מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' חיים ואח'

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בכתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות של התפרצות למקום מגורים בצוותא לפי סעיף 406(ב) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין], כניסה למקום מגורים בצוותא לפי סעיף 406(א) + 29 לחוק העונשין, בשתי עבירות של גניבה בצוותא לפי סעיף 384 + 29 לחוק העונשין ובעבירה של החזקת כלי פריצה בצוותא לפי סעיף 409 + 29 לחוק העונשין.

כתב-האישום המתוקן מתאר שני אירועי רכוש חמורים שהתרחשו ביום 23.6.09, אז נסעו הנאשם שבפניי יחד עם נאשם נוסף (הוא נאשם 2) ושני קטינים אל שכונת הוילות באריאל. במהלך הנסיעה סרקו הנאשמים את השכונה, תוך שאחד הקטינים מתדרך את חבורת הנאשמים ומציין בפניהם אלו בתים אינם מצויידים במצלמות אבטחה. בהמשך הבוקר, הגיעו לבית הראשון מצויידים בכלי פריצה, הקטין האחר הוא ששבר חלון הבית ונכנס אליו בעוד הנאשמים והקטין הנוסף ממתינים לו מחוץ לבית, גנב הוא מחשב נייד, תכשיטים, כסף מזומן בסכום כולל של 5000 ₪ ופנקסי שיקים כשהשלל חולק בין כולם. לאחר מכן, המשיכו לבית נוסף, כשמי מהנאשמים ו/או הקטינים נכנסו אליו ונטלו, בין היתר, מצלמה, תכשיטים ומכשיר פלאפון סלולרי והם חילקו ביניהם את הרכוש.

2.במסגרת הסדר הטיעון הוטל על נאשם 2, בין השאר, עונש מוסכם של 7 חודשי מאסר בפועל; לגבי הנאשם 1 הוסכם על שליחתו לתסקיר, וייאמר כבר כי קיימת המלצה להטיל עליו של"צ וצו מבחן למשך שנה. במסגרת ההסדר, עתירת התביעה היא להטיל עליו עונש של 14 חודשי מאסר בפועל ומאסר על תנאי ואילו הסניגור חופשי בטיעוניו.

3.בטיעוניה לעונש הדגישה ב"כ המאשימה את חומרת האירועים בכתב-האישום, כאשר העובדות מעלות אלמנט של תכנון – בין השאר באמצעות מסירת מידע מוקדם על-ידי אחד הקטינים, ביצוע סריקות בשטח והצטיידות בכלי פריצה. עוד טענה, כי המדובר בשני אירועים המלמדים על דרך פעולה ודפוס התנהגות, כשנסיבה נוספת לחומרה היא ביצוע המעשים בחבורה.

ב"כ המאשימה פירטה, כי כתב-האישום תוקן לאחר שהתקיים הליך גישור בפני כב' סגן הנשיאה, השופט גולדס, כאשר במסגרת המתווה שהוצע הוחזרו נשקים שהיו כלולים בכתב-האישום המקורי, ולבסוף הודו הנאשמים בכתב-אישום שתוקן לקולא.

עוד הצביעה על כך, כי העבירות בוצעו בעוד מאסר על תנאי מרחף מעל ראשו של הנאשם, אך הוא לא הורתע.

עם זאת טענה, כי בעתירה לעונש שקלה המאשימה את הודאת הנאשם במיוחס לו, את התיקון לקולא בכתב-האישום ואת העובדה שהנשקים, אשר יכולים היו ליפול לידיים עויינות, הוחזרו. עוד לא התעלמה היא מהתסקירים החיוביים שהוגשו בעניינו וקיומה של המלצה טיפולית, אך לטעמה במקרה זה לא ניתן לאמצה נוכח חומרת העבירות, העבר הפלילי ומדיניות הענישה הנוהגת בעבירות מן הסוג בו עסקינן. סבורה היא, לכן, כי יש להעדיף את האינטרס הציבורי ולהטיל עונש שיהווה מסר של הוקעה למי שפוגע בפרטיותם של אזרחים תמימים.

על כן, עותרת היא להטיל על הנאשם עונש ראוי של 14 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, קנס וחילוט סכומי הכסף שנתפסו על הנאשמים לצורך פיצוי המתלוננים.

לתמיכה בעתירתה הגישה פסיקה של בית-המשפט העליון.

4.הסניגור ביקש לשכנע כי בעתירתה לעונש, התעלמה ב"כ המאשימה מהשינוי החיובי שחל בנאשם בשנתיים האחרונות, כשאינו נתון בתנאים מגבילים, מנהל אורח חיים נורמטיבי, תוך שהוא משתף פעולה עם שירות המבחן במהלך תקופות הדחיה שאושרו בהסכמת המאשימה. לטענתו, הנאשם שעבר תהליך שיקום ארוך ומבוסס, כשהמדובר באדם צעיר, בעל רקע קשה, אשר ניצל את ההזדמנות שניתנה לו ללימוד פיקוח בניה (נ/1) וכיום הוא מפקח באתר בניה בו מועסקים 70 עובדים. עוד הדגיש, כי הוא ניתק עצמו מחברה עבריינית ועבר מקום מגורים.

הסניגור הזכיר גם הוא כי אכן הנשקים הוחזרו במסגרת הליך הגישור אך הדגיש כי בדיקה העלתה שלא נעשה בהם שימוש ממועד הפריצות ועד למסירתם, ובנוסף הזכיר, כי הסדר הטיעון מקורו בקשיים ראייתיים של ממש.

הסניגור עתר להתייחס לעברו הפלילי של הנאשם בפרופורציה הראויה, כשהמדובר בהרשעה מבית-משפט לנוער, ובינתיים, כאמור, עבר שינוי ממשי.

לענין נסיבות ביצוע העבירות ביקש להדגיש, דווקא, את חלקו של הקטין בתכנון המוקדם, ולטעמו, אין בניסבות כדי להוכיח כי מדובר בעבריין רכוש סדרתי ו/או בדפוס פעולה כפי שטענה המאשימה.

לסיכום, מאחר וחל מפנה בנאשם לאחר שחווה מעצר של כארבעה חודשים, סבור הסניגור כי יש ליתן מעמד בכורה לאינטרס השיקום של הנאשם לאור השינוי החיובי והמוכח במצבו. בהקשר זה הזכיר, כי שליחתו אל מאחורי סורג ובריח עלולה להביא להזדהות עם בני משפחתו הידועים כ"משפחת פשע", במקום לאפשר לו לנהל אורח חיים נורמטיבי ולהמשיך לתפקד כאדם עובד. על כן, לאור העובדה שהנאשם שהה במעצר (מיום 23.6.09 – 16.10.09) במהלך תקופה החופפת כמעט לאורך המאסר על תנאי שמבוקש להפעילו (בן ארבעה חודשים), עותר הוא להשית ענישה חופפת ולהטיל את העונשים השיקומיים אשר הומלצו על-ידי שירות המבחן. לחילופין, עותר הוא להסתפק בעונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, כשהוסיף כי מסכים הוא לחילוט הכספים ולהעברתם למתלוננים והביע מוכנות לפצותם מעבר לכך ככל שיידרש.

לתמיכה בעתירתו הגיש פסיקה ממנה ביקש להדגים, כי בתי-המשפט מחוזיים הטילו עונשים שיקומיים בעניינם של נאשמים אשר ביצעו עבירות חמורות מאלו שביצע הנאשם.

5.בדברו לבית-המשפט, הביע הנאשם חרטה על מעשיו ועל-כך שהפעיל שיקול דעת מוטעה באותה תקופה. ביקש לשכנע כי אורח החיים העברייני אינו מתאים לו, נחלץ ממנו בזמן, עבר תהליך של לימוד במכללה ומתפקד היום באופן אחראי ונורמטיבי.

6.שלושה תסקירים הוגשו בעניינו של הנאשם, מהם עולה כי המדובר באדם צעיר, יליד 1990, בן להורים גרושים, אשר חווה חוסר יציבות בילדותו, אביו ריצה עונשי מאסר בפועל בעברו והוא נאלץ להתמודד עם הסטיגמה העבריינית של משפחתו. במהלך קטינותו חבר לחברה שולית, הסתבך בפלילים ולא שיתף פעולה עם שירות המבחן.

בתחילת הקשר עם שירות המבחן מסר כי ביצע את העבירות כחודשיים טרם גיוסו לצבא והתקשה להסביר את הרקע והמניעים לביצוען. לאחר מכן, שולב בקבוצה טיפולית (כשדווח על פתיחת תיק מב"ד נוסף אשר נסגר לאחר מכן), כשבמהלכה שיתף פעולה, התייחס לתכנים אישיים ולדפוסי התנהגותו תוך פיתוח תובנות והבנת המניעים לביצוע העבירות ומסר בדיקת שתן נקייה מסמים. לאור התרשמות שירות המבחן כי קיימת חשיבות להמשך טיפול קבוצתי כשכיום הנאשם מגוייס לטיפול, מאחר ולא נפתחו תיקים נוספים, מומלץ להעמידו במבחן ולהטיל עליו ענישה שיקומית של של"צ.

7.ייאמר, כי שקלתי בכובד ראש את עתירתו של הסניגור, שמשמעותה מתן משקל מכריע לאינטרס השיקום של הנאשם. מצאתי טעם בדבריו, לפיהם דווקא בשל נתוני הפתיחה של הנאשם והפוטנציאל להזדהות עם בני משפחה בעלי דפוסים עברייניים מוטמעים, יש מקום לשקול סטייה ניכרת מהענישה המבוקשת תוך מתן הזדמנות לנאשם להמשיך באורח חייו הנוכחי כאדם עובד אשר מגוייס לטיפול בשירות המבחן.