מ.י. פרקליטות מחוז המרכז ואח' נ' רוזנבלט ואח'

בפני

שופט ג'ורג' קרא

הכרעת - דין

מ ב ו א

על פי הנטען בכתב האישום בין השנים 1999 ועד 2004 הפעילו הנאשמים שלוש מרפאות ברחבי הארץ (תל אביב, אשדוד וחיפה) במסגרתן מכרו מוצרים שונים וכן כדורים מזויפים לטיפול באין אונות אותם הציגו כמקוריים, בכך הפרו סימני מסחר וקיבלו דבר במרמה. עוד נטען כי המכירה התבצעה גם באמצעות אתרי אינטרנט לקונים ברחבי העולם באמצעות אתרי אינטרנט.

לשם כך הקים הנאשם 1 מערך של מספר חברות ודאג כי אחרים ירשמו כבעליהן ומנהליהן, אף כי בפועל היה הוא המנהל הפעיל שלהן. בדרך זו פעל הנאשם 1 על מנת להסתיר את מעמדו וכן היה הנהנה מכספי המכירה של הכדורים. למעשה היה הנאשם 1 היוזם, ההוגה והמבצע העיקרי של העבירות, באופן אישי וכאורגן של החברות הנאשמות.

הנאשם 2, רופא במקצועו, שימש איש קש עבור הנאשם 1 בכך שהיה מנהל פעיל בחלק מן החברות ונרשם כבעלים של חלק מחשבונות הבנק.

לשם מכירת הכדורים המזויפים הבריחו אותם הנאשמים ארצה ואחר כך הבריחו אותם לחו"ל, ובכך ייצאו וייבאו אותם שלא לפי חוק.

עוד נטען כי כספי מכירת הכדורים הינם "רכוש אסור" לפי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000 והנאשמים ביצעו פעולות להסוואת והסתרת מקור הכסף, זהות בעלי הזכויות בו, מיקומו, תנועותיו ועשיית הפעולות בו.

מבנה כתב האישום

האישומים השני, השלישי, הרביעי והחמישי עוסקים ב"עבירות המקור" שביצעו הנאשמים במהלך פעילותם המשותפת – עבירות של הברחת טובין בנסיבות מחמירות ושורה ארוכה של עבירות על סעיפים 211 ו- 212 לפקודת המכס [נוסח חדש] (להלן: "פקודת המכס"), ועבירות הפרת סימני מסחר לפי פקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב – 1972; להלן: "פקודת סימני מסחר").

האישומים הראשון והשישי עוסקים בעבירות על חוק איסור הלבנת הון; האישום הראשון מייחס לנאשמים ביצוע ארבע עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון (חובת זיהוי דיווח וניהול רישומים), בגין פעילות הקמת החברות ופתיחת חשבונות בנק על ידי נאשם 1, על שם אחרים במטרה להסוות את זהותו של נאשם 1 כמי שעומד מאחורי הפעילות בחברות וחשבונות הבנק.

האישום השישי עוסק בפעילות הנאשמים ב"ערבוב כספים" שנתקבלו מפעילות הסחר בכדורים המוברחים והמזויפים, ומייחס לנאשמים ביצוע עבירות לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון ופעולה ברכוש אסור, עבירה לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס - 2000.

התיאור העובדתי

על פי הנטען באישום הראשון פתח הנאשם 2, לבקשתו של הנאשם 1, ארבעה חשבונות בנק, חלקם נרשמו על שמו וחלקם על שם חברות אחרות (נאשמות 3, 5 ו-7). בכל החשבונות הללו הצהיר הנאשם 2 כי הוא בעל השליטה בחשבון, וזאת על מנת להסתיר את העובדה כי הנאשם 1 הוא הנהנה ובעל השליטה בחשבון ובכספים. הנאשם 1 הוא שניהל את החשבונות הללו והוא הנחה את הנאשם מס' 2 להזמין כרטיס אשראי, פנקסי צ'קים וכן לחתום על מסמכים. נאשם 1 קיבל מנאשם 2 פנקסי צ'קים חתומים על מנת שיוכל להשתמש בהם כרצונו. בשל כל אלו יוחסו לנאשמים 1,2,3,5,7 ארבע עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון ביחד עם צו איסור הלבנת הון (חובת זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים).

באישום השני, המיוחס לכל הנאשמים, נטען כי בין השנים 2001 - 2004 ייבאו הנאשמים למעלה מ- 400,000 כדורים הנחזים להיות כדורי "ויאגרה", "סיאליס" ו"לויטרה", שהן תרופות להגברת היכולת המינית, ואשר לא יוצרו על ידי החברות הרשומות כמייצרות ומשווקות התרופות (להלן:"התרופות המזויפות"). ייבוא התרופות על ידי הנאשמים נעשה מבלי שהצהירו, בין בשמם ובין בשם הנאשמות 3-7, כמנהליהן הפעילים, למכס, על הטובין שייבאו. כמו כן לא היה בידיהם אישור אגף הרוקחות שבמשרד הבריאות, המתיר יבוא טובין, ולא שולמו מסי הייבוא המתחייבים מהייבוא, מכס בסך של 1,549,393 ₪ ומע"מ בסך של 2,458,370 ₪. בכך הבריחו הנאשמים, בין בעצמם ובין כמנהליהן הפעילים של הנאשמות 3-7, תרופות מזויפות והשתמטו מתשלום מס ייבוא בסך של 4,007,763 ₪. כמו כן במעשיהם המפורטים השתמשו הנאשמים, בין בעצמם ובין כמנהליהן הפעילים של הנאשמות 3-7, בכל מרמה או תחבולה במטרה להשתמט או להתחמק מתשלום מס ערך מוסף בסך של 2,458,370 ₪. בשל כך מיוחסות לנאשמים 1-7 עבירות של הברחת טובין (עבירה לפי סעיף 211(א)(1) לפקודת המכס),עבירות לפי סעיף 212 (א)(1) לפקודת המכס ועבירה לפי סעיף 117(ב)(8) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו – 1975 (להלן: "חוק המע"מ").

האישום השלישי, המיוחס גם הוא לכל הנאשמים, עוסק בעבירות הנובעות ממכירת התרופות המזויפות. המדובר בתרופות שלמכירתן נדרש מרשם רופא, אשר נמכרו על ידי הנאשמים כתרופות המקוריות הן במרפאות בארץ על ידי הנאשמים 1 ו-2, תוך הצמדת עלוני שימוש שהודפסו בבית דפוס, על מנת לשוות לתרופות חזות של כדורי ויאגרה מקוריים, הן במשלוחים ברחבי הארץ באמצעות הזמנות טלפוניות והן דרך אתרי אינטרנט שהקים הנאשם 1, באמצעותם הוזמנו התרופות המזויפות בעיקר על ידי לקוחות מחו"ל.

הנאשמים סיפקו את התרופות שהוזמנו באינטרנט מבלי לפגוש בלקוחות ומבלי לקבל מידע רפואי אודותיהם ובכך פעלו בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה.

בפעולותיהם סיפקו הנאשמים תרופות שלא לפי מרשם, שלא באמצעות בית מרקחת ושלא באריזתן המקורית.

בגין מעשיהם אלו יוחסו לנאשמים העבירות על סעיפי החוק הבאים: חובת מרשם, עבירה לפי סע' 26(א) לפקודת הרוקחים [נוסח חדש] התשמ"א – 1981 יחד עם סע' 60 לפקודה; מכירה קמעונאית של תכשיר מרשם, עבירה לפי סע' 42(א) לפקודת הרוקחים ביחד עם סע' 47 ב(א), (ב),(ג) לפקודת הרוקחים יחד עם סע' 60; סע' 47 לפקודת הרוקחים יחד עם ס' 60 לפקודה; ס' 60(א)(3) לפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב 1972; קבלת דבר במרמה (עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין); שימוש במסמך מזויף (עבירה לפי סעיף 420 לחוק העונשין); מכירת טובין שייבואם אסור (עבירה לפי סעיף 212(א)(13) לפקודת המס; מעשה פזיזות ורשלנות (עבירה לפי סעיף 338(8) לחוק העונשין).