מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' פרח ואח'

החלטה

1.בפני בקשה שהגישה המאשימה, לאחר סיום פרשת ההגנה, לאפשר לה להגיש ראיות נוספות לסתור טענות שהועלו ע"י הנאשמים במסגרת עדותם, בקשה לפי סעיף 165 לחסד"פ, לפיו בית המשפט רשאי להרשות לתובע להביא ראיות לסתור, מקום בו עלו מראיות ההגנה טענות שהתובע לא יכול היה לצפותן מראש.

2.לטענת המאשימה מדובר בטענות שלא נטענו ע"י הנאשמים בחקירותיהם במשטרה וגם עדי התביעה שנחקרו ע"י ב"כ הנאשמים, לא נשאלו לגביהן בחקירותיהם הנגדיות, כפי שיפורט להלן:

א.הנאשמים טענו בחקירתם טענה כללית לפיה זן הגבסנית שהוגש על ידם לרישום במועצה לזכויות מטפחים ב-17.11.03 (ת/23) הוא זן ה"במבינו" אשר פותח על ידם במשתלת בית העמק (ת/9 עמ' 4 ש' 95-99, ת/2 עמ' 2 ש' 35-40).

לעומת זאת בעדותם הוסיפו פרטים סותרים אודות זהות המטפח של הזן הזה. הנאשם 1 העיד כי היה להם במשתלה מטפח אגרונום בשם חיים פישלזון שהגיע בשנת 1997 ואשר טיפח את ה-B3. עוד הוסיף כי קלרה דהן לא הייתה מודעת לכל מה שהיה.

הנאשם 2 העיד כי חיים פישלזון לא היה מטפח אלא עסק בעבודה אגרונומית בחלקת הטיפוח ולשאלה מי טיפח את זני הגבסנית של בית העמק השיב שחיים פישלזון יחד עם פרץ ליבנה, שגם הוא היה מנכ"ל ואגרונום ובהמשך חיים עשה את רוב העבודה הפיזית בשטח, בתקופת היות הנאשם 2 מנכ"ל.

לטענת המאשימה, בעקבות טענות אלה קיבלה מידי הגב' קלרה דהן הסכם שנחתם ב-16.6.00 בינה לבין בית העמק באמצעות המנכ"ל באותה עת, פרץ ליבנה, בו בית העמק מתחייבת לא לטפח זן כלשהו של גבסנית במהלך תקופת ההסכם. מסמך זה יש בו כדי לסתור את הטענה החדשה שהעלו הנאשמים בעדותם לפיה בתקופת עבודתה של קלרה דהן בבית העמק, פותחו זנים נוספים ובהם ה"במבינו" שאת תחילת הטיפוח שלו עשו חיים או פרץ ליבנה ולתמוך בטענת המאשימה לפיה הנאשמים לא יכולים היו להחזיק בתקופה הרלבנטית בזן משלהם, שהוגש לרישום בנובמבר 2003.

ב.טענה נוספת של המאשימה היא, כי בחקירת הנאשם 1 במשטרה ובבית המשפט התייחס למסמכים ת/5 ו-ת/7 שנכתבו על ידו ואישר כי המשתלה קיבלה את קווי הטיפוח של המתלונן וכי הוא התחייב בשמה להשמידם, במידה והצדדים לא יגיעו להסכם בתוך שבועיים מאותו מועד (25.8.03).

את הסיבה לכך שהקווים לא הושמדו במהלך השבועיים תלה הנאשם 1 בעצת עורך הדין של "בית העמק" שיעץ להם, לטענתו, כבר אז, להפעיל את זכות העיכבון, בשל הימנעות המתלונן מלשלם את חובו למשתלה.

המאשימה מבקשת להגיש תעודות משלוח מהן עולה שהמשתלה קיבלה מידי המתלונן שתילי "הורה 52" בחודש ספטמבר 2003, מסמכים שישבהם, לטענתה, לסתור את הטענה כי מיד לאחר ה-25.8.03 קיבלו הנאשמים עצה כאמור מעורך הדין.

ג.לטענת המאשימה היא מבקשת להגיש מסמכים בלבד (הסכם ותעודות משלוח) ואין בכוונתה לזמן עדים ו/או לחקור אותם מחדש.

4. הסנגור מתנגד לבקשת המאשימה וטוען כי בקשתה מהווה ניסיון לעשות "מקצה שיפורים". הנאשמים בהודעותיהם במשטרה הזכירו את חיים פישלזון ופרץ ליבנה. עוד נטען כי הנאשמים לא הציגו כל עמדה חדשה, דבריהם היו ידועים למאשימה וקו ההגנה היה ברור וידוע.

לטענתו, בחלוף 9 שנים מהמועד הרלבנטי חפצה המאשימה לגבות ולהציג ראיות שלא נאספו ולא הוצגו לסנגוריה מבעוד מועד, עם הגשת כתב האישום כמתחייב על פי חוק.

5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות וזאת מהטעמים הבאים:

א.בקשת המאשימה אינה נסמכת על טענה מפתיעה שהעלו הנאשמים שלא ניתן היה לצפותה מראש.

טענה נחשבת כ"מפתיעה" בהתקיים שני תנאים: האחד, עליה לעלות מראיות ההגנה והשני, ראיה, שעל פי מבחן אובייקטיבי לא יכול היה התובע לצפותה מראש (ראה בש"פ 3991/05, מדינת ישראל נ' אוחיון (לא פורסם, 30.5.05).

ב.הסמכות הנתונה לבית המשפט נועדה למקרים יוצאים מן הכלל ועל בית המשפט לעשות שימוש זהיר בסמכותו, רק אם השתכנע כי הצדק מחייב זאת ולא ייגרם על ידי כך עיוות דין בין לנאשמים ובין לאינטרס הציבורי העלול להפגע מזיכויו של עבריין (ראה ע"פ 342/85 הרנוי נ' מדינת ישראל, פד"י מב(4) 245.

ג. בענייננו אין מדובר בטענה "מפתיעה" שעלתה מראיות ההגנה שהמאשימה לא יכולה הייתה לצפותה מראש:-

1. באשר להסכם שנחתם בין קלרה דהן לבין בית העמק, קלרה דהן העידה עליו (עמ' 87 ש' 9-16) שההסכם נחתם עם המנכ"ל פרץ ליבנה וכשמונה הנאשם 2 כמנכ"ל, לא היה מעוניין בהמשך ההסכם והביא לסיומו.

גם בהודעתה במשטרה (ת/23) מסרה על קיומו של הסכם שיתוף הפעולה (ש' 9-11).