מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' סולימני

בפני

כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט

הכרעת דין

רקע ועובדות

1. בכתב אישום מייחסת המאשימה לנאשם ביצוע עבירה של חבלה חמורה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 28.12.07 בשעה 2:00 לפנות בוקר, ישבו בגן השריון שברמלה (להלן – הגן), שלושת קטינים - ב.ג. יליד 10.2.93; מ.מ. יליד 3.10.92 ו-א.א. יליד 30.1.92 (להלן – הקטינים), וברשותם בקבוקי בירה.

3.בשעה זו של הלילה, הגיע הנאשם ביחד עם חברו, עודד דיבקר (להלן- 'דיבקר') לגן, והם התקרבו לקטינים. הנאשם נטל מהקטינים בקבוק בירה ללא רשותם. אחד הקטינים (מ.מ.) אמר לנאשם לא לגעת בבקבוק, והנאשם הגיב כי יקח כרצונו ודחף את מ.מ. ובהמשך, תקף הנאשם את ב.ג. בכך שהיכה אותו בראשו באמצעות הבקבוק, ודקר באמצעות סכין את מ.מ. בזרוע ובבטן ואת א.א. בחזה.

4.כתוצאה מהתקיפה, נגרמה לב.ג. נפיחות בראשו; למ.מ. נגרם חתך דקירה באורך 2- 3 ס"מ בזרוע שמאל ופצע דקירה בבטן שגרם לקרע של השריר במקום חדירת הסכין; לא.א. נגרם פצע דקירה בחזה מצד שמאל ופצע דקירה בדופן הבטן העליונה, והוא נזקק לניתוח ולחמישה ימי אשפוז.

תשובת הנאשם לכתב האישום

5.הנאשם כפר בכל המיוחס לו בכתב האישום (ישיבת 6.4.08 עמ' 1) ובהמשך (דיון מיום 11.5.08) הכחיש מחוסר ידיעה את סעיף 1 לכתב האישום, ו"כל השאר מוכחש, לא היה ולא נברא. הוא לא היה שם, לא דקר" (עמ' 2 ש' 4, 5).

הראיות בתיק

6. להוכחת עובדות כתב האישום, שכל עובדותיו הוכחשו כאמור, הובאו לעדות חברו של הנאשם, דיבקר; שני הקטינים, מ.מ., א.א. שנפצעו; שוטר הסיור, קובי אלדבח; יגאל עזרא, ששימש בתקופת האירוע כראש משרד חקירות ומודיעין בעיר רמלה (להלן – עזרא), ואלירן גלסולקאר, החבר של הנאשם ושל דיבקר (להלן – אלירן).

מטעם ההגנה, העיד הנאשם לבדו.

ראיות המאשימה

עדות דיבקר

7. כבר בפתח הדיון, עם עלייתו לדוכן העדים ובטרם נשאל ולו שאלה אחת אמר העד כי אינו מוכן להעיד; כך התמיד בסירובו ולכל שאלה שנשאל השיב "לא רוצה לענות" (עמ' 4), הוא סרב לענות עם מי היה ביום האירוע, מה עשה בשעה הנקובה בכתב האישום, מה ההכרות שלו עם הנאשם ואף לא השיב מדוע אינו מוכן להעיד וגם לא לשאלה האם היה עם הנאשם במועד הרלוונטי לכתב האישום; העד גם לא אישר את חתימותיו על ההודעות שהוצגו לבית המשפט ובהן אמרותיו כנטען, רק סרב להשיב והשפיל את עיניו (עמ' 6 ש' 18).

8.לנוכח שתיקתו על דוכן העדים ביקשה המאשימה לקבל את אמרות החוץ של העד מכח סעיף 10 א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן – פקודת הראיות).

שלוש הודעות ת/1; ת/2; ת/3 הוגשו וסומנו ללא התנגדות הנאשם.

בהמשך אתיחס לטענת הנאשם כי אין לקבל את הודעות דיבקר באמצעות סעיף 10 א לפקודת הראיות, אולם בשלב זה אני רואה לתאר בקצרה את עקרי הדברים שנאמרו בהודעות שהוגשו ללא התנגדות הנאשם (עמ' 8 ש' 8- 10).

בהודעה הראשונה, מיום 3.2.08 (ת/1) מסר דיבקר, כי במועד הרלוונטי לאישום הגיע עם אלירן לשכונה ופגש את הנאשם שנראה לו שתוי, אלירן הלך הביתה והוא הלך עם הנאשם ובגן ישבו שלושה, "ניסן לקח מהם בירה ובירה אחת נשברה בטעות ..." דיבקר הלך לרכב וכשחזר "ניסן התווכח עם משה והשני....ואז ניסן התחיל להשתולל והניף ידיים לצדדים והשתולל ממש...וניסן רב עם שלושתם ראיתי ששלושתם קבלו מכות מניסן ...ואז פתאום כולם ברחו..." (עמ' 1 ש' 4- 9).