס גזר דין זה, הרי אז לא היתה בלבי כל התלבטות באשר לעונש הראוי היה מקום להחמיר עם הנאשמת הרבה מעבר לעונש של מאסר בעבודות שירות. לפי העולה מההצהרות מדובר באשה אלימה אכזרית עד כדי סדיזם איום וקיצוני המופנה כלפי בנותיה הקטינות הרכות בשנים.

התמוה והמוזר הוא שהמעשים החמורים המפורטים בהצהרות קטינות, לא באו לידי ביטוי בכתב האישום. אין לפני הסבר מדוע מעשים כה חמורים כפי שבאו מפי בנותיה של הנאשמת, באותן הצהרות, לא הגיעו לכדי עובדות בכתב האישום. יתכן ומן הסתם לא סיפרו הקטינות אודות מעשים אלה, יתכן ומחמת רשלנות של הרשויות לא נחקרו התלונות, אין לדעת מדוע, אך זו עובדה, והעובדה היא שכתב האישום המתוקן באופן שמותן במידה רבה, הוא העומד במרכז גזר הדין, ולא הדברים הקשים המפורטים בהצהרות הקטינות.

ואני מוסיף תמיהה ושאלה, הייתכן שרשויות אכיפת החוק, ידעו אודות הדברים האיומים והחמורים המופיעים בהצהרות הקטינות, כשלו וחדלו בחקירה? היעלה על הדעת כשל חמור כל כך? או שמא הדברים באו לידיעת הרשויות לראשונה עת כתבו הקטינות ההצהרות הללו?

אלא שאל לנו לשכוח ולו לרגע, שמצויים אנו במסגרת המשפט הפלילי, ובמסגרת זו, יגזר דינו של אדם אך ורק, ואני מדגיש אך ורק, על פי מעשיו שהוכחו במשפט הפלילי, על פי כללי המשפט הפלילי. המעשים המפורטים בהצהרות, ככל שלא עמדו במבחני דיני הראיות וסדר הדין הפלילי, אינם יכולים ואסור שישמשו בסיס לגזירת הדין.

במאמר מוסגר מצאתי לציין כי אני סבור שאל לה לתביעה להגיש כראיות לעונש, מסמכים כגון ההצהרות הללו, שלא עמדו במבחן הראייתי, אף על פי שחוק זכויות נפגעי עבירה מתיר להגיש הצהרה של נפגע עבירה. על התביעה לעשות אחת משתים: או להעיד נפגעי העבירה על מנת שיעמדו בחקירה נגדית ראויה של סנגור הנאשמת, או להבהיר לנפגע או לבא כוחו כי על ההצהרה לעמוד במגבלות הדין אחרת בית המשפט יתעלם ממנה. אף על פי שבשיטתנו מדובר בשופט מקצועי, עדיין יש לשים גבול למהות החומר לו נחשף השופט על פי החוק הנ''ל.

במאמר מוסגר ובשולי גזר הדין מצאתי להתייחס בקצרה ולא בהרחבה לרקע למעשים כפי שנטען בהרחבה רבה על ידי הצדדים, לרבות ובמיוחד על ידי בא כוח הנאשמת. הרקע, כפי הנטען, הוא היחסים העכורים בין הנאשמת לבעלה, והמאבקים אשר מנהלים השניים במסגרת הליכי גירושיהם. איני מקבל ולו בשמץ כי אמא תכה את ילדיה ותנהג כלפיהם באלימות על רקע תסכוליה מהליכי גירושין. יאבקו בני הזוג ויאכלו זה את זה וההיפך, אך ככל שהדבר מגיע לילדיהם עליהם לנתק מהם המאבק באופן מוחלט. לפיכך אין ברקע הדברים כדי לשמש בסיס לשיקול דעתי.

אשר על כן, אני גוזר דינה של הנאשמת בהתאם למעשים בהם הורשעה במשפט זה. השאלה היא האם יש לקבל המלצת שירות המבחן או שמא להעדיף עמדת התביעה העותרת לעונש של מאסר.

במקרה זה, לאחר שבחנתי בחון היטב האמור בתסקירים, וכאמור האמור בהם מבוסס על ניתוח מקצועי ומיומן של שירות המבחן, מצאתי כי הדרך המוצעת על ידי שירות המבחן עדיפה בעיני. רוצה לומר, עדיפה הדרך המובילה לענישה הרתעתית הצופה פני עתיד על פני ענישה מחמירה של מאסר אף שירוצה בעבודות שירות. טיפול מקצועי בנאשמת, המשולב בפיקוח שירות המבחן, יש בו כדי להשיג מטרות הענישה במקרה דנן.