מ.י. פרקליטות מחוז המרכז נ' אזברגה

החלטה

בפני טענת הנאשם כי אין עליו להשיב לאשמה.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של גרם מוות ברשלנות.

לאחר תיקון כתב האישום מואשם הנאשם כי נהג במהירות שאינה פחותה מ- 99 קמ"ש, מקום בו המהירות המותרת הינה עד 90 קמ"ש. המאשימה טוענת כי המהירות בה נסע הנאשם אינה הולמת את תנאי הדרך, הנאשם לא האט את רכבו עת התקרב לצומת חרף קיומו של מעבר חציה והיות הדרך סמוכה לשטח עירוני, לא גילה עירנות מספקת לנעשה בדרך, לרבות לתמרורי ב- 24 (כניסה לשטח עירוני) על אף שלא הוצבו כדין. לפיכך מואשם הנאשם כי נהג בקלות ראש ורשלנות ולא כפי שנהג סביר היה נוהג בנסיבות העניין.

התביעה העידה עדיה.

טענת הנאשם

הסנגור טוען כי בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי, אין על הנאשם להשיב לאשמה וזאת משום, שאין בראיות התביעה ראיה ולו לכאורה לאשמת הנאשם בהתאם לכתב האישום המתוקן.

לטענת הסנגור, הצהירה המאשימה בראשיתו של ההליך כי המחלוקת שבתיק הינה בשאלת המהירות המותרת במקום. לשיטתו, אף הבוחן שהעיד מטעם התביעה העיד כי תגובת הנהג היתה כפי הנדרשת מנהג ולהולך הרגל רשלנות גבוהה. טוען הסניגור, כי לא העידו עדי התביעה אודות מעבר החצייה שבמקום ורשלנותו של הנאשם.

לטענת הסניגור, תיקון כתב האישום פתח חזית ברורה המייחסת לנאשם רשלנות ואינה נתמכת בעדויות שנשמעו.

לעניין פרטי הרשלנות המיוחסים לנאשם טען הסניגור:

הנאשם מואשם כי נהג במהירות מופרזת שאינה פחותה מ-99 קמ"ש בעוד המהירות המותרת במקום הינה 90 קמ"ש. נטען כי המהירות המיוחסת לנאשם אינה הולמת את תנאי הדרך.

הסניגור מציין כי בהתאם למבחן הצפיות הבוחן שהעיד מטעם התביעה לא יכול היה לקבוע קשר סיבתי בין מהירות נסיעת הנאשם לתוצאות התאונה.

באשר לטענת התביעה כי הנאשם לא האט רכבו עת התקרב לצומת, לא גילה ערנות מספקת לתמרורים, נהג בקלות ראש ולא כפי שנהג סביר היה נוהג, טוען הסניגור כי התביעה לא הציגה ראיה התומכת בטענות אלה. הסניגור מציין כי בוחן התנועה מטעם התביעה העיד כי אין כל טענה כנגד הנאשם, הנאשם נתן דעתו לכביש ותגובתו היתה כפי שנדרשת מנהג.

לטענת הסניגור, קיומו של מעבר חציה הנמצא כשלושים מטרים אחרי מקום התאונה, אינו רלוונטי.

לטענתו, התביעה לא הצליחה להפריך את גרסת הנאשם לפיה הולך הרגל זינק לכביש מאחורי רכב שעמד בצידו השמאלי של הכביש וחסם את שדה הראיה. הסניגור טוען כי אין מחלוקת שהולך הרגל התפרץ לכביש מטרים ספורים לפני מעבר החציה ולא חצה את הכביש במעבר החציה.

עוד טוען הוא, כי הנאשם הגיב בזמן. שכן, הולך הרגל התפרץ לכביש ושדה הראיה התקצר מ-150 מ' ל-60 מ' בלבד.

לעניין הקרבה העיר טייבה, מציין הסניגור כי התביעה מסכימה שמדובר בדרך בינעירונית וחזקה על הרשויות כי ינקטו בכל האמצעים בכדי למנוע סכנה. ואולם, אין בכך לפגוע בנהיגתו של הנאשם שכן התאונה לא היתה נמנעת במהירות 79.3 קמ"ש וזאת לדברי הבוחן מטעם המאשימה.

באשר לתמרורים שבמקום טוען הסניגור, כי הוכח שביום התאונה לא היו במקום תמרורי ב24 המגבילים את המהירות ל-50 קמ"ש. התביעה סומכת ידה על זכרונו של בוחן התנועה שלא צילם את התמרורים ואף לא ציין אותם בסקיצה שערך. עוד טוען הוא, שאף התביעה הסכימה כי המהירות המותרת במקום הינה 90 קמ"ש וככל שהוצבו תמרורים הינם בלתי חוקיים ובניגוד לתוכנית משרד התחבורה.

על כן, מבקש הסניגור כי ביהמ"ש יקבע שאין על הנאשם להשיב לאשמה ויש לזכות את הנאשם כבר בשלב זה.

דיון