מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' זייצב

גזר דין

1.הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה על פי סעיף 64 א' (א) לפקודת התעבורה, שינוי זהות של רכב לפי סעיף 413 ט' לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין ונהיגה ללא פוליסת ביטוח לפי סעיף 2 (א) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

מהראיות שנשמעו עלה כי ביום 31.1.07 נסע הנאשם בטנדר סובארו שעליו הרכיב לוחיות רישוי של רכב אחר. בסביבות השעה 17:30 נהג הנאשם ברכב בכביש 4 לכיון צפון, ופגע בהולך רגל אשר צעד בצד הכביש, והטיח אותו אל תעלה בשולי הדרך. כתוצאה מהפגיעה נפטר הולך הרגל.

הנאשם לא עצר במקום התאונה כדי לברר מה אירע, וסמוך לאחר מכן תיקן את הנזקים ברכבו כדי להכשיל את החקירה בענין התאונה.

בעקבות כל אלו כאמור, הורשע הנאשם בעבירות שלעיל.

2.הנסיבות שעלו מתוך העדויות מלמדות על כך שהנאשם יצא לדרכו כשהוא מחליף את לוחיות הרישוי ברכב כדי למנוע את זיהויו ונוסע ללא ביטוח כדין. בהמשכה של אותה נסיעה היה הנאשם מעורב בתאונת דרכים, והוא לא עצר כדי לבדוק את מעשיו או את תוצאותיה של התאונה, והאם יש צורך בהגשת עזרה לנפגע, ויש בכך התעלמות מכוונת לא רק ממי שנפגע אלא גם מחובה מוסרית וחוקית להזעיק את המשטרה ואת הגורמים היכולים לסייע לאותו נפגע.

בתי המשפט שהתייחסו לעבירות ההפקרה, קבעו לא אחת כי מדובר בעבירה חמורה שיש בה פגיעה קשה בעקרונות המוסר והמצפון האנושי, והיא מלמדת על אטימות וחוסר רגישות לחיי הזולת אשר נפגע באירוע תאונתי, כאשר על חומרת הדברים מלמד העונש הקבוע בצידה של עבירה זו – 7 שנות מאסר, ופסילת חובה לתקופת מינימום של שלוש שנים.

(ראה ע"פ 1977/05 גולה נ' מד"י; ע"פ 5000/08 סומך נ' מד"י- פורסם במאגרי המידע).

גם העבירות האחרות בהן הורשע הנאשם אינן עבירות קלות, כך העבירה של שיבוש מהלכי משפט אשר נועדה להמשיך ולהתחמק ככל האפשר מכל קשר לתאונה, וכך העבירה של שינוי זהות רכב, אשר נועדה לסייע לנהג לבצע עבירות או להתחמק מאפשרות שהרכב יזוהה, ולא בכדי קבע המחוקק עונש של 7 שנות מאסר גם בצידה של עבירה זו.

יש להוסיף ולומר, כי גם בחלוף הזמן לאחר התאונה לא פעל הנאשם כדי להסגיר עצמו, ורק כשהגיעו אליו חוקרי המשטרה הודה במעורבותו בתאונה, אם כי בסופו של דבר לא לקח אחריות עליה, חזר בו מהודאתו וכאמור ניהל את המשפט עד תום.

3.הנאשם, יליד 1986, נשוי ואב לשלושה ילדים.

לנאשם הרשעה קודמת רלוונטית מיום 4.7.07, בה נגזר עליו עונש של מאסר על תנאי ופסילה מלהחזיק רשיון נהיגה בגין עבירה של זיוף סימני זהוי של רכב שבוצעה ב-3.4.05, אולם ההליכים המשפטיים שהתנהלו בענין זה ככל הנראה לא הרתיעו אותו מלשוב ולבצע את אותה עבירה פעם נוספת, כשהפעם היו מעורבות בכך עבירות חמורות נוספות.

הגם שהנאשם לא לקח אחריות על המעשה, לבקשת הסניגור ובשל גילו הצעיר, סברתי כי יהיה נכון לקבל משירות המבחן תסקיר אודות הנאשם.

מהתסקיר שהתקבל עולה כי הנאשם עלה יחד עם משפחתו מרוסיה, אולם בני המשפחה חזרו והוא נותר בארץ לבדו, כשמלבד אחיו אין לו קרובי משפחה או סביבה חברתית תומכת. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, הוא התגייס לצבא ושוחרר לאחר תקופה קצרה בשל אי התאמה, והדבר עולה גם מהרישום הפלילי וההרשעות בעבירות הקשורות בשירות הצבאי. לנאשם גם 3 הרשעות בעבירות תעבורה בשנים 2005-2006.

מאז ביצוע העבירות נמצא הנאשם בתנאי מעצר בית, אשר הוקלו במהלך התקופה, הוא מצא מקום עבודה קבוע, ואף נולדו לו שלושה ילדים, כשהאחרון בהם לפני כחודש ימים.

קצינת המבחן התרשמה כי הנאשם מצוי במצב נפשי ירוד וחושש מפני הבאות, ולא נמצא אצלו רצון לשיתוף פעולה ממשי או טיפולי, ובשל כך לא מצאה להמליץ כל המלצה בעניינו.

4.ב"כ המאשימה עמד על חומרת העבירות ועל הענישה הנדרשת בגינן, וביקש כי בית המשפט יגזור על הנאשם תקופת מאסר של 30 חודשים, מאסר על תנאי ופסילה מלהחזיק רשיון נהיגה למשך 7 שנים.

מנגד טען הסנגור כי יש להביא בחשבון את העובדה שמאז ביצוע העבירות בתיק זה, לא נפתחו כנגד הנאשם תיקים נוספים, וכי הוא חי באורח נורמטיבי, ומצליח להתמודד עם הקשיים השונים המאפיינים את חייו.

עוד ביקש הסניגור להתחשב בנסיבות שהובאו בפני בית המשפט באמצעות קצינת המבחן ובאמצעותו, ולנהוג בנאשם במידת הרחמים עד כמה שניתן.

5.שקלתי את הענישה הנדרשת, כאשר אין להתעלם מחומרתן של העבירות בהן הורשע הנאשם, מהצורך בענישה ראויה והולמת אשר תבטא את החומרה שבהן ותהווה מסר לציבור כי לא ניתן לעבור על מעשים כאלו לסדר היום.