מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' כמאל

הכרעת דין

על סמך הודאת הנאשם בעובדות המיוחסות לו בכתב האישום אני מרשיעה אותו בעבירה לפי סעיף 60(א)(4) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש] תשל"ב – 1972.

ניתנה והודעה היום כ"ב אדר ב תשע"א, 28/03/2011 במעמד הנוכחים.

נירה דסקין, סגנית נשיא

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של החזקת טובין הנושאים סימן מסחרי רשום ללא היתר כדין לשם מסחר וזאת בנסיבות בהן בתאריך 30.4.08 בשעה 11.30 נמצא הנאשם מחזיק לשם מסחר בשוק ברמלה ב- 94 חולצות הנושאות את הסימן המסחרי לקוסט אשר בבעלות חב' לקוסט וזאת ללא הסכמת הבעלים וללא ידיעתם.

במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים הם עותרים במשותף ובהסכמה לענישה צופה פני עתיד שלצידה רכיב קונקרטי בדמות קנס.

בעוד שהמאשימה עותרת לקנס משמעותי, הרי שהסנגור מבקש שיהא זה קנס סמלי וזאת מהנימוקים שפורטו בטיעוניו.

שקלתי את נסיבות העניין, טיעוני הצדדים וכן את הפסיקה בנדון.

אינני רואה צורך לחזור על טיעוני הצדדים שהרי הם מפורטים כמשנה סדורה בפרוטוקול לעיל.

אומר תחילה כי רואה אני עין בעין עם ב"כ המאשימה את החומרה שיש לייחס לעבירות על פקודת סימני מסחר.

למרבה הצער אכן יצא שם המדינה לרעה בקרב האומות איתן מקיימת ישראל קשרי מסחר.

זאת משום הנפיצות הרבה של מקרים של זיופים של טובין תוך שימוש בסימני מסחר שהינם בבעלות חברות בינלאומיות.

זיופים אלה גורמים נזק משמעותי לאותן חברות וכאמור מוציאים דיבת הארץ רעה.

החזקת טובין המסומנים בסימני מסחר של בעלים אחרים ודהיינו טובין מזוייפים על ידי בעלי דוכנים, לרבות סוחרים, הינה הקרקע הפורייה עליה צומחים העשבים השוטים של מוצרים מזוייפים.

תופעה זו הביאה את ישראל להצטרף לאמנה בינלאומית בנדון ובתי משפט מצווים לעשות ככל שניתן ולהתריע בשער כנגד תופעה פסולה זו אשר פוגעת ביחסי מסחר תקינים של ישראל בעולם וממילא פוגעת בציבור כולו.

ברגיל יש מקום אף לגזור עונשי מאסר בפועל אשר יהיה בהם כדי לתת מענה ראוי לתופעה הפסולה.

יחד עם זאת כמובן כל מקרה נדון לגופו וכך אף יהיה במקרה ספציפי זה.

הסנגור שטח בפני בימ"ש מסכת של נסיבות מקלות אשר מביאה אותו למסקנה כי בבוא התביעה במקרה זה לכלל הסדר טיעון כפי שהוצג, שקלה את מכלול האינטרסים, לרבות אינטרס הנאשם והגיעה לכלל הסדר ראוי לאימוץ.

בין הנסיבות אציין קודם כל את ההודייה אשר יש בה יסוד חשוב של קבלת הדין וכן יש בה כדי לחסוך מזמנם של עדי התביעה, חלקם אנשי משטרה אשר אין עיתותיהם בידיהם.

עוד מביאה אני בחשבון את עברו הנקי של הנאשם וכן את חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה (אפריל 2008). יצויין כי במידה מסויימת הנאשם אינו יכול לזקוף לזכותו את חלוף הזמן וזאת נוכח הדחיות המרובות שהיו בתיק כאשר בין השאר הוצאו פעם אחר פעם צווי הבאה בהעדר התייצבות של הנאשם למרות זימונו כדין.