מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' בר קליפא

גזר דין

1.הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בביצוע העבירות שלהלן:

הונאה בכרטיס חיוב בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 17 סיפא לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986;

קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977;

זיוף בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

זאת בשל כך שבמספר רב של מועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, החל מתחילת שנת 2002 ועד חודש יוני 2002, או בסמוך לכך (להלן: "התקופה"), לאחר שהנאשם קיבל מנתנאל ישראלי (להלן: "נתנאל"), שעבד כמוכר בחנויות קסטרו מן (להלן: "החנויות"), מספרים של כרטיסי חיוב רבים של לקוחות שרכשו מוצרים בחנויות, כדי שהנאשם יזייף באמצעותם כרטיסי חיוב, הגיע הנאשם לחנויות, רכש פריטים שונים ושילם באמצעות אותם כרטיסי חיוב מזויפים.

ועוד – במהלך התקופה זייף הנאשם – בעצמו או באמצעות אחר – עשרות כרטיסים מסוגים שונים, בעלי פס מגנטי, באמצעות קידוד מספרי כרטיסי החיוב שקיבל מנתנאל, כך שנחזו להיות כרטיסי חיוב תקינים (להלן: "הכרטיסים המזויפים").

את הכרטיסים המזויפים מסר הנאשם לישראל שלום ושרון שלום (להלן: "ישראל"; "שרון"), שעבדו כמתדלקים בתחנת הדלק "דרך הים" ביבנה (להלן: "התחנה"), והם השתמשו בהם באופן שכאשר לקוח תדלק את רכבו ושילם במזומן, הם חייבו את אחד הכרטיסים המזויפים בסכום התדלוק, ונטלו במרמה את הכסף המזומן שקיבלו מהלקוח. בסיום כל משמרת נהג ישראל להעביר את הכסף המזומן לנאשם, ובתמורה קיבלו ישראל ושרון מהנאשם חלק מהכספים, בסכומים משתנים.

בתמורה לאספקת מספרי כרטיסי החיוב, הגיע נתנאל לתחנה ותדלק את רכבו מבלי לשלם, וזאת כאשר ישראל ושרון חייבו בסכומי התדלוק כרטיסים מזויפים שסיפק להם הנאשם.

ועוד – בשלוש הזדמנויות שונות, שמועדיהן אינם ידועים במדויק למאשימה, במהלך התקופה, הגיע ישראל לחנות בה עבד נתנאל ורכש בגדים עבורו ועבור הנאשם באמצעות כרטיסים מזויפים שקיבל מהנאשם, בידיעתו ובסיועו של נתנאל.

הנאשם קיבל במהלך התקופה וכתוצאה מהפעולות שפורטו לעיל, סך של 87,000 ₪, וזאת בצוותא חדא עם ישראל, שרון ונתנאל.

2.העבירות שבוצעו על ידי הנאשם הן עבירות קשות וחמורות. זאת הן בשל אופיין של העבירות והן לנוכח העובדה שאין המדובר בביצוע עבירה אחת חד-פעמית, אלא בביצוע מספר עבירות במשך תקופה, מספר רב של פעמים ובמספר אופנים, וכאשר הנאשם משתף אחרים יחד עמו בביצוע העבירות.

מתוך הראיות שבאו בפניי עולה בבירור, שהנאשם – הגם שהיו לו שותפים למעשים – היה הרוח החיה בפעולות אלה, הן במובן זה שהוא היה האיש שהגה ויזם את הפעולות, הן במובן זה שהוא זה שפנה לאחרים כדי שישתפו עמו פעולה, והן במובן זה שהוא פיקח על האחרים ועל ביצוע העבירות על ידיהם, בצורה צמודה וסדירה, באמצעות אותו קשר יום-יומי שהיה לו איתם, הן בשיחות טלפון והן בהגעה אל החנויות ואל התחנה ולעתים מספר פעמים ביום. ברור לחלוטין שמבלעדי הנאשם לא היו באות לעולם לא העבירות שהוא ביצע ולא העבירות שביצעו האחרים. עוד ברור שהאחרים סרו למרותו של הנאשם, אם כי לא נעלמה מעיניי העובדה שהם ביצעו את העבירות מרצונם החופשי, ומבלי שהנאשם כפה עליהם לעשות זאת, וזאת חרף העובדה שהוא נתן להם הנחיות מעת לעת, יצר את הקשרים ביניהם, וכאמור, פיקח באופן צמוד על מה שהם עשו. עובדות אלה מוסיפות נופך של חומרה להתנהגותו של הנאשם, שלא רק חטא, אלא גם החטיא אחרים, גרם להם לבצע עבירות, פגע יחד עמם בקניינו של הציבור ובפרטיותם של אותם לקוחות שכרטיסיהם זויפו, וגרם להם גם למעול באמון שנתנו בהם מעבידיהם. ועוד אין להתעלם מפער הגילאים בין הנאשם לאחרים, כאשר עסקינן מחד במי שאך השתחררו מהשירות הצבאי והחלו את דרכם האזרחית, לעומת מי שלא רק מבוגר מהם במספר נכבד של שנים, אלא גם צבר לחובתו עבר פלילי.

3.משנה חומרה נוסף נובע לא רק מהעובדה שהנאשם חזר וביצע את העבירות במשך התקופה, אלא גם מהעובדה שלנאשם יש עבר פלילי הן בתחום הרכוש – בעבירת גניבה – והן בתחום האלימות – הן אלימות מילולית, בדמות עבירות איומים שבהן הורשע, והן אלימות פיזית בדמות עבירות של תקיפה סתם ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. ראשיתו של העבר הפלילי בשנת 1996, ועבור דרך השנים 2000 ו-2001. עיון בגיליון המרשם הפלילי מוביל למסקנה שלא זו בלבד שהנאשם צבר לחובתו בעבירות כאמור לעיל, אלא שהנאשם לא השכיל לנצל את הזדמנויות הפז שהושיט לו בית המשפט בזו אחר זו כאשר הושתו עליו עונשים שלא כללו מאסר בפועל. עובדה זו לא גרמה לנאשם להיפרד מעולם הפשע, אלא להפך – לעלות במדרג החומרה של העבירות שהוא מבצע, שכן אין ספק שהעבירות שבהן הורשע הנאשם בתיק זה הן עבירות שנעשו בתחכום רב יותר, וכאמור, תוך שיתוף אחרים.

4.לבקשת הסנגורית ביקשתי וקיבלתי תסקיר של שירות המבחן. התסקיר סוקר את הרקע האישי והמשפחתי של הנאשם ומתייחס גם לרקע התעסוקתי. שירות המבחן מציין שהגם שהנאשם חרד לנוכח המשמעות של ההליכים המשפטיים שמתנהלים נגדו, עדיין הוא ממזער את חלקו באחריות לביצוע העבירות שבהן הורשע בתיק זה. שירות המבחן מציין מפורשות שהנאשם מתקשה ליטול אחריות מלאה לעניין ביצוע העבירות, והוא מטשטש וממזער את המיוחס לו בכתב האישום שבו הורשע בסופו של יום. לא בכדי מתרשם שירות המבחן שהנאשם – שהוא כאמור הרוח החיה בפרשה – מתאר באופן סלקטיבי ומגמתי את חלקו בביצוע העבירות. שירות המבחן גם מציין שאותם נתונים אישיותיים שיש לנאשם ושבהם ניתן היה להשתמש לא רק כדי לנהל דרך חיים נורמטיבית, אלא גם לעשות חַיִל בדרך כזו, הם אלה שבבסיס ביצוע העבירות. לא בכדי אפוא אין שירות המבחן מוצא פתח למעורבות טיפולית בעניינו של הנאשם, ולא בכדי אין הוא יכול לבוא בהמלצה טיפולית בענייננו של הנאשם, ולרבות בעניין המאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגד הנאשם.

5.זה המקום להתייחס לאותו מאסר על תנאי שתלוי ועומד כנגד הנאשם מת"פ 4151/97 מתאריך 16.12.1999, שבו השית כבוד השופט הרן פיינשטיין על הנאשם 8 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של 3 שנים מיום מתן גזר הדין, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו כל עבירה על פרק יא של חוק העונשין, התשל"ז-1977, וזאת לרבות ניסיון או סיוע לעבור עבירה כזו. המאשימה עותרת להפעלתו של המאסר על תנאי, וזאת בשים לב לכך שהעבירות בוצעו בתוך תקופת התנאי, שמסתיימת ב-16.12.2002.

ברור שעצם ביצוען של העבירות בתוך תקופת התנאי מפעיל את התנאי – כך הן לפי לשונו של התנאי כפי שנוסח על ידי כבוד השופט פיינשטיין, לאמור שהנאשם "לא יעבור" בתקופת התנאי את העבירות שנמנו בגזר הדין, וזאת להבדיל מ"לא יורשע" בתוך תקופת התנאי בביצוע אותן עבירות, והן לפי לשונו של סעיף 52(ב)(1) לחוק העונשין, לשון שאינה משתמעת לשתי פנים, לאמור: "מי שנידון למאסר על תנאי לא יישא את ענשו אלא אם עבר תוך תקופה שנקבעה בגזר דינו... אחת העבירות שנקבעו בגזר הדין והורשע בשל העבירה הזו תוך תקופת התנאי או לאחריה". ברור שמשעבר הנאשם את העבירות שמפעילות את התנאי בתוך תקופת התנאי, אזי התנאי תקף וניתן להפעילו גם אם חלפה כבר תקופת התנאי. שכן עצם ביצוע העבירה מפעיל את התנאי, ולא ההרשעה בביצועה של אותה עבירה.

6.ועוד לעניין המאסר על תנאי – המאשימה טוענת שהמאסר על תנאי הוא חב הפעלה לנוכח העובדה שהנאשם ביצע את העבירות בהן הורשע מספר פעמים, ובשל כך התנאי הופר מספר פעמים, ואילו הסנגורית טוענת שיש לראות את המעשים כולם כמקשה אחת וכמעשה אחד, ולפיכך התנאי הוא בר-הפעלה. נראית לי עמדת המאשימה מעמדת הסנגורית, שכן לא זו בלבד שהנאשם ביצע את העבירות מספר פעמים, אלא שהוא ביצע שלוש עבירות נפרדות וכל אחת מהן מספר פעמים, כאשר בכל פעם ופעם הופר התנאי מחדש, ולפיכך אין המדובר במסכת עובדתית שמקימה עבירה אחת בלבד, אלא מספר עבירות נשנות. לפיכך המאסר על תנאי הוא חב הפעלה.

7.אלא מאי? טוענת הסנגורית שעונש המאסר על תנאי הוא עצמו התיישן, וזאת בשים לב להוראת סעיף 10 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשנ"ב-1982, שלפיו עונש שניתן בגין עבירת עוון, מתיישן בחלוף 10 שנים מיום שפסק הדין שבו הושת העונש נעשה חלוט. אכן, גזר הדין שבו הושת המאסר על תנאי ניתן ב-19.12.1999, ובחלוף 10 שנים מאז אכן התיישן המאסר על תנאי, ושוב לא ניתן להפעילו.

8.לזכות הנאשם העידו ארבעה עדי אופי – אשת הנאשם, גיסתו, מעבידו ומעבידו לשעבר. כולם כאחד גמרו את ההלל על הנאשם, סיפרו על היותו איש משפחה למופת, עובד מצטיין ואדם שמיטיב עם הזולת, והגם שאינני מקלה ראש בכך, אין בכך כדי להקהות מאופיים של המעשים שבוצעו על ידי הנאשם בתיק זה, ואין בכך כדי להוביל למסקנה שאין למצות את הדין עם הנאשם. חבל שהנאשם לא השכיל להפנים את נורמות ההתנהגות שהוא מגלה בקרב משפחתו ומקום עבודתו ועם מי שהוא בחר להיטיב עמם, כאשר הוא בא במגע עם הציבור בכללותו.