מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' גורבי

גזר דין

1.הנאשם הודה והורשע בעבירות של גרימת מוות ברשלנות עבירה לפי סעיף 64 וסעיף 40 לפקודת התעבורה, אי מתן זכות קדימה לפני מעבר חצייה לפי תקנה 67 לתקנות התעבורה, עקיפה מימין לפני מעבר חצייה לפי תקנה 47 (ה) (3) ונהיגה ללא רישיון רכב תקף לפי סעיף 2 לפקודת התעבורה.

2.       על פי המתואר בכתב האישום בתאריך 2.2.09 בשעה 19:40 לערך נהג הנאשם ברכב פרטי מ.ר. 51-918-06 ברחוב הנשיאים ביבנה מכיוון מערב למזרח בסמוך למתנ"ס "נאות שז"ר".

באותה עת, אסתר מלסה ז"ל (להלן: "המנוחה") וחברתה פזית שטה החלו לרוץ בסמוך למתנ"ס, וביקשו לחצות את הכביש. עובר לחצייתן, רכב שנסע בכיוון נסיעת הנאשם, עצר לפני מעבר החצייה בנתיב השמאלי ואותת שמאלה. המנוחה ופזית החלו לחצות את מעבר החצייה משמאל לימין, בכיוון נסיעת הנאשם, בריצה רצופה. כאשר הגיעו לשטח ההפרדה הבנוי בין שני המסלולים, נעצרה פזית, ואילו המנוחה המשיכה לחצות בריצה את מסלול הנסיעה השני שבכביש במעבר החצייה. הנאשם שהתקרב למעבר החצייה, כשהוא נוסע בנתיב הימני, עקף את הרכב שעצר במקום מימין, ופגע במנוחה עם החזית הימנית של רכבו והדפה לימין הדרך. כתוצאה מהתאונה נפצעה המנוחה באורח אנוש, הובהלה לבית חולים ונפטרה ביום 6.2.09 מפצעיה.

לאחר שמיעת חלק מהראיות, הודה הנאשם עבירה המיוחסת לו. 

הצדדים הודיעו לבי"המש, כי הגיעו להסדר דיוני, לפיו התביעה תעתור שבית המשפט יגזור על הנאשם עונש של מאסר בפועל למשך 9 חודשים ואילו ההגנה תעתור ל-6 חודשים שירוצו בדרך של עבודות שירות.

התביעה טענה כי על בית המשפט לגזור על הנאשם מאסר בפועל הן לאור הרשלנות הגבוהה, הן לאור האינטרס הציבורי שדורש עונש מרתיע והן לאור פסיקת בית המשפט הקובעת, כי העונש הראוי בגין גרימת מוות ברשלנות הינו מאסר בפועל.  לפיכך התביעה עתרה, כי בית המשפט יגזור על הנאשם מאסר בפועל של 9 חודשים , פסילה ארוכה בת 15 שנים, ופיצוי למשפחת המנוחה.

לטענת התביעה  מדובר בתאונה שנגרמה עקב נהיגתו הרשלנית של הנאשם, רשלנות בדרגה גבוהה, בכך שהנאשם לא נתן זכות קדימה במעבר חצייה, עקף רכב מימין והפגיעה במנוחה הייתה לקראת סוף מעבר החצייה. היינו, היה לנאשם די זמן כדי להבחין במנוחה, לעצור ולמנוע הפגיעה בה,  תאונה שבנקל היה ניתן למנוע.

הנאשם נוהג משנת 07' לחובתו 22 ה"ק, ביניהן, נהיגה בשכרות, אי ציות לאור אדום, סטייה מנתיב ונהיגה בפסילה, בגינה הוטל עליו עונש מאסר בעבודות שירות ופסילה ל-4 שנים. לנאשם גם עבר פלילי בעבירות של אלימות, רכוש וסמים ויש בו לסתור טענה של נורמטיביות.

עוד טענה התביעה, כי במסגרת ההסדר נתנו דעתם לכך שמעבר החצייה לא היה מסומן  בתמרור ג-7,  מקום התאונה הינו בעיקול בכביש וכן בשים לב לכך שהנאשם הודה וחסך בכך זמן שיפוטי יקר.

5.       הסנגור ביקש להקל עם הנאשם ולגזור את עונשו ברף הנמוך, וטען, כי אין מקום להטיל מאסר מאחורי סורג ובריח ועל הפסילה להיות קצרה ככל שניתן. לדברי ב"כ הנאשם, הנתונים בתיק גבוליים. הנאשם הודה בשל העובדה כי מדובר ב"מעבר חצייה". המנוחה רצה במעבר החצייה מתוך רצון להשיג חתימת ידוען. יש בכך רשלנות תורמת גבוהה מאוד להתרחשות התאונה. כמו כן במקום אין תמרור ג-7 המצביע על מעבר חצייה במקום, והבוחן המשטרתי מסר בעדותו, כי פנה לעירייה וביקש שיציבו תמרור במקום כדי שניתן יהיה להבחין במעבר החצייה מבעוד מועד. 

ב"כ הנאשם טען, כי הנאשם עלה ארצה בשנת 00' והשאיר אחריו הורים, אישה וילד. וכתוצאה מקשיי הקליטה נקלע לבעיות סמים מהן נגמל בשנת 03'. הנאשם השתקם ועובד כנגר ושולח חלק משכרו לבנו לחו"ל.

הנאשם הביע חרטה וצער וביקש את סליחתה של משפחת המנוחה.

לפיכך ביקש הסנגור כי בית המשפט לא יחמיר עם הנאשם ויסתפק במאסר בדרך של עבודות שירות.

6.       נסיבות התאונה

המחוקק צפה סכנה האורבת להולכי רגל במעברי חצייה, ועל-כן מצא להטיל על נהג הרכב חובה להאט את מהירות נסיעתו, ועל-פי הנדרש אף לעצור את רכבו, כדי לאפשר להולכי רגל להשלים בבטחה חצייתו של מעבר חצייה. אכן, הדעת נותנת, כי על נוהגים ברכב המתקרבים למעבר חצייה שומה עליהם לצפות הימצאותם של הולכי רגל במעבר החצייה – או הולכי רגל העומדים לרדת מן המדרכה למעבר החצייה ולנקוט אמצעי זהירות ראויים למנוע פגיעה בהם. על טיבה של חובת הצפיות המוטלת על נהג רכב המתקרב למעבר חצייה עמד השופט אור בע"פ 558/97 מלניק נ' מדינת ישראל:

"מהן הנסיבות להן צריך נוהג רכב ליתן דעתו בהתקרבו למעבר חצייה? עליו ליתן דעתו לכך, אם יש מי אשר מתכוון לחצות את הכביש במעבר החצייה; ואם כן – להתאים את מהירות נהיגתו למקרה של חצייתו את הכביש. במסגרת זו, וכדי לכבד את זכות הקדימה של הולך הרגל במעבר חצייה, עליו לצפות שזה ינסה לחצות את הכביש; שאולי לא יהיה ער לרכבו המתקרב; אולי ייטול על עצמו סיכון של חצייה על אף התקרבות הרכב; אולי יסמוך על כך שהרכב יכבד את זכות הקדימה שלו. עליו להתחשב גם באפשרות של התנהגות רשלנית מצידו של הולך הרגל".

נהג רכב המתקרב למעבר חצייה חייב ליתן דעתו אף על אפשרות של התנהגות רשלנית מצדו של הולך הרגל ולצפות אותה. חובה זו קיימת לא רק במצב, שבו עומד הולך הרגל על סף מעבר החצייה, פניו אל עבר הכביש, והתנהגותו מבטאת כוונה לחצות את הכביש. חובה זו קיימת גם במצב, שבו מתעורר ספק, אם אדם הנמצא בסמוך למעבר החצייה מבקש לחצות את הכביש אם לאו. על חובת הצפיות המוטלת על נהג במצב כגון דא עמד המשנה לנשיא ש' לוין ברע"פ 6918/02 אחיה נ' מדינת ישראל: